אני מוחה!

היו לך שגיאות מיניאטוריות, רק במקומות שיטיים קטנטנים עם איזו י' מיותרת או ו' ככה שזה לא נחשב אפילו לשגיאות רציניות מדי
רעיון מדהים, ואני חייבת לומר שאני מסכימה עם כל מילה. כתיבה מדהימה, כי אוליב חומדת הכישרון שלוקחת ולא משאירה לאף אחד [חוץ מהבחור הזה עם העין בתמונת פרופיל].

רק רציתי להזכיר שבימים עברו אנשים חיו עד גיל 45- וזה לא היה כי הם הפקירו את הגוף שלהם, להפך. רועה צאן שעבד בעבודה קשה ואכל אוכל 'בריא' (בשר, חלב, לפעמים לחם) היה מנגן בחליל ולא היה שרוי במתחים, גם הוא מת בגיל 50 גג. אז בסדר, אפשר יותר, אני רק אומרת שזה לא בהכרח קשור.
חוץ מזה חיים שבהם מוותרים על הנאות הגאנק פוד והבטטיות הם לא חיים. הילד שתיארת, איך הוא יגדל? כמו מכונה, בלי להנות, בלי לראות טלוויזיה, הוא לעולם לא יזכה להיות ילד. הצורה שבה אנחנו חיים היא הצורה הכי טובה לנצל את עצמנו. YOLO, לא?
זה מזכיר לי את הזמן שאני ניסיתי לשכנע את ההורים להביא חתול. הבעיה? כולנו אלרגים, ואמא שלי שונאת חיות. היתרון? אובססיה שלי ושל אחותי לפני לחתולים. עוד בעיה- אחותי לא גרה איתנו יותר גם ככה, אז הייתי לבד.
אח שלי תמיד אמר לי שגם אם אני אצליח לשכנע את ההורים והם יביאו לי חתול זה לא בריא לי בגלל שכשמקבלים יותר מדי מהחומר האלרגני חוטפים 'הלם' ומתים. כמובן שלא הקשבתי לו, ועכשיו אני שמחה להכריז שיש לי חתולה. לא מתתי למרות הכל! מסתבר שהפרווה עבדה כמו חיסון, ועכשיו אף אחד כבר לא אלרגי.. רואה? הייתי יכולה למות אבל זה לא עצר אותי. אם אתה אוהב משהו בסוף הכל יסתדר..

כן הא.. אבל פעם גם לא כזה פחדו מהמוות. והאמת שזו סתםמגה אשליה שחיים בלי ממתקים וטלויזיה הם לא חיים אני מכירה המון כפרים שיחלקו עלייך.והקטע עם החתול… אין לי מושג מאיפה האומץ בח זה מצחיק זה בדיוק כמו בסיפור. יש לאנשים דברחם מסתבר יותר חשובים מלא למות כמו למשל חתולים חחח

תמיד פחדו מהמוות. גם בימי ביניים, גם לפני הספירה וגם עכשיו – תמיד! אוכל וסיגריות זה לא משקובע מתי האדם מת. האישה שחיה 122 שנה (ז'אן לואיז קלמן) עישנה סיגריות ובכל ימי ההולדת שלה היא אכלה את העוגה עד הסוף.
אפשר להיות האדם שחי על סלט ומיץ גזר, אבל זה לא אומר שאותו האדם יחיה יותר מהשכן המעשן שלו ששותה קפה כל בוקר.

בעצם, הרעיון שלך בבסיסו, כפי שאני הבנתי, הוא שבמובן מסוים אנחנו מקבלים את המוות, או לכול הפחות לא שמים דעתנו עליו, אך מצד שני, מפחדים ממנו, וזה אבסורד.
הצגת את הרעיון בצורה מאוד משעשעת, על אף שלא כתובה בצורה הכי 'משופשפת'.
ו……………………. ו- ו- ו-……… ובכן, על הרעיון עצמו יש לי לענות לך – אנחנו אנושיים וזה טבענו, אין בו הרבה היגיון, כי הוא הרי לא יצא מנקודת הנחה הגיונית, שהרי זו לא קיימת.
אז שללנו את מה שאינו הגיוני, ומה הלאה? עכשיו צריך למצוא את מה שכן הגיוני, וזה הרבה יותר קשה, כי האמת די נסתרת מאתנו…
או, שלחילופין, נוכל להתעלם לרגע מההיגיון (שהוא רק המצאה אנושית ואינו באמת קיים בלאו הכי) ולמצוא את מה שמשרת מטרה. המטרה הבסיסית ביותר של האדם, מטבעו, היא לחיות – לא שיש במטרה זו היגיון רב. בואי נצא מנקודת ההנחה שאנו רוצים לשרת מטרה זו.
אז מצד אחד, האדם שואף, מטבעו ליהנות, ובזה הוא מביא על עצמו את המוות, כי הוא מפריז בהנאות ונוהג בצורה שאינה משרתת את מטרתו, אבל פתרון פשוט לזה יהיה לקחת דברים בפרופורציה ולחשוב לפני העשייה.
מצד שני, ישנו הפחד מהמוות, פחד טבעי, שמשרת את המטרה הבסיסית של האדם ומונע אותו מלהרוג את עצמו, (אני אישית מתאר לעצמי שבלי הרצון לחיות והפחד מהמוות, הייתי מזמן מתאבד, מרוב שיעמום וכדומה.) ככה שהפחד מהמוות הוא דבר די רצוי לצורך מטרת האדם, רק שגם אותו יש לקחת בפרופורציה, כי יותר מדי פחד זה רע.
בסופו של דבר, המסקנה של כול זה היא שאם רוצים לחיות, צריך לחשוב לפני שעושים, אך לא בהכרח להימנע לחלוטין מהתנהגויות אמוציולנאליות הנובעות מטבעו של האדם, כי הן בסופו של דבר משרתות מטרה מסוימת ואין הרבה טעם בלוותר עליהן לחלוטין.
השאלה עכשיו היא: מדוע שנרצה בכלל לחיות מלכתחילה?
נ.ב. תודה שהמלצת לי על הסיפור. הוא נהדר.

צודקת מאה אחוז הטימטום הוא באמת כגודלו של היקום ועל זה אין לתווכח, אם אנשים היו לומדים לנצל כול אדם ולתת לו את חופש הביטוי, במקום לדכות את הילד לאגיד לו תעשה כך כולם עושים כך, אז להיות פורץ דרך כמו איינשטיין ועוד רבים היה עניין שבשגרה, ואם היו כולם מנצלים ולא מדכאיים את היחודיות הקיימת בכול אדם עוזרים לו למצוא אותה ולממש אותה אז העולם היה נירא הרבה יותר טוב, והחופש היה אימיתי לא רק סיסמות ריקות מי תוכן. בקשר למוות אז דעתי היא שאין מה לפחד ממנו כול אחד בסוף יגיע אליו והמוות הוא לא באכרח סוף!, אבל אני גם מכבדת את מי שפוחד ממנו כי.. זה זכותו על אף שלי זה מוזר לפחד מין המובן מאליו, מלבד זאת תחשבי על זה אם הינו חיים כמו אותו נזיר אולי הינו חיים יותר זמן אבל האם אפשר בכלל לקרוא לזה חיים?, לשבת במערה כול היום בלי עונגי החיים ובלי חברה? עדיף למות, וחוץ מי זה כול דבר במידה הוא טוב, אפילו שוקולד בריא מאוד אם לוקחים במינון הנכון, חוץ מי זה אני לא רואה שום רע בדבר שיכול לעלות חיוך על ספתיו של ילד, להפך זה מצווה לגרום לו לחייך! אז כול עוד זה במינון הנכון תני לו שוקולד, אנחנו חיים בעולם מלא בחומר ויצרים ולא בהודו, במידה הנכונה מותר הכול בזמן הנכון ובמינון הנכון, זו היא גם דעת היהדות, אף אחד לא ביקש מימך להתנזר מי תענוגות עולם כול עוד כמובן זה לא משהו כמו סמים וגם סיגריות תאמת זה בעיה תיגמלו לא בריא בכלל, הכוונה אם זה יכול לא להזיק במינון הנכון זה בסדר, אבל אם זה מזיק גם במינון קטן אז זה גרועה, עניין אחרון המוות בא ולא בא אם אתה רוצה אותו וגם אם אתה לא רוצה אותו, תאמני לי מספיק לי פחות משישים שנה לחיים המפרחים האלה, אבל נירא לך שמלאך המוות ישמע לי? חח הוא עושה מה שהוא רוצה, אני עובדת בעבודה כזו של אנשים מבוגרים שכבר מי זמן נימאס להם מהחיים חח אפשר לאגיד שהם מיצאו כבר את הרעיון, אבל מלך המוות יש לו תוכניות אחרות והם לצערם צריכים לחכות לו! לא הוא להם, מבינה אוליב יקירה, וכול השאר גם תחשבו על זה אם אנחנו מזדקנים ומאבדים כבר את כול קרובנו ואת סיכלנו, והחיים קשים ויותר מי זה כו חסרי משמעות, אז לחכות למלאך המוות זה לא בושה, וגם צעירים עם חיים חסרי משמעות לא הייתי מתפלא אם הם היו מבקשים מוות, אבל החברה מבינה זקנים שרוצים למות צעירים לא, כי אם החברה לא תגנה בכול תוקף מחשבות מוות, אז בעולם כו קשה כמו שלנו כולם כבר היו מוותרים על הרעיון ומנסים למות, אז לא היו נישראים אנשים בעולם ולכן אומרים כול הזמן שצריך לפחוד מהמוות וזה הדבר הכי חמור, כך יוצא שבעצם היאוש העולמי מביא לגינוי המוות. אבל יש כאלה ויש כאלה, לי ברוך הש.ם יש משמעות לחיים אבל הקושי הכללי לעיתים כמעט שובר אותי, אבל אלה שאין להם אז בכלל.., בכול אופן שיהיה לכולם בהצלחה

שמתי לב בעצמי לתופעה הזו, שאנשים מנסים להרוג את עצמם ולטשטש את עצמם עם מה-לא כשהם חיים בצורה שלא מתאימה לכל הצרכים שלהם, כולל הנפשיים.

בתקופה שלפני התיישבות הקבע בני אדם חיו חופשי עד גילאים 70-80 בבריאות טובה יותר משלנו. גיל 50 הוא סתם מיתוס כדי שלא נשמור על בריאותנו, ונצרוך את הדברים שמחלים אותנו, ואת החומרים שמשאירים אותנו בחיים. גיל 50 הוא ממוצע, לכן הוא לא אומר כלום. בעבר תמותת תינוקות הייתה בשיעורים הרבה יותר גבוהים, אבל אם עברת את גיל 15 היה לך סיכוי טוב לשגשג ולחיות חיים די ארוכים.