צמא לזכרונות ממך

רוח קרירה נשבה , והגלים התנפצו על הנקיק . אישה בעלת שער שחור מתנופף
ועיניים כחולות ורגועות עמדה , קרובה בצורה מסוכנת לקצה התהום .
" בבקשה , אל תעשי לי ולעצמך את זה . " אמרתי לה , מנסה לשכנע אותה
ללכת אחורה , ללכת איתי .
היא מנידה בראשה , מחייכת חיוך קטן – עצוב , כואב , מנוסה אך אוהב .
" בבקשה תפסיק . יהיה לי טוב , סוף סוף , לשם שינוי . " היא אומרת לי בקולה
השקט והרגוע .
" עד שהגעתי לפה , לא… את חשובה לי , למה את עושה את זה? " אני שואל
אותה , דמעות עולות בעיני ואני כבר יודע את התשובה .
" אתה יודע . אתה מבין . אני אוהבת אותך וזה לא קשור אליך . " היא לא מוותרת .
אני מסתכל עליה , עיני נוצצות , מלאות בעצב ובאכזבה .
" הגיע הזמן . " היא אומרת , וחיוכה הקטן שנפער מקודם מתרחב .
היא ממלמלת משהו , מסתכלת
על השמיים , ואז זה קורה . אני מתאפק ומשאיר את העיניים פתוחות , מתמודד
סוף סוף עם הפחד . היא מסתכלת עלי בפעם האחרונה , וצוללת לתוך הגלים
הסוערים . אני כבר מתכונן להסתובב אחורה , אבל רגע לפני זה , רגע לפני
שגופה נוגע בגלים והיא כבר לא חיה , רגע לפני זה אני שומע אותה צועקת לי ,
צעקה כואבת אך אוהבת ובטוחה :
" סליחה "