השלב האחרון .

הסתכלתי על עצמי במראה , אוספת את השער לצמה מושקעת .
שלב , ועוד שלב , עד שלבסוף נוצרה צמה .
ככה הם גם החיים .
שלב ראשון של ילדות , ועוד שלב של סיום ילדות , ועוד שלב של התבגרות ,
ועוד שלב של בין נוער למבוגרים , ועוד שלב של מבוגרים , ועוד שלב אחרון –
השלב של הזקנה .
למעשה , השלב האחרון הוא לא זקנה .
יש עוד שלב אחריו .
השלב של המוות . השלב של החוכמה , בו מבינים , יודעים , משלימים .
השלב של הסוף , של הרוגע . אולי מתים , אבל נולדים מחדש .
אני לא מאמינה בגלגול נשמות וגם לא בחיים שאחרי המוות .
אבל אני כן מאמינה בדבר אחד .
כשמתים , עדיין נשאר בך משהו חיי .
הגוף נשאר , לא משנה איפה , לא משנה אם לא כול הגוף .
והוא ממשיך לחיות בתוכו . לחשוב , להבין .
וזה עוד שלב , השלב האחרון , השלב של השממה , של השקט .
של הרוגע .
וכולם מגיעים אליו בסוף , אחרי הרבה זמן , אחרי התנסויות ,
אכזבות , לימודים , התבגרויות , חברים , אהבות , שמחות .
בסופו של דבר כולם מסיימים את החיים .
ולא משנה מתי , כי יש זמן .
אני מסתכלת במראה , קולעת עוד צמה אחת .
צמה שמסמנת את החיים החדשים .
החיים של התינוק שנולד .
ועוד שלב , ועוד .
צמה יכולה לצאת טוב ויכולה לצאת נורא .
תלוי מי קולע אותה , עד כמה הוא יודע ועד כמה הוא משקיע ,
ועל איזה שער זה .
אבל… תמיד אפשר לעשות את הצמה מחדש .
תמיד גם אפשר לנסות לשפר את החיים , לעצור – ולחשוב .
החיים יכולים לצאת גרועים , ויכולים טובים .
אבל אפשר לשנות , ולא צריך בשביל זה כוח על טבעי או כישרון מיוחד .
צריך רק אומץ , תקווה , ואהבה .
ואז פשוט עוצרים , ומסיימים את השלב הזה של החיים .
ומתחילים שלב חדש , מהתחלה .
בלי לחזור לשם , לעבר הרע .
החיים הם כמו צמה , צמה שנבנית בשלבים ,
לפעמים טובה ולפעמים רעה .
אומנם החיים הם יותר מסובכים ,
אבל בעזרת כמה כלים אפשר לנצח גם אותם .
החיים הם כמו צמה , לפעמים עוברים טובים , ולפעמים לא .
החיים צריכים להבנות , ואתם תבנו אותם בצורה שלכם .
אתם נותנים לחייכם את הצורה ,
והחיים נותנים לכם הרבה זמן למחשבה .