עפיפון על גג העולם

כל מה שראתה תחילה היה את הזנב , פיסת בד אדומה מבצבצת בין הסלעים. רק לאחר שסיימה את הטיפוס על ההר היא הצליחה להבחין במה שהסתתר מאחורי הסלע הגדול . היא הביטה במשך כמה דקות מופתעת ,לא מאמינה למראה עיניה . היה מונח שם עפיפון צבעוני עם זנב ארוך . היא התקרבה עליו בזהירות ושחררה אותו מהסלע עליו היה קשור . חוץ מקרע קטן בצד אחד , לא היה בו קמט או פגם ,הוא היה כמעט מושלם קרע . הוא היה גדול למדי וכאשר החזיקה אותו היה כמעט בגובה שלה . הוא היה אדום עם פסים סגולים לאורכו ועיגולים כחולים , זנבו היה ארוך מאוד ומקושט במאות פרפרים בצבעים שונים .
היא התיישבה על הסלע פתאום הרגישה את העייפות מציפה אותה , היא הרי סיימה עכשיו את הטיפוס המפרך , ביד מאומנת הוציאה מתרמיל הגב שלה גזיה קטנה ופינג’ן קטן והכינה לעצמה חליטת עשבים , את העשבים קיבלה רק שלושה ימים קודם מהנזיר במקדש רגע לפני שהחלה את העלייה לפסגה . היא לגמה באטיות מהתה והחלה להרגיש חמימות ממלאת את כל גופה מגיעה על קצו אצבעותיה הקפואות , היא חייכה והסתכלה שוב על העפיפון לא מצליחה להבין כיצד הגיע כל כך גבוה.
לפתע בזווית עיינה פיסת נייר המחוברת לזנב העפיפון , בעדינות היא פתחה את הקשר והסתכלה על הפתק , הוא היה בעברית !!!, איך זה ייתכן??? מהיכן לעזאזל הגיע העפיפון הזה. הפתק היה כתוב כתב יד ילדותי “אני הילדה הכי חזקה , הכוח הגדול שלי הוא עצם האהבה שלי , שהיא העצם של קצה זרת ימין” היא החלה להרגיש איך האהבה נכנסת לגופה דרך הזרת הקטנה של יד ימין ומחלחלת לכל סדק ולכל פינה בגופה , איך היא מאחה את שברי הלב , מרגיעה את פרפרי הבטן , משחררת את הראש . רק אז שמה לב כי הזנב של העפיפון מלא פתקים קטנים בצבעים שונים חלקם נראו ישנים מאוד , היו פתקים באנגלית , בערבית, ברוסית בסינית ובשפות רבות שלא זיהתה . היא התרוממה הוציאה מתיק שלה פתק מקומט עיפרון קטן , נשמה נשימה עמוקה שואפת לתוכה את האוויר הצח מסביבה ורשמה ” אני האישה החזקה ביותר הכוח הגדול שלי הוא התעוזה היא מתחילה תמיד בקצה האף שלי “ היא גלגלה את הפתק וקשרה אותו לזנב העפיפון .
אחרי כמה דקות כבר התרוצצה בפסגת ההר כפי שהייתה מתרוצצת כשהייתה ילדה קטנה בחוף הים בידה חוט העפיפון והיא מנסה לגרום לו לעופף, משב רוח פתאומי הרים אותו על אל והוא התרומם גבוה יותר ויותר וכאשר הרגישה שזה הרגע הנכון שחררה אותו לחופשי מביטה בו עד שנעלם מעיניה. היא הרימה את התרמיל על גבה והחלה וירידה הארוכה למטה מרגישה כי מעתה היא חלק מנשמת העולם .
מאז בכל פעם שהגיעה לפסגתו של הר הייתה מוציאה עפיפון קטן ומחברת עליו פתק קטן , ואז רצה כמו ילדה קטנה מפריחה את העפיפון לאוויר. לעיתים הייתה משתפת בסודה את שותפותיה למסע מעניקה להן את הזכות להפריך ולשחרר את עוצמתן לעולם . הרי לעולם לא יהיו יותר מידי עפיפונים בנשמת העולם