חלומות של ילדים

"לפעמים, השטן נראה כמו ג'נטלמן." זו הייתה אחת האמרות האהובות על אמי, ולרוב, היא הגיע לאחר שדרשתי לדעת מיהו אבי. זה כל מה שהיא אי-פעם הייתה מוכנה לומר לי עליו, בילדותי חשבתי שהיא מתכוונת לכך שהוא היה גבר נאה להפליא ובעל נימוסים, אך עם כוונות רעות. ככל שבגרתי הבנתי כי זו הייתה סתם שטות שהיא ספרה בשביל להתחמק משאלותי.
לפעמים, כאשר פשוט הייתי מתהלכת ברחוב, הייתי חושבת שאיש זה או אחר יכול להיות אבי, שהוא יעצור פתאום ויזהה אותי, חלמתי שהוא יקח אותי מהחיים האלו ויבטיח לעולם לא לנטוש אותי שוב.
הייתי מתפללת לאלוהים והייתי אומרת שלא חייב להיות לאבי הרבה, רק שיהיה נחמד אליי, ושתהיה לנו קורת גג, אבל אתם יודעים מה קורה עם חלומות של ילדים, הם בסופו של דבר מתנפצים.
לאחר שהחלום שלי התנפץ, והבנתי שאני תקועה עם החיים האומללים שלי, עשיתי את כל מה שהמבוגרים אומרים לנו שאסור לנו לעשות, הימרתי הרבה יותר מידי, שתיתי כאילו המחר לא קיים ועישנתי כאילו סיגריות היו אוויר ואני סובלת ממחסור בחמצן.
איש מעולם לא הופתע כאשר פניתי בדרך הלא נכונה, הם רק נאנחו ואמרו שהם לא ציפו לשום דבר אחר ממני, לפחות לא עם משפחה כמו שלי.
אני חושבת שזה צבוע, הדרך בה הם שופטים אותי כאילו הם הרבה יותר טובים ממני, אך האמת היא שהחיים שלהם היו הרבה יותר מידי משעממים בלעדי, והם צריכים להודות לי על דרך החיים הלגמרי לא בריא שלי.