למה דווקא הוא? פרק 14

“שאת מאוהבת בגיא" הוא אמר והשתתק.
“מה?!” פלטתי מפי.
הפתעתי את עצמי מרוב כמה שהקול שלי היה חזק. זה הפתיע אותי מאוד.
“אוקי אז אני מבינה שהם עלו עליי" אמרתי בציניות.
“כן אני מאוהבת בו כבר שלוש שנים ואני תמיד חולמת עליו בלילות ועל כמה שבא לי להיות איתו לבד, רחוק מהעולם הזה כדי שנוכל לממש את אהבתנו" המשכתי.
ניר צחק.
“תגידו לי מי החולה נפש שהפיץ את זה!?” שאלתי אותם וצחקתי.
מאיה הניחה את הפלאפון שלה.
היא צחקה. “אולי זה אמיתי" היא אמרה.
“ממש" אמרתי. “רק כשאני חושבת על השם הזה מתחשק לי להקיא”.
“טוב אני צריכה ללכת” מאיה אמרה ויצאה מהכיתה במהירות.
“אפשר לדעת מי הפיץ את השמועה?” שאלתי את ניר.
“נחשי..” הוא אמר.
“יש לי רק שם אחד שעולה לי בראש.. נטלי” אמרתי ללא היסוס.
הוא הנהן.
“איזו זונה” אמרתי, ואני בדרך כלל לא משתמשת במילים האלה. אבל זה היה תיאור מדויק כרגע.
“טוב תרגעי כולה שמועה אני בטוח שאף אחד לא מאמין לזה”
"לך תדע.. יש לנו אנשים מאוד סתומים בשכבה".
“טוב תגיד מה עובר על מאיה?” שאלתי אותו.
“אין לי מושג היא ככה מהבוקר".
“אל תגיד לי שהיא מאמינה לזה".
“אני באמת לא יודע. הרי הבחורה מאוהבת בו ברמות קשות, יש מצב שהיא לקחה את ברצינות".
“אוי נו" אמרתי ולקחתי את התיק שלי.
“היא בטח חושבת שבגלל זה את לא מדברת איתו עליה" הוא המשיך.
“זה כבר לא משנה. הוא עם נטלי" אמרתי לו ויצאתי מהכיתה.
הלכתי לכיתה שלי ושל מאיה והיא לא הייתה שם. הצלצול נשמע וכולם התחילו להיכנס לכיתה.
“נו כבר סיפרת לאח שלך שאת אוהבת אותו?” יובל, ילד מהכיתה שלי שאני שונאת לגרי אמר לי.
לא הגבתי לו למרות שממש רציתי.
הם פשוט עמדו מסביבי והקניטו אותי עד שהמורה הגיעה.
“יש עכשיו מפגש של כל השכבה באולם, אז בואו נלך" היא אמרה וכולם קמו והלכנו אחריה.
קמתי גם אני והלכתי, מאיה לא הייתה בכיתה.
“ליאן!” ראיתי פתאום את מאיה רצה לעברי בעודי הולכת לאולם.
“איפה היית?” שאלתי אותה.
“אני צריכה לספר לך משהו" היא אמרה.
“זה יכול לחכות לאחר כך?. צריך ללכת לאולם" אמרתי.
“לא זה חשוב".
“סבבה אז תספרי לי שם" אמרתי והמשכתי ללכת.
היא לא אמרה לי יותר כלום לאורך כל הדרך לשם.
נכנסנו לאולם וראינו את ניר מנופף לנו אז התיישבנו לידו.
על הבמה כבר עמדה מולנו המנהלת שלנו. “בטח היא הולכת לצרוח על כולנו" אמרתי.
ילדים החלו להיכנס והיה רעש נוראי.
“נו מאיה מה רצית לספר לי?” שאלתי אותה.
“בוקר טוב לכולם" המנהלת לקחה את המיקרופון ואמרה.
“התכנסנו כאן היום בשביל לדבר קצת עם כולכם על ההתנהגות המצופה מכם בשנה האחרונה".
כולם מחאו כפיים והחלו לשרוק.
“שקט!” היא צעקה.
“אני מאוד מקווה שההתנהגות הבזויה שהייתה לכם בתחילת שנה לא תמשיך לאורך השנה" היא אמרה.
“חכי לסוף שנה" שמעתי את הקול של גיא מאחור.
“גיא!. אתה רוצה לעוף מבית ספר דווקא בשנה האחרונה?” היא שאלה. הוא לא הגיב יותר.
“בכל אופן..” היא אמרה.
ופתאום על המסך שמאחוריה הופיע סרטון.
ונחשו מי הופיע שם?. כן זאת הייתי אני, מהשיחה של הבוקר.
שאמרתי בציניות מוחלטת על זה שאני באמת מאוהבת בגיא. הסתכלתי על מאיה.
“אני לא מאמינה" אמרתי לה.
“ניסיתי להגיד לך..” היא אמרה בשקט.
כולם היו בשקט וכשהסרטון נגמר כולם החלו לצחוק.
המנהלת ניסתה להרגיע את כולם והיא לא ממש הצליחה.
אני פשוט קמתי משם וברחתי החוצה, הרגשתי ממש מושפלת, למרות שזה די ברור שמה שאמרתי שם לא היה אמיתי.
“ליאן" שמעתי את מאיה מאחוריי.
“אני לא רוצה לדבר איתך" אמרתי.
“אז רק תקשיבי" היא עצרה אותי. “אני ממש מצטערת, איך שהבאתי לנטלי את הסרטון התחרטתי ובאמת שניסיתי לקחת אותו בחזרה אבל זה היה מאוחר מדי" היא אמרה.
“למה בכלל עשית את זה?”.
“אני לא יודעת.. היא אמרה לי שהיא תדבר עם גיא עליי" היא אמרה.
הסתכלתי עליה. “נחמד לך. היא הזכירה את זה שהיא חברה שלו בעצמה?” שאלתי אותה.
היא שתקה. “נפלתי למלכודת שלה..” היא אמרה והשפילה את מבטה.
“אחריי שאת לא הצלחת לדבר איתו עליי חשבתי שאולי היא כן".
“אני לא מאמינה עלייך מאיה".
“יש לך מזל ששומעים שם שזה היה בציניות גמורה ושאף אחד לא יאמין לזה" אמרתי לה.
“אני מקווה" היא אמרה.
–
נכנסנו לכיתה ושאר התלמידים נכנסנו גם.
“הופה, תגידי יש לך עוד חלומות כאלה?” יובל המשיך.
“תגיד לי יובל אין לך חיים?” שאלתי אותו.
“שלך הרבה יותר מעניינים" הוא אמר.
המורה התחילה ללמד ולא התייחסה יותר מדי לעקיצות של יובל.
כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. המורה קמה והלכה לפתוח.
היועצת של השכבה נכנסה לכיתה.
היא חייכה אלינו. “אני צריכה את ליאן" היא אמרה.
“בשביל..?” שאלתי.
“בואי אני רוצה לשוחח איתך קצת" היא חייכה.
קמתי באי חשק מוחלט מהמקום שלי והלכתי אחריה לחדר שלה.
נכנסנו פנימה והיא התיישבה ליד השולחן שלה, התיישבתי מולה.
“מה שלומך ליאן?” היא שאלה וחייכה אליי שוב.
“טוב" אמרתי והסתכלתי מסביבי על החדר שלה, הקירות היו צבועים בכתום. אני ממש שונאת את הצבע הזה.
על הקירות היו תלויים תמונות שלה עם תלמידים לשעבר.
“את בטוחה?” היא שאלה.
“אני לא מבינה מה את רוצה ממני.. אם את רוצה לדבר על אבא שלי שנפטר. זה בסדר עשו לי את השיחה הזאת כבר לפני שנתיים בבית ספר הקודם שלי" אמרתי.
“לא. לא על זה רציתי לדבר איתך" היא אמרה.
“יצא לי להיות במפגש של כל השכבה אם שמת לב..”.
התחלתי להבין לאן היא חותרת. “תחסכי את ממני. את לא באמת מאמינה שאני מאוהבת באח שלי" אמרתי.
“זה בסדר ליאן דברים כאלה קורים".
“לא לי בכל אופן" אמרתי.
“לפי הסרטון..”.
“זה היה בציניות מוחלטת. את חייבת להאמין לי. בחיים שלי לא אהבתי את אח שלי בשום צורה" אמרתי.
“אפילו בתור אח אני לא יכולה לסבול אותו. אז איך בדיוק אני מאוהבת בו?”.
היא הסתכלה עליי. “בכל אופן אני חושבת שאני ואת ניפגש פעם בשבוע אצלי בחדר לשיחה".
“אוי אלוהים שישמור, אני לא מאוהבת באח שלי!” הרמתי את קולי.
“אף אחד לא שופט אותך ליאן".
“בית ספר מטומטם" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה, טרקתי את הדלת מאחוריי.
אני לא מאמינה שנקלעתי למצב הזה. בצלצול נכנסתי בחזרה לכיתה ולקחתי את התיק שלי.
“מה היא רצתה ממך?” מאיה שאלה.
“מה את חושבת?” שאלתי אותה.
“בקשר ל..”.
“כן" עצרתי אותה. “תודה לך מאיה, עכשיו כולם חושבים שזה אמיתי" אמרתי ויצאתי מהכיתה.
בדרך פגשתי את ניר. “את בסדר ליאן?” הוא שאל.
“אני חושבת" אמרתי.
“אל תדאגי עוד יומיים הסיפור הזה נעלם" הוא צחק.
“זאת השמועה הכי פתטית שהייתה בבית ספר הזה.. פעם הייתה שמועה עליי שיש לי חבר בצבא. זה עבר ואף אחד כבר לא זוכר את זה".
“אתה זוכר" אמרתי.
“טוב כי עשו לי את המוות".
“בדיוק" אמרתי לו.
“בסדר לא נורא. השמועה עלייך יותר מופרכת ואין מצב שאנשים מאמינים לשטות הזאת".
“היועצת מאמינה" אמרתי.
מאיה התקרבה אלינו, לא היה לי חשק כרגע לדבר איתה.
“טוב אני אלך" אמרתי.
“חכי דקה" היא אמרה.
“אני מצטערת שוב פעם" היא אמרה.
“אני לא מאמין עליך מאיה שצילמת אותה אומרת את זה".
“אני לא אשמה שאמרת את זה בכלל" היא אמרה.
“אז עכשיו אני אשמה?” שאלתי.
“זה לא מה שהתכוונתי" היא אמרה.
“ככה זה היה נשמע" שילבתי את ידיי.
“טוב די בנות. זה יגמר עוד מעט אני מבטיח. בואו נעשה היום משהו בערב" ניר הציע.
“לא יודעת אם יהיה לי חשק לצאת איתכם" אמרתי והלכתי משם.