מלודי – פרק שביעי.

קירבתי את כוס השוקו החם לשפתיי.
המשקה היה חמים ומתוק להפליא. בהיתי באש שבערה באח ופיזרה בחדר חום נוסף, ליטפתי בידי הפנויה את ראשו של סטאר בחיבה. הזאב שכב לידי בשקט, כמעט ישן, ואוזניו הורמו כשליטפתי אותו. כירון כבר התרגל למראה של סטאר לידי, נראה שהוא הבין שסטאר מתנהג יותר כמו כלב מאשר זאב. שמעתי רעם מבחוץ וסטאר התחיל ליילל, הסערה שבחוץ לא הראתה שום סימן שהיא עומדת להיפסק. עברו רק יומיים מאז ששון הגיע למחנה עם השועל שלו ואני התחלתי להתאושש, הפציעות שקיבלתי מהשועל האדמוני נעלמו עם קצת נקטר והשריטות בידיי כבר כמעט חלפו.
ובכל זאת הייתי חלשה, ראשי כאב והיה לי קשה להתרכז. ביומיים שחלפו התעוררתי ונרדמתי לסירוגין, הצלחתי לקום כרגיל הבוקר וראיתי את תחילת הסערה. טפטוף קל שהפך למבול, עננים אפורים מכסים את השמיים והבזקי אור מופיעים בהם. שמעתי את קול פרסותיו של כירון והרגשתי שמיכה חמימה מכסה אותי, כירון התיישב בזהירות לידי וסטאר הרים את ראשו בפתאומיות.
"איך את מרגישה?" שאל כירון.
הנחתי את כוס השוקו בצד וגירדתי את אוזנו של סטאר. "יותר טוב."
"כדאי שתנוחי." אמר כירון בשלווה "כבר ערב ואין סימן שהסערה תיפסק בקרוב."
רעם נוסף נשמע מבחוץ. בביתן נהיה כל כך שקט שיכולתי לשמוע את פצפוצי האש באח ואת נשימותיו של סטאר, הכול היה כל כך רגוע עכשיו. לגמתי לגימה אחרונה מהשוקו החמים לפני שעליתי לחדרי בקומה השנייה, סטאר עקב אחריי בצייתנות. פתחתי את דלת החדר והדבר הראשון שראיתי היה מכתב לבן מונח על המיטה, פתחתי את המעטפה והוצאתי את הפתק החבוי.
כתב יד שחור עיטר את הדף הלבן.
'למלודי,' קראתי בשתיקה את המילים הכתובות 'אני יודע שאת לא בוטחת בי. אני יודע שאת שונאת אותי. אני מניח שאת רוצה להרוג אותי. אבל תביני שאני עושה את זה לטובתך הפעם, את חייבת להאמין לי. הזאב הלבן שריסק את השרשראות שייך לחבורת לוחמים שאני חבר בה, כשהם שמעו שהזאב הלך איתך הם רצו לתקוף את המחנה אבל שכנעתי אותם לתת לך זמן. יש לך שתי אפשרויות: להביא את הזאב שלך לקרחת היער מחר או לתת למחנה שלך להיהרס. הבחירה בידייך. שון.'
הייתי המומה. סטאר התחכך בגופי והחזיר אותי למציאות, הנחתי ששון מנסה לעבוד עליי ובטח תיכנן איזה מארב בקרחת היער מחר בשקיעה. בכל זאת לא הצלחתי להתנער מהמחשבה שאולי הוא מזהיר אותי ולא רוצה לתקוף אותי, אם שון צודק המחנה שלי ייהרס. באותו רגע ידעתי מה אני צריכה לעשות.
עדיף לא לקחת סיכונים מיותרים.
התכסיתי בשמיכה הנעימה והבטתי בעצב על סטאר שהחל להתמקם על השטיח בחדר.
"חבל שלא תוכל לישון כאן שוב." אמרתי וכיביתי את האור.
משכתי אא השמיכה עד לצוואר והתכוננתי לשינה מלאת סיוטים.