החיפושים פרק 4

פרק 4
נקודת מבט רקס
"תכה חזק יותר!" המאסטר מחה מעליי, בובת האימונים התייצבה מולי ויכולתי להישבע שהפנים שלה מתגרות בי. המאסטר נעמד בצד, הוא היה בעל זקן לבן ארוך ועיניים קטנות אפו היה אדמדם.
"אה יא!" צעקתי והעפתי כמה שבבי עץ על הפרקט השחור שנעמדתי עליו, הבובה נפלה על הרצפה.
"האויב, קירה, בדרך אל תאומי הישועה. אני צריך להזכיר לך מה יקרה עם הם ימצאו את אימא שלהם?" הוא אמר בקול צרוד. –"המעגל יפתח. וזו תהיה הדרך היחידה למצוא את האגם." השפלתי מבט,
"אתה צריך למנוע מהם למצוא את אימא שלהם. אני לא אהיה מופתע עם קירה כבר שם ומחכה שהם ימצאו אותה."
"אבל מאסטר, הבעיה הזו היא של שומרי האגם. אלה שקעקעו את האחים קרסני. אם קירה ימצא אותם זו תהיה הבעיה של השומרים לא שלנו." אמרתי בטיפה חוצפה,
"זו תהיה הבעיה של העולם כולו ואנחנו עושים טובה גדולה לעולם הזה. אנחנו מצילים אותו, רקס תלמידי היקר." הוא תקין אותי והתחיל להתהלך סביבי באיטיות,
"אימנתי אותך טוב מאוד. אתה מוכן. מנע מהם למצוא את אימא שלהם ואל תעצור אפילו לא לרגע עד שהליקוי חמה עובר. אני ברור?" הוא שאל והדגיש את המילים האחרונות, הנהנתי לחיוב.
קמתי והלכתי מחדר האימונים היישר לעיר הגדולה, בייג'ינג.

"כרטיס אחד לבייג'ינג בבקשה" אמרתי לכרטיסן והושטתי לו את כרטיס האשראי שלי, הוא נתן לי כרטיס והתקדמתי אל הרכבת. היא נעצרה והדלתות נפתחו. נכנסתי לתוכה והתיישבתי בכיסא אקראי.
"תפוס?" שאל איש אחד, הוא לבש מעיל שחור ומכנס ג'ינס ירקרק עם קרע גדול בברך הימנית. נדתי בראשי והוא התיישב. הוא אחז בעיתון והחל לדפדף בו קצת.
הרכבת החלה לנסוע, עצים החלו לעבור במהירות לנגד עיניי, לא רק עצים אבל זה מה שהעין שלי בעיקרון הצליחה לקלוט. הבן אדם היה נראה לחוץ, הוא החל להעביר דפים במהירות. הבטתי בו הוא הכניס את ידו לכיס וברגע שראיתי שהוא מוציא חפץ שחור הדומה לאקדח ישר זינקתי לעברו, זיהיתי את החפץ מיד.
"אקדח."
הכתי את פניו בעוד שקולות הפתעה וצרחות של בנות נשמעות ברחבי הרכבת, הפושע הכה את פניי בעזרת מרפקו ונפלתי על הרצפה. הוא ניסה לברוח, הו לא אתה לא יא בן זונה.
קמתי במהירות בעזרת זינוק עוצמתי אליו והצלחתי לעמוד על רגליי די מהר. התחלתי לרדוף אחרי הפושע, הוא התקדם במהירות לעבר הקרון הראשון בו נמצא הקטר.
"הוא הולך להרוג אותו.." אמרתי מיד, הפושע המשיך לרוץ ואני אחריו.
לבסוף הגענו אל הקרון בו נמצא הקטר,
"מה הולך פה?" הוא שאל ושתק ברגע שראה את האקדח, "תעזוב אותו!" מחיתי על הפושע והפלתי את האקדח מידיו. הוא הושיט את אגרופו לעברי במהירות אבל הצלחתי להתחמק מהאגרוף ולשבור לפושע את היד, -"תמשיך לנהוג!" אמרתי בעודו שצרחות כאב נשמעו מפיו הפושע.
הפושע החליק אל הרצפה והצליח לתפוס את האקדח, הוא ירה והצלחתי לזנק למקום מבטחים. החלון התנפץ והצלחתי לבעוט בפושע לעבר החלון, הרוח נכנסה במהירות. הוא הצליח לאחוז בחולצתי ושנינו מעדנו על הדלת, התחלתי להוריד אותו אל עבר שברי החלון שעוד נותרו שם מה שכן הוא כמעט והצליח להתנגד. כמעט. בעזרת מכה אחת חזקה של אגרופי בפניו שברי החלון ננעצו בגרונו והוא נהרג, הרמתי אותו מהחולצה והשלכתי אותו מהחלון היישר אל השדות.
"אסור לי לתת לזה להפריע לי בתוכנית שלי.. אני מצטער." הרמתי את האקדח, התחנה הייתה קרובה כך שיכולתי לברוח. –"הו אלוהים." אמר הקטר הוא נישק את האצבע שלו והרים אותה אל המצח שלו, אחר כך הוריד אותה לכתפו הימינית והשמאלית ועצם את עיניו.
"אני אתחרט על זה.." זינקתי לעברו ונתתי לו מכה חזקה בראש, הוא לא יזכור דבר מהאירוע. הוא נשען על המעצור והרכבת נעצרה.
יצאתי מיד מהקרון כאשר האקדח נמצאת על רצפת הקרון.
הטלפון צלצל.
"הלו" אמרתי בסמכות ובטיפה קשיחות, -"שלום לך רקס, כנראה שאני אצטרך לשלוח יותר מחייל אחד כדי שיהרוג אותך.." שמעתי את קולו המעודן של קירה,
"אם אתה רוצה להרוג אותי, בוא ותעשה את זה בעצמך." אמרתי והשלכתי את הטלפון על הרצפה בחוזקה ודרכתי אליו כדי שאהיה בטוח שהוא לא יוכל לאתר אותי דרך הטלפון.