אש וקרח פרק 21

נ.מ. באסיק
כל כך משעמם בעולם הזה, במיוחד אחרי שכבר חווית את כל ההנאות שבו. אני כבר בן יותר משמונים אך עדיין מרגיש כמו בגיל העשרה שלי. אני עוד זוכר את הימים הטובים, עוד כשהייתי בעולם השני, עד שהילדה הזאת נוצרה. היא עברה לעולם שלי ואני לשלה, אני לא אסלח לה על כך, לא עד שאמצא את נקמתי.
"אדוני, השליח כאן ויש לו בשורות בשבילך." משרת נכנס לחדרי.
"הכנס אותו, ואת הבשורות." פקחתי את עיניי שהיו עצומות עד כה, קווצת שיער לבנה וארוכה נפלה עליהן. השיער והעיניים הארורים האלה, מתחלקים חצי חצי בצבעי אדום ולבן, כבר דהויים משנותיי הארוכות עד שהאדום נראה כתום.
משרת אחר נכנס לחדרי כאשר הוא נושא בידו נער, בן ארבע עשרה לכל היותר. שמתי לב שהוא מחצי הקרח על פי צבע שיערו, עיניו היו עצומות, "מצאתי אותו על המדרגות בדרך הכניסה של העץ, הוא דימם מהראש ולא היה לו דופק, המרפא שלנו הצליח להחזיר אותו לחיים ואחד מהמרגלים שלנו אמר שהוא חלק מהמשלחת שיצאה עם הנערה הזאת, ג'יין," אמר בקוצר נשימה וראיתי עליו שלא היה לו קל לסחוב את הנער הישן במעלה כל המדרגות על לחדרי.
"תשאיר אותו כאן, נראה מה נוכל לעשות איתו," אמרתי והצבעתי על הכורסה האדומה בצד החדר, המשרת הנהן במרץ והניח את הנער על הכורסה.
פתאום פרץ לחדרי המשרת שהיה בו קודם, פניו אדומות והבעתו מבועתת, "אתה לא תאמין מה מצאנו הרגע," אמר והתמוטט על רצפת החדר.
"מה קרה לו?" שאלתי בכעס, ממתי משרתים נופלים על רצפת חדרי שלא בכוונת השתחוות?
"אני לא יודע, אני אקרא לאחד המרפאים שיבדוק למה זה קרה," אמר במהירות ההוא שהביא את הנער הישן ויצא בריצה מחדרי.
כעבור כמה רגעים הגיעו שני מרפאים והוציאו משם את המשרת המעולף, אם לא משהו יותר גרוע. מרוב כל ההמולה הזאת כבר כמעט שחכתי מהנער, הבטתי לכיוונו ושמתי לב שהוא מתחיל להתעורר, אך בקושי.
לא ידעתי מה לעשות, מה עושים עם מישהו שקם לתחייה שכרגע נמצא בתוך תרדמת והוא מתחיל להתעורר? המילים הסתבכו בראשי ולא הצלחתי להבין אפילו על מה אני חושב, יותר מדי מחשבות התרוצצו בראשי באותו הרגע.
הנער פקח את עיניו, "איפה אני?" שאל חצי ישן, ואז ראה אותי, "מי אתה?" הוסיף בבהלה ונרתע אחורנית, מכיוון שהיה על כורסה הוא נפל ממנה, בקושי הצלחתי לעצור את עצמי מלצחוק, הוצאתי רק קול חנוק של מה שהיה אמור להיות צחוק. הנער הביט בי ומבט מבוהל על פניו, "מה אני עושה פה? איפה קאלה?" שאל, לא ידעתי על מי או מה הוא מדבר.
הייתי בבעיה, המון שאלות היו בראשי. רציתי לחקור אותו, להבין מה הוא עושה, אולי אפילו להוציא ממנו מידע על הנערה ההיא ג'יין, אבל לא הייתי בטוח שהמרגלים דוברי אמת ושהוא באמת מכיר אותה אז במקום זה רק אמרתי, "אני באסיק, מי אתה?"
הוא היה מעט מבולבל מעט מהתשובה- לא תשובה שלי. "באסיק, באסיק…" הוא גלגל את שמי על לשונו, כאילו טועם אותו, בודק איך הוא נשמע לו, "אני שון," ענה אחרי כמה דקות של הרהור, כנראה על אם לומר לי את שמו או לא. "נעים להכיר אותך," הוסיף וקם מהרצפה להתיישב בחזרה על הכיסא.
חייכתי, "נעים גם לי, מאיפה הגעת הנה?" שאלתי אותו בנעימות, לא רציתי לעשות עליו רושם רע.
"סתם שאלה, למה השיער והעיניים שלך בצבעי כתום ולבן? למה אתה מחולק בין שני החצאים?" הוא שאל בסקרנות, לא עונה על שאלתי.
הרגשתי צורך לענות לו, סוף סוף מישהו מתעניין במראה המוזר שלי ושואל עליו, "למעשה איני יודע כל כך למה. זה קרה כאשר הגעתי הנה," עניתי לו, משום מה הרגשתי מאוד בנוח לדבר איתו, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.
"מעניין, מעולם לא ראיתי מראה כזה. רגע, אמרת שזה קרה כשהגעת הנה? ב'הנה', אתה מתכוון למקום הזה בעולם שאתה נמצא בו עכשיו? או לעולם שלנו עצמו?" שאל.
'חכם הילד', חשבתי לעצמי. לא ידעתי אם לגלות לו את הסיבה האמתית או לשקר. בסופו של דבר החלטתי לומר את האמת, אחרי הכל אני איש כן, "זה קרה כאשר הגעתי לעולם הזה, בערך לפני ארבע עשרה שנים," אמרתי בסוג של רמיזה על הנערה האחרת שהגיעה הנה, קיוויתי שהוא בכלל יגלה לי עליה משהו ושאני לא סתם נותן רמזים.
"לפני ארבע עשרה שנים אמרת?" הרהר, הנהנתי אליו ועל פניו עלתה הבעה מבולבלת עוד יותר משהייתה כשהגיע הנה. "ידידה שלי בת ארבע עשרה והיא הגיעה הנה לפני כמה שבועות או חודשים, אני כבר לא זוכר." הרים אלי את מבטו, נראה היה שלא היה בטוח כלל וכלל אם לומר זאת או לא, אם בסוף החליט כן לומר זאת, זה אומר שהוא בוטח בי, לא? אך הוא הוסיף עוד משהו אחרי זה, "מאיזה עולם הגעת הנה? כדור הארץ?" הוא שאל בחשדנות, כנראה עוד לא בטח בי לגמרי.
"כן," עניתי.
פניו של הנער אורו, "אתה רציני? חשבתי שזה חד כיווני, חשבתי שג'יין היא היחידה שהושפעה מזה. כנראה שכאשר מישהו עובר מכאן לכדור הארץ, מישהו מכדור הארץ מגיע הנה. זה אומר שיכול להיות שעוד מישהו הגיע השנה יחד עם ג'יין? והיא גם לא יודעת את זה?" נראה כאילו במוחו נדלקה פתאום נורה שהייתה כבויה כבר כמה זמן.
לפתע זה היכה בי, הוא באמת יודע מי זו ג'יין, עכשיו אני רק צריך לחשוב איך אני מנצל את המידע הזה לטובתי…