חתול וחלון

ארבעים ס"מ על שלושים וחמישה ס"מ ריבוע קטן בצבע כחול אלה כל השמיים שהוקצו לה . פתח קטן בתקרת החדר דרכו נכנס העולם . מידי פעם עבר איזה ענן קטן והציץ פנימה אך לרוב היה הכחול ממלא את החלון ומכניס מעט צבע לחיים האפורים .הבית בו היא חיה (אם אפשר לקרוא לקיום הזה חיים) היה כל שהכירה מגיל 8 , זה היה בית ישן בן שתי קומות עם ריצפת עץ חורקת וקירות מתקלפים . אם כי חדרה תמיד היה צבוע בצבעים של ורוד וסגול ולא ניתן היה לראות ולא סדק אחד קטן בקיר . ילנה שכבה על המיטה שלה מביטה דרך החלון מחכה לענן קטן שיעבור , תמיד הייתה מדמיינת שהעננים מביאים לה דיווחים וסיפורים ממקומות רחוקים והיא הייתה לוחשת להם . "היי עננון ספר שם למשהו שילנה פה מחכה , ספר לאמא שלי לא שחכתי אותה ואני מקווה שהיא עדיין זוכרת אותי , לא תשכח ענן מבטיח………?? " . "מייאוו , מייאו….." ברגע הראשון חשבה שאולי הוא זה הענן שעונה לה . אך עוד לני שהספיקה להשתעשע במחשבה על ענן מיילל הופיע פרצוף שחור בריבוע הכחול .
הפרצוף השחור נראה מופתע לא פחות ממנה ,ומיד מעלם "לאן הלכת? תחזור" תחילה הופיע אף קטן ורוד ואז שפם ארוך ולבן שנראה כמו חוטי תפירה דקים שנתפרו על פונפון . ואז זוג העיניים הכחולות הסקרניות שהביטו בילנה . לאחר כדקה כבר ישב החתול כמו סטי האלה על עדן החלון שחור מכף רגל ועד ראש למעט כף רגל אחת לבנה . ילנה התקרבה על החלון ופתחה בו פתח צר , החתול נשאר ללא ניע אינו מסיר את מבטו ממנה . היא הוציאה כף יד קטנה החתול רחרח את ידה והחל מחכך את ראשו בכף יד המושטת . חום פתאומי הציף את גופה , "מתי בפעם האחרונה מישהו נגע בי ברכות שכזאת? " היא לא הצליחה להיזכר . קול הצעדים העוללים במדרגות קטע את מחשבתה , במהירות היא סגרה את החלון והסיטה את הווילון הוורוד הקטן המקושט בפרחים סגולים ונשכה על המיטה .
מפתח נשמע בחור המנעול ובדלת עמד ביל ,היא כבר לא פחדה ממנו כל כך אולי מפני שכבר לא היה מכה אותה כמו בשנים הראשונות . " חמודה שלי מתוקונת האוכל מוכן את יכולה לרדת " " אני לא כל כך רעבה , אולי אם אתה מרשה אחרד עוד עשר דקות " ניסתה את מזלה , מבטו של ביל השתנה בשנייה "לא משנה הנה אני באה" והיא ירדה בצייתנות במורד המדרגות וישבה בכיסא שלה היא הנהנה וחייכה כאשר ביל סיפר לה כיצד היה בעיר וחשב לקנות לה שמלה חדשה . וכאשר סיפר לה על יום העבודה שלו בדואר . אך כל הזמן חשבה על החתול שראתה כמה רך וכמה נעים היה המגע שלו . היא קיוותה כי אולי מחר הוא יחזור . לאחר הארוחה היא לקחה את הכלים וניקתה אותם בכיור זוכרת בדיוק איפה לשים כל צלחת וכל כוס וניגשה לסלון והתיישבה על הספה . "היום נתחיל ספר חדש" אמר ביל כאשר תיישב על הכורסא מולה "הזקן והים . ילנה הקשיבה ברב קשב לסיפור למרות כל מה שקרה ביל באמת ידע לרתק אותה בזמן קריאת הספרים , לאחר שסיימו לקרוא את הפרק הראשון הרשה לה ביל אם היא רוצה לעלות חזרה לחדרה " אני אבוא עוד שעה להגיד לילה טוב אמר והלך לעבר המרתף הבית .
ילנה פתחה את הווילון בזהירות וחיוך מילאה את פניה החתול חיכה לה , הוא ישב על עדן החלון כאילו נעדרה שניות מעטות בלבד , יהא פתחה את החלון ולהפתעתה החתול קיפץ יש פנימה והתיישב על המיטה , הם ישבו ככה האחד ליד השני ללא ניעה אך תחושה חדשה החלה למלא את פניה אצבעותיה את עורקיה תחושה חמימה ונעימה שלא הצליחה לתת לה שם . כאשר ביל נכנס מאוחר יותר לחדר החתול התחבא מתחת למיטה , היא אפילו לא הייתה צריכה לסמן לו . באותו הלילה הם ישנו ביחד צמודים האחד לשני כאשר קצב הנשימות שלהם נרגע אט אט וכעט הופך לאחד .
בבוקר כאשר התעוררה ראתה כי החתול עדין לידה הוא לטפה אותו והוא התעורר באיטיות פהק פיהוק החושף פה ורוד ,ורוד , הוא הסתכל עליה ואז הלך לעבר החלון ויצא החוצה, שנייה לאחר מכן שמעה את קול צעדיו של ביל במדרגות . "אני יוצא על העיר , איפה תרצי לבלות את היום ?" " אולי בגינה אני אשמח לטפל בפרחים היום " אמרה והפתיעה אפילו את עצמה הרי היא שנאה את הפרחים האלו ואת כל העבודה הכרוחה בטיפוח בהם " ביל חשב דקה ואמר "טוב רק תזכרי שאני לא אוהב בלגן וששום דבר רע לא יקרה לורדים שלי .