החיים בצל הכוכבים-10 חלק א **~~**

מדליין סובבה את ראשה לכיוון הדלת, ג'יימס.
הכל הלך לעזאזל, עכשיו ג'יימס יגרום לה לחזור. הוא תמיד מוצא דרך להפנות אותה לכיוון שהוא חושב שהוא הנכון, לעזאזל עם ג'יימס. לעזאזל עם הכל.
"אמרתי לך שלא יהיה קל לברוח, אמרתי לך שהוא ישלח אותי. אבל לא הקשבת נכון? ועכשיו אין לנו ברירה אלה לחזור." קולו נשמע פגוע מעט, אך מה הייתה אמורה לעשות? לקחת אותו איתה? זה היה פוגע בכל מה שתכננה, וזה היה פוגע בכל מה שהוא תכנן. ג'יימס אהב את הארמון, הוא אהב את הדרך בה דברים התנהלו, ולברוח ממקום נהדר שכזה בהחלט לא היה ברשימה שלו.
הוא החל להתקרב לכיוונה, אך רוס חסם את דרכו. "אתה לא מקרב עד שאתה מסביר בדיוק מי אתה ומה אתה עושה פה.", לרגע אחד מדליין שמחה לנוכחות של רוס. הוא לא היה האדם החביב עליה במיוחד בעולם הזה, אך היא הרגישה נורא. היא אכזבה את ג'יימס, ואת אביה. וג'יימס היה ממש פה, ופרצופו המאוכזב היה גרוע יותר מכעס חסר גבולות.
"מי אני? אני אחד מאנשי הארמון. נשלחתי להחזיר את הנסיכה מדליין למקומה הראוי.", הוא נשמע קריר ולחלוטין חסר רגש, כמעט ההפך המוחלט ממה שהוא נשמע למדליין (ואך ורק למדליין) במשך כל ימי חייהם.
ג'יימס התקרב אליה ורוס עצר אותו, לשניהם היה מבט כמעט רצחני שגרם לאווירה כה מתוחה שניתן היה לחתוך אותה בסכין. "זה…זה מתקרב." נשמע קולו של דין, למרות שהחדשות הללו לא נראו משמחות במיוחד, חיוך ענק נח על שפתיו. "אני חושב…אני חושב שאני זוכר קצת. זה לא הרבה, אבל זה אמור להספיק.", הוא שם את ידיו באוויר כך שכוונו לכל עבר, והמציאות לא הייתה שם יותר.
…
"עצרו, עצרו בבקשה!!!" צעקה אישה מבעט למסכי עשן. אדם בשנות החמישים לחייו נגלה מן האפר על האדמה, פניו היו חסרות רגש לחלוטין בצורה שגרמה לך לקפוא במקום כשעיניך נגלות למראו. ואז הוא צחק, הוא צחק כשמולו האישה חסרת הפנים החלה לצרוח.
"יש דברים שצריכים להיעשות." הוא שם את ידו על סנטרה, "את גם כך מתה ואני פשוט חייב לספר למישהו, אז למה לא לך אישה תמימה וטיפשה שכמותך?" הוא צחק והשמיט את פניו לרצפה. "אני בונה משהו שרבים לפני חלמו עליו במשך אלפי שנים. שני משני צורה, שני מכשפים, שני קוראי מחשבות ולשליט לא תהה שום סיבה לחשוש. עם קצת קסם, חכמה, וידע חסר גבולות, בידיו יהיו שני העולמות. השליט, הקורא, החמקן, ומלא המחשבות ישלטו יחדיו בכל הממלכות. ואם הם לא יסכימו לשתף איתו פעולה, השליט יעקפם בדרכו לתהילה. וביד ברזל בלבד, השליט לו ישלוט, כשלרגיו אלפי מיתות." הוא סיים במבט חולמני, "ויקירתי אני כל כך קרוב להשלמת הנבואה היפיפייה הזו, כל כך קרוב שזה יפחיד את כל מי שטיפת שכל קטנטנה בראשו." הוא המשיך לדבר ולחתוך את האישה, אך מילותיו לא נשמעו יותר. והחיזיון נמחק מראייתם.