אהבה זה דבר משכר & משקר .

נכנסתי לבית הקפה , בלי לדעת למה . משהו משך אותי לשם , הרצון . היה זה אותו בית הקפה שאני והוא נפגשנו לראשונה . כאבים וזכרונות עלו בי . את לבד ? איפה החבר ? המלצרית שאלה אותי בחביבות , לא מודעת לעוצמתם של שאלותיה . – כן , ואין חבר , בנתיים . אני עונה לה בקול קריר , ורגע אחרי זה מצטערת על כך . אני מתיישבת בשולחן הכי מרוחק , סוקרת את בית הקפה . כעבור דקה אני מתרחרטת שבכלל הסתכלתי . בית הקפה היה מלא בזוגות . אחד מתנשק , אחד אוכל ומדבר , אחד מחובק , אחד מלטף את השני , וכולם אוהבים צעירים . אין להם ניסיון , לפחות לא באהבה . אני עוצמת את עיני ונזכרת בו , בבחור שעד לפני שבועיים היה אהבת חיי . עיניים כחולות , מבינות . שער כהה , רך . פנים שלוות , אוהבות , מבטיחות . אז למה כעסתי כל כך ? אפילו אני איני יודעת . זה התחיל באותו בית הקפה , ונגמר לפני שבועיים גם פה . אני מתגעגעת . כולם אומרים שאני רוצה אותו בחזרה , ומקנאה בכך שיש לו כבר חברה חדשה ואני עדיין לבד . בדרך כלל אני לא עונה לשאלות הללו ולא מתנגדת , אבל בתוך תוכי אני יודעת את האמת . אני לא מתגעגעת אליו , לא אוהבת אותו , ולא מקנאה בו . הרגש היחיד שיש לי כלפיו ובגללו , התחושה היחידה שאני עדיין חשה בה ואז נזכרת בו היא החשק , הגעגוע . ולמה בעצם ? להתרגשות הזאת כשיש לך חבר , לחום שמציף אותך , לשמחה . אני מקנאה , אבל לא בו . אני מקנאה בזוגות שאני רואה ברחוב , אני מקנאה בחברות שלי שבאות לספר לי על החבר המושלם החדש שלהם . אני מקנא שיש להם את זה בנתיים והן מאושרות . זה הכל , וזה הרבה . התחושה הזאת אוכלת אותי , לא הרבה , אבל לפעמים כשאני רואה זוגות ברחוב , התחושה הזאת לא עוזבת אותי . כעסתי עליו , על זה שהוא לא שם לב אלי , התנהג אלי כאילו אני בובה שצריך לשים לב אליה מדי פעם , ואם היא כועסת לתת לה נשיקה , להגיד סליחה לא משנה על מה וזהו , זה עובר . ואז החלטתי שזהו , שצריך להוכיח למגעיל הזה את האמת . וסטרתי לו , שפכתי את רגשותיי . כעסתי . ומה הוא ענה לבסוף ? תשובה שהוכיחה עד כמה צדקתי לגביו . חסכת לי את הדיבורים , התכוונתי להודיע לך על הפרידה שלנו כבר הבוקר . הוא אמר לי , ולא הראה שום סימן של עצב . הוא חייך , נתן לי תפיחה על השכם , אמר שמילא לא היינו מתאימים והלך לו , מותיר אותי המומה וחסרת אונים . תראו אותך , איך הוא שיחק בך ככה , נתן לך להתרגש ולהתעצב רק בגללו , נזפתי בעצמי . ועכשיו זה נגמר… ואני לא מצטערת . המלצרית ששאלה אותי מה אני רוצה להזמין עוררה אותי חזרה למציאות , ואמרתי שאני רוצה קולה . המלצרית משכה בכתפיה ומלמלה משפט קצת בחוצפה . ( " זה הכל ? היית יכלה ללכת סתם לסופר או לדוכן ולקנות… " ) המשכתי לחלום עליו , והסתכל על הזוגות שישבו סביבי . הרגשתי כלואה בין ים של אהבה , בין אנשים שלא חוו משברים כמוני , בין אנשים מאושרים , מאוהבים . אצלי זה נגמר , אהבה זה דבר משכר , ומשקר . המשכתי להסתכל , לחשוב . אולי היינו יכולים לסיים או להמשיך את זה אחרת ? חשבתי מחשבה טיפשית . לא . מצאתי תשובה , הולמת . החיים ידריכו אותי , אני עוד צעירה – מתישהו אמצא אהבה , אמיתית .
זהו , איתו זה נגמר …. זה נגמר , ואני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון .
זה נגמר , וטוב לי סוף סוף .