שלמות

היא תמיד רצתה להיות מושלמת.
מבין כל הדברים מעוררי התמיהה עלי אדמות משונה במיוחד הייתה המשיכה הזו שמצאה בשלמות -דבר שפעמים רבות כל כך שם אותה ללעג- למרות ואולי בגלל שהיא עצמה הייתה כל כך.. פגומה.
כמובן, יהיה זה לא פחות מטירוף להציב שלמות או אפילו קרוב לכך כמטרה בחיים, אבל זה בדיוק מה שהיא עשתה. האם הדבר העיד שהיא מטורפת? כנראה. כך או כך הטירוף הוא חלק משלמות- החלק הפגום כביכול שזוהר ומגלה יופיו בחושך וביצירה. והיא החלה מתקדמת עבורו, חופנת אותו בזרועותיה כמו זהב ומקבלת עליה את הסכנות והברכות שהוא עלול ועלול שלא להביא.
בדרכה למחוז חפצה נתקלה בגופות הנופלים. זה לא הוריד מבטחונה, כי עמוק בליבה היא ידעה שהם חלשים, יפים או חכמים שהתקרבו והתקרבו ומעולם לא השקיעו מספיק כדי לקטוף את התות המתוק מר אחרון- וזהו הפגם הקטן שקיים בכולם, והפגם שהיא ביקשה להשמיד.
עד מהרה נתקלה בקשיים משלה, קשיים להגדיר את עצמה ובכלל כל מגוון קשיי ההתבגרות הרבים מספור שבוודאי רובכם מכירים ולכן אין להרחיב בהם. למשל, היה לה קשי להבין רומנטיקה. היא, שתמיד רצתה להגיע לשמש, לא ידעה כיצד ללכת- שהרי אם אתה צועד ימינה או שמאלה הבחירה ברורה, אבל לעוף מעלה עם הראש קודם או הרגליים זו כבר דילמה אמיתית.
לאהוב או לא לאהוב? כי אהבה אינה מושלמת, הגם זה עוד מכשול בדרכה? אם כן, תכבוש אותו, תמצא אהבה מושלמת כמו שלא הייתה מעולם. היא חשבה לאהוב את עצמה, וחשבה לא לאהוב בכלל, אבל אהבה עצמית אינה מקובלת, ובדידות.. עשויה להתפרש כפגם, והיא לעולם לא תתן לזה לקרות.
היא הביטה סביב כחיה הצדה אייל כשעיניה ראו אותו. הוא היה גבוה, לבוש בסגנון עכרורי ואפל כאדם שעבר עליו דבר אבל ממש לאחרונה. איש מעולם לא ידע למה בחרה דווקא בו; אולי היה זה מן התאווה הנצחית שלה לשפר הכל, ואולי זה היה בגלל שבעיניה כבר היה מושלם בדרכו. כך או כך הוא לא התייחס אליה, וזה הטריף את דעתה.
היא חשבה על תכנית מדוקדקת ומחושבת לשביית לבו של הנער המסתורי. היא ניסתה להיכנס לתחביבים שלו, להצליח בכולם כדרכה, היא עקבה אחריו למקומות שונים ומשונים, עשתה הכנות ועבדה על הכריזמה, התאמנה שוב ושוב על המילים שתאמר, וביום בהיר אחד קמה בבוקר והרגישה- היא מוכנה.
"שלום." אמרה בביטחון, אולי מדומה. הוא השיב לה בחיוך מהוסס ומעט ציני, והיא, כמובן, ראתה רק את מה שרצתה לראות. הוא הסתובב לאטו בכוונה ללכת. "חכה." קראה ורצה אליו. השתיקה הייתה צורמת. עיניו של הנער הביעו אך ורק בלבול מהנערה המשונה שנטפלה אליו, כאילו משום מקום. לבסוף החלה פורסת לפניו את 'תחביביה' הרבים כפי ששיננה אותם בבית, והוא מצדו קיבל בברכה, כי מעולם איש לא נפתח אליו כך ולא הבין אותו כמו שהיא הבינה. לו רק ידע כי הכל תוכנן מראש..
העכביש הרגיש רעידה ברשת, הנערה התקרבה והתקרבה, והזבוב שבעיניה היה חסר אונים הניח לה, ולו לרגע, להתקרב, נוגע בצד הנקי בליבה. צמרמורת עברה בגבה כשהבינה מאוחר מדי, הוא היה החלום הטוב שחששה ממנו, מפתה. היא הייתה הקרבן והוא העכביש, והיא התאהבה בו בטעות.. כמו ילדה קטנה. היא נשכה את שפתה בהלם, מייסרת את עצמה על הפגנת החולשה לא פחות מעל הטעות בבחירה שלה.
"אני אוהב לראות אותך מבולבלת." אמר בשקט, ועולמה התנפץ.