וזה הזמן שלי לזרוח

וזה הזמן שלי לזרוח
לשאת כנפיים עם הרוח
במדבר שממה לפרוח
וזה לא הזמן לנוח

וזה הזמן שלי, עם ים של כאב
לשחות בלי ידיים ורק עם הלב
ולא להתאהב במכשול ובשכול
כי הזריחה מפציעה מאחורי המשעול

וזה הזמן, כן אני כבר מוכן
לקחת את כל המשא
ולהשליך אותו לכבשן
ולזרוח מעל כל הריסה

כי זה הזמן שלי לזרוח
לא עוד לא ים של דמעות
כי זה הזמן שלי לצרוח
\"פניי לקבל את הבאות\"

וזה הזמן שלי לעוף מכאן
והשמיים הם הגבול לאן
עם כנפיים של כאב ולב אוהב
לא אפחד גם משיני זאב

וזה הזמן למהפכה
בעוד תגיע הזריחה
ניקח ידיים ונמריא
כמו גוזל צעיר טרי

וזה הזמן שמוכן, לשקם את השברים
להימלט מהבריחה ולחפש את הזריחה,
אולי נמצאת שם מעבר להרים
ולא צריך מנוחה, כשאין עוד אנחה

ובנופים היפים, אמצאם כחברים
והשמש אתך, הרקיע לידך, וכשהלב לצדך
לשמים אז נצעק, \"הנה אנחנו מאושרים\"
בלי שקרים ושברים אנחנו משפחה

מהפחדים של החיים, ומהומות שלא רואים
צמחה לה אהבה, בנפשנו
ואם עד כה שאלתי, למה יש כאב?
הרי שעכשיו הבנתי, בשביל לחשל את הלב

ועם כל הגלים, מעל ספינת החיים,
גלי המשבר, אני מרגיש עכשיו,
כאילו נולדתי מחדש, גדול מהמילים,
לא עוד שבר כלי, כמו עלי בסתיו