מלאך המוות פרק 7
קפאתי במקומי מנסה לראות עם שמעתי נכון את מה שהוא אמר.
נבואה?
עליי ועליו?
"על מה נבואה מדברת בדיוק?"שאלתי אותו בקול חלש וג'ונתן הסתכל עליי בדאגה.
"היא אומרת"הוא הפסיק ולחייו הסמיקו מעט:"היא אומרת שמלאך מוות והנשמה שאצלו התאהבו,ויהיו להם שני ילדים,תאומים האחד יעזור לעולם להיות טוב יותר והשני יביא הרס לעולם,המלאכים שקיבלו את הנבואה הזאת רוצים שהיא תתקיים בגלל שאומרים שהילד הטוב מבין שניהם יהיה המלאך הכי חזק ביקום כולו."הוא הפסיק לדבר והסתכל עליי בזהירות.
"את בסדר?"שאל אותי חלושות.
הנהנתי חלושות והתיישבתי על המיטה בכבדות.
ג'ונתן בחן אותי בזהירות ועב אחר מעשיי.
כמה דקות היה רק שקט ואז שאלתי אותו:"ןאיך הם יודעים שזה אנחנו?"
הוא נשם עמוק והמשיך את השיחה.
:"את מתת והגעת לכאן בדיוק ביום שהנבואה אמרה."
אבכל זה לא הגיוני,"אמרתי נואשת
מה לא הגיוני?"שאל בבלבול.
"שאני היחידה שמתתי באותו היום"אמרתי
הוא משך קלות בכתפיו תשובה.
"ואיך הם יודעים שזה אתה?"שאלתי והוא נראה פגוע:"לא שאני לא מרוצה מזה שזה אתה" הוספתי במהירות.
"אני צאצא של מלאכים רבי עוצמה,מי שכתב את הנבואה הם בעצם אבות אבותיי והם כתבו את הנבואה עליי."
לא ידעתי מה להגיד אבל מחשבה אחת חלפה בראשי,שאלה אחת.
"למה לא עניתה לקראותיי כל הזמן הזה למה לא באת?"
"אני."אמר:"אני פחדתי מהרגשות שלי אלייך,מלאני תביני בחיים שלי לא התאהבתי בחיים שלי לא ידעתי מזו אהבה,אבל ברגע שראיתי אותך עוד ביום הראשון הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה.
ואת טועה בזה שאמרת שלא ראיתי אותך כל הזמן הזה,שלא באתי.
אני באתי כל לילה שישנת שכבתי ליידך וליטפתי את ראשך."
"איך זה שלא ראיתי אותך כל הזמן הזה,איך לא התעוררתי?"אמרתי.
"את ישנה ממש חזק."סיכם בעליצות
ג"ג'ונתן"אמרתי לו.
"מה?"שאל
קמתי מהמיטה ובאתי אליו ונישקתי אותו נשיקה ארוכה.
תגובות (0)