לבכות- מדברת לעצמי 6
לוקחת שתי נשימות ארוכות, מסתכלת סביב. אין פה אף אחד, עכשיו אפשר לבכות.
להוציא את הכל לא לפחד, לאט לאט הכאב עובר, דמעה אחר דמעה נוזלות. למה דווקא לי זה צריך לקרות?
מחבקת את הכר הרך, הגשם יורד, כאילו מזדהה איתי, למה כשזה קרה לא היית לצידי?
והזמן עובר כל פעם מרגישה יותר נורא. מתחשק לי לברוח מהכל, סתם לשבת לי לבד בעולם.
שואלים אותי מה קרה, אני מחייכת חיוך מזויף לביטול, "הכל בסדר" אני עונה ובלב סערה מתחוללת בתוכי.
אז עכשיו אני אבכה, לנקות את הכל לשכוח מזה, אולי אחר כך יהיה לי את האומץ לדבר על זה.
בינתיים אני בוכה, אל תחפשו אותי ביממה הקרובה.
תגובות (0)