שנאה, לא בא בחשבון?! פרק -5-

טוב, אז הפרק הבא יהיה רק בשבוע הבא..כי את הפרק הזה כתבתי רק אתמול לעומת הפרקים הקודמים (לפני שבועיים שלושה.)
תיהנו…

פרק -5-
כריסטופר התעורר למחרת בבוקר בעצבים. הכל התחיל ביום האתמול, מהרגע שדודו אמר לו שתקוע לו משהו בשיער. לקח לו כמעט שעתיים לנסות להוריד את הלכלוך אך חתיכות קטנות נמרחו בשיערו וזה הקשה על ההוצאה.
כשהתעורר למחרת בבוקר, שיערו היה נראה נורא, החתיכות השפיעו על שיערו וגרמו להם להידבק עוד יותר בשיערו ולהראות כאילו הוא עבר בין העצים ביער.
הוא נכנס לתוך האמבט שהוכן לו מראש וחפף את גופו ושיערו שוב. הוא ניסה לסרק את שיערו אך גילה שכולו מלא קשרים ולבסוף לוותר, הוא התלבש במהירות וכשהתכוון לצאת הבחין שהחולצה מלוכלכת עם כתם קטן ומכוער שבלט על רקע הבד הלבן. הוא פשט את החולצה בכעס וחיפש אחר חולצה אחרת אך כל החולצות האחרות היו בכביסה.
כריסטופר ניסה לעצור את הכעס שהרגיש בתוכו, היה לו חשק להתאמן בחרב או בחץ בקשת. לא היה איכפת לו איזה כלי הוא ישתמש כל עוד הוא מרגיש את המשקל של כלי הנשק בידיו, כל כך מתאים לו.
הוא הסתכל על עצמו, "גם ככה אני נראה זוועה," מלמל לעצמו בשקט הוא לבש את החולצה הלבנה עם הכתם ועזב את החדר כשנתקל במשהי וכמעט הפיל אותה לרצפה.
"אתה מוכן להסתכל לאן אתה הולך, או שגם לזה יש לך משרתים?" שמע את הקול הנשי, המעצבן והמרגיז שואל בכעס.
הוא הסתכל על קסנדרה שהסתכלה עליו בכעס ולא היה יכול לתהות איך אלביונית יכולה להיות כל כך יפה, כאילו בכל יום היופי שלה מתעצם. איך עיניה הירוקות ננעצות בעיניו, אפה שמתקמט מעט כל פעם שהיא כועסת ושפתיה, הוא הסתכל על שפתיה, מעולם לא ראה שפתיים כל כך מושלמות, נראה כאילו שורטטו על ידי אומן.
"אתה בסדר?" שמע אותה שואלת ומסתכלת עליו בהבעה מוזרה.
הוא מהר להתעשת ואמר ברוגז, "כן, ברור שאני בסדר, למה שאני לא אהיה בסדר?"
קסנדרה הסתכלה עליו ואמרה, "אני לא יודעת, שאלתי אותך שאלה ונראה כאילו מחשבותיך נדדו למקום אחר."
כריסטופר הסתכל עליה וראה את הזיק הקטן של חיוך המתחיל לבצבץ בזוויות פיה ואמר, "תיזהרי, אני גם ככה עצבני עלייך! בגללך השיער שלי נראה ככה." הוא משך בקווצת שיער וקירב אותה לפניה.
קסנדרה נסוגה אחורה בגועל ואמרה, "איכס, יש לזה ריח של.." היא השתתקה כשראתה את פניו מסתכלים עליה בכעס והיא מהירה להשיב, "אני חייבת ללכת, יש לי היום תורניות מטבח ואני ממש לא רוצה לאחר." והיא ברחה משם לפני שכריסטופר יחשוב על עונש.
היא רצה למטבח וכמעט מעדה באמצע. כשנכנסה היא ראתה את המשרתות עובדות ומפטפטות ביניהם.
"בוקר טוב," שמעה קסנדרה את קולה של דריינה.
היא הסתובבה וחייכה. "בוקר טוב, מה עושים היום?" שאלה.
"היום, את ודריינה תצטרכו לארגן את הארון של הסירים. בזמן האחרון קשה לי נורא למצוא את הסירים המתאימים לבישול."
קסנדרה נאנחה. "טוב, אני אכל משהו ונתחיל?" שאלה את דריינה.
דריינה הנהנה בראשה בחיוב והן התיישבו לאכל את ארוחת הבוקר הפשוטה אך מזינה. לאחר שגמרו הן צעדו לעבר הארון הענק והתחילו במלאכה.

כריסטופר נכנס אל חדר האמונים שהיה ריק. הוא צעד לעבר הארון המלא בכלי נשק ובחר לו חץ וקשת.
הוא קרא לאחד המשרתים והם מיהרו לסדר לו בחוץ את המטרה. הוא חייך כשראה את המשרתים עומדים ערוכים לקראתו.
כריסטופר הסתכל על המטרה שעמדה במרחק רב ממנו. הוא הכין את הקשת, הסתכל על המטרה, כיוון וירה. החץ פגע בדיוק במטרה.
לאחר כמה יריות נוספות, הוא לקח חרב ואחד הלוחמים שלו התחילו להלחם, לאחר מאמץ קל הצליח כריסטופר להעפיל על הלוחם ולהפיל אותו לארץ.
"מי הבא בתור?" שאל והסתכל סביב.
"אני מוכן," שמע קול גברי מוכר.
הוא הסתובב וראה את חברו הטוב, אדוארד. כריסטופר התקרב אליו בחיוך. "מה שלומך?" שאל.
הם התחבקו קלות וכריסטופר המשיך. "הרבה זמן לא ראית אותך, השתנית."
"ואתה נשארת אותו דבר," אמר אדוארד בחיוך.
"איפה אחותך?" שאל כריסטופר והסתכל בסקרנות סביב.
"לא יודע, אני לא האומנת שלה, תודה לאל. אני נשבע לך, אם הייתי צריך לשמוע עוד יילול על זה שהנהג לא יודע לנהוג, הייתי מחטיף לה," אמר אדוארד בעצבים.
כריסטופר חייך ואמר, "אחותך מקסימה."
"אחותי כלבה."
כריסטופר הסתכל בהלם על אדוארד והאחרון אמר, "אין מה לעשות, היא כלבה. אתה רואה אותה כתור סוכרייה מתוקה ואני שגר איתה קרוב לשש עשרה שנה, מכיר את ההתנהגות האמיתית שלה."
כריסטופר גלגל עיניים ואמר, "בגלל זה אתה חושב שהיא כלבה.. אתה נמצא איתה יותר מידי זמן."
"וזאת הסיבה שעברתי לגרידלון, ללמוד שם."
כריסטופר חייך ושאל, "ועכשיו חזרת, לתמיד?"
אדוארד הנהן בראשו שאל בחיוך, "יאללה, שנלך לראות על מה אחותי מתעצבנת הפעם?"
כריסטופר צחק והם צעדו בחזרה לארמון.
לאחר שהכניסו את הסיר האחרון לתוך הארון אמרה קסנדרה בעייפות, "זה היה מתיש."
דריינה הנהנה בראשה ואמרה, "כן, אחרי כמעט חמש שעות של עבודה קשה ו-
"והמון דיבורים," המשיכה בלה בזעף, אך קסנדרה יכלה להבחין בחיוך קטן מבצבץ בזוויות פיה.
"יש משהו נוסף שאני אוכל לעשות?" שאלה קסנדרה סביבה.
בלה הסתכלה עליה ואמרה, "את יכולה להביא לי מהגן מספר דובדבנים, אני רוצה להכין ריבת דובדבנים."
קסנדרה הנהנה בראשה לקחה את הסלסילה שהגישה לה דריינה ויצאה מהמטבח, צועדת לעבר הגינה הגדולה. כעבור כמה דקות היא הייתה בגינה. היא הסתכלה על השמש שהחלה לשקוע לאיטה. היא חיפשה את עץ הדובדבנים כשמצאה אות החלה לקטוף כמות נאותה של דובדבנים.
העלמה ברייטון הסתכלה על הגן הענק מעט בזלזול, הגינה הירוקה נראתה מעט יבשה והיא חשבה בליבה להגיד לכריסטופר שינזוף במשרתיו שישגיחו יותר על הגינה.
היא נכנסה לתוך הארמון וצעדה ביהירות.
"בקרוב, הכל פה יהיה שלי," מלמלה לעצמה בשקט. היא הסתכלה על הדיוקנים הרבים של המלכים שמלכו בעבר וחשבה כמה יפה תראה התמונה שלה תלויה על הקיר.
היא עשתה עוד כמה צעדים והסתכלה על בבואתה במראה, "כל כך יפה," אמרה למראה בחיוך.
היא הסתובבה ללכת שלפתע נתקלה במישהי וכמעט שנפלה על הרצפה.
"אני כל כך מצטערת," מלמלה הבחורה בצער, לעלמה ברייטון היה חשד שהקול נשמע מוכר מידי.
היא הסתכלה על הבחורה ואמרה בהלם, "קסנדרה?"
קסנדרה הרימה את ראשה והייתה בהלם, "מליסה?"
"מה את עושה כאן?"
"מה את עושה כאן?" שאלו קסנדרה ומליסה בו זמנית.
במשך כמה שניות הם נעצו מבטים אחד בשנייה עד שאמרה מליסה בלגלוג, "אז החלטת להיות מנקה בארמון, באמת עבודה שמתאימה לך." והסתכלה על קסנדרה בזלזול.
קסנדרה הסתכלה עליה בכעס ופתחה את פיה כדי לומר משהו שלפתע הבחינה מליסה בכתם על שמלתה החדשה.
היא פלטה צרחת זעם ותסכול, לקחה את המניפה ונפנפה בפניה, מנסה להירגע, כעבור רגע הסתכלה בזעם על קסנדרה. "נערה טיפשה, תראי מה עשית," צרחה בזעם. "זו הייתה שמלה חדשה שקיבלתי רק היום, את יודעת כמה היא עלתה בכלל?"
קסנדרה העיפה מבט בשמלה וניסתה להחניק את הצחוק שניסה להתפרץ. השמלה, כפי שמליסה קראה, הייתה ארוכה בצבע אפור, עם נצנצים מסביב, היא נראתה כמו דג נוצץ.
"זה מצחיק בשבילך?" המשיכה מליסה. "חכי, מה אני אעשה לך, את תשלמי על השמלה ההרוסה."
קסנדרה הסכלה על מליסה ואמרה בכעס, "אין שום מצב שאני משלמת על הדבר הזה,"
מליסה התקרבה לעבר קסנדרה ואמרה בשקט, "אוה, את הולכת לשלם גם אם את רוצה וגם אם את לא רוצה."
במשך כמה שניות הם נעצו מבטים אחד בשנייה. קסנדרה לא יכלה לסבול את זה יותר היא לקחה את הסלסילה שעוד נשאר בה דובדבנים ומרחה אותם על שמלתה של מליסה.
"עכשיו אני מוכנה לשלם לך על השמלה,"
מליסה הסתכלה על השמלה ההרוסה וצרחה בזעם, "אדוארד!"
קסנדרה אטמה את אוזניה מחשש להתחרשות וכעבור רגע הבחינה בכריסטופר ובחור נוסף שהתקרבו לעברם.
"מה קרה?" שאל הבחור והסתכל על מליסה שנראתה על סף דמעות.
"היא הרסה לי את השמלה," אמרה מליסה ופרצה בבכי. "היא לקחה את הדובדבנים ומרחה אותם על השמלה היפה שלי."
"זה נכון?" שאל כריסטופר והסתכל על קסנדרה במבט חמור.
היא פצתה את פיה לומר משהו אבל נקטעה על ידי מליסה שאמרה, "זה הייתה שמלה יקרה לליבי, אבי קנה לי אותה, אני דורשת פיצוי." והסתכלה על כריסטופר במט מתחנחן.
קסנדרה ניסתה לדחות את הרגשת הבחילה שחשה.
"קסנדרה תיקח את השמלה ותנקה אותה ותחזיר לך אותה מצוחצחת, אם היא לא תצליח היא תשלם על שמלה חדשה." אמר כריסטופר והסתכל על מליסה שנראתה מרוצה מהעסקה.
היא חייכה חיוך מתוק ואמרה, "אתה פשוט מדהים, כריסטופר." והתקרבה אליו.
קסנדרה הסתכלה על אדוארד שנראה כאילו הוא עומד לחטוף בחילה.
מליסה הניחה את זרועותיה סביב צווארו של כריסטופר ואמרה בקול מתפנק, "אולי נלך לטייל לנו בשדה?"
כריסטופר חייך ואמר, "אני אשמח."
לפתע מליסה רחרחה את האוויר ושאלה, "אתה מריח ריח של בשר מקולקל?"
היא הסתכלה על כרסטופר והתקרבה לעברו, כעבור רגע נסוגה אחורה ואמרה בגועל, "איו, אתה מסריח, והשיער שלך נראה נורא, לא התקלחת בזמן האחרון?"
כריסטופר פצה את פיו לומר משהו ומליסה אמרה בגועל, "איו, עכשיו אני מסריחה מהריח הנורא הזה, אדוארד אנחנו הולכים!"
מליסה לקחה את ידו של אדוארד וצעדה איתו לעבר הכרכרה. אדוארד הסתכל על כריסטופר במבט של, "אתה רואה?"
כריסטופר חייך וכעבור רגע הבחין שקסנדרה עומדת לידו ואמר בכעס, "את הולכת לשלם על זה!"
קסנדרה הסתכלה עליו בחיוך מתגרה, "יפה שהיה לה את האומץ להגיד לך שאתה מסריח, חשבתי שגם אותה תשלח לצינוק."
כריסטופר התעצבן, משך בזרועה של קסנדרה וצעד איתה לעבר חדרו, כשנכנס הבחין בשתי משרתותיו מציעות את המיטה כשהבחינו בו הן קדו והתכוונו לצאת שהוא אמר, "לילי, כריסטינה, אני ארצה אמבט חם וסבונים, הרבה."
הן הנהנו בראשן, קדו קלות ועזבו את החדר.
קסנדרה הסתכלה מופתעת על כריסטופר, כשהבחין במבטה שאל ברוגז, "מה?"
"זה מפתיע אותי שאתה יודע את השמות שלהם."
כריסטופר לא ענה. במשך עמדו שקט.
קסנדרה תהתה למה כריסטופר צריך אמבט חם, "אולי זה סוג של שיטה לענות כאן את הצוות." חשבה לעצמה בשקט.
היא הבחינה בכריסטופר שהוציא ספר מן המדף ועיין בו, היא התקרבה לראות את שם הספר, "ניהול מיסים."
"למה אתה קורא את הספר הזה, הרי בסופו של דבר כל מה שתעשה עם המיסים זה לבזבז על שתייה בפאב ואוכל."
כריסטופר הסתכל בהלם על קסנדרה ושאל, "את יודעת לקרוא?"
קסנדרה הזעיפה פנים ואמרה, "ברור שאני יודעת לקרוא, סבי לימד אותי."
כריסטופר הנהן בראשו. דלת החדר נפתחה ושתי המשרתות נכנסו בלווית מספר משרתים שהחזיקו באמבט מלא שהעלה אדים חמים. הם שמו את הסבונים על השידה ואחת המשרתות שאלה, "תזדקק לדבר נוסף?"
"לא עכשיו, תודה רבה."
המשרתות קדו ועזבו את החדר, אחריהם גם המשרתים והם נשארו לבד.
"עכשיו מה שאת הולכת לעשות זה לנקות לי את השיער ולהוציא את כל הלכלוך שדבק בו, מצידי שייקח את כל הלילה, אני רוצה שהשיער שלי יריח בריח ורדים."
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר בהלם. "אתה לא רציני."
כריסטופר התקרב לעבר האמבט ואמר, "אני רציני, וכשאי שתתחילי כי מחר יש לך יום עבודה רגיל."
קסנדרה רטנה בשקט והתקרבה לעברו. "תכניס את הראש לתוך המים."
כריסטופר ציית והכניס את ראשו פנימה וכעבור רגע הוציא החוצה. משיערו טפטפו טיפות מים על חזהו.
היא נגעה קלות בשערו ואמרה, "יש שתי אפשרויות, לגזור את השיער שלך או למרוח חמאה, זה ירכך את השיער וזה יגרום לחתיכות לנשור מעצמם."
"אז תשימי לי חמאה על השיער, כל מה שיגרום לריח הנורא הזה ולחתיכות המגעילות האלה לרדת."
היא הנהנה בראשה ויצאה החוצה, במשך כמה דקות ישב כריסטופר בחוסר מעש עד שחזרה קסנדרה עם צלחת ועליה חתיכת חמאה.
היא לקחה חתיכה ומרחה אותו על שיערו, היא לקחה עוד חתיכה והחלה לעשות את שיערו. היא עבדה בשתיקה תחת מבטו הנוקב של כריסטופר על פניה.
היא הרגישה מעט מבוכה, מעולם לא הייתה קרובה כל כך לגבר. היא יכלה להרגיש את גופו קרוב לגופה. היא מהירה לסיים התרחקה ממנו. "סיימתי, עכשיו צריך לחכות חצי שעה שהחמאה תרכך את החתיכות ואז יהיה אפשר לנקות את השיער שלך, אני הולכת להשיג מסרק ומשהו לאכול, תרצה גם אתה משהו?" שאלה.
הוא הנהן בראשו, "כן אני אשמח לפרוסת עוגה טרייה, אני בטוח שבלה אפתה משהו."
קסנדרה הנהנה בראשה ועזבה את החדר.
לאחר רבע שעה חזרה עם מגש קטן ועליו צלחת עם פרוסה עבה של עוגת אוכמניות.
"תודה," אמר כריסטופר ולקח את הצלחת מידיה של קסנדרה.
היא הנהנה בראשה ולקחה את התפוח שהיה על המגש והחלה לאכול אותו בקול רעש.
"את מוכנה להספיק לאכול ככה?" שאל כריסטופר ברוגז.
"איך?" שאלה, מעט מבולבלת.
"ככה, בקול, זה משגע אותי."
היא הסתכלה עליו ואמרה באיטיות, "אוקי, אני אשתדל לאכול יותר בשקט." ולקחה עוד ביס.
כריסטופר לא היה יכול לסבול את הרעש שהקימה כשאכלה, הוא לקח את התפוח מידיה ואמר, "אם את לא יודעת איך לאכול, אל תאכלי!"
היא ניסתה לחטוף את התפוח מידו ואמרה, "תחזיר לי את זה, אני רעבה וזכותי לאכול איך שבא לי. למזלי, עדין לא הוציאו חוק נגד אכילה בקול."
"עדיין," אמר כריסטופר אך ידו הייתה מחוץ להשיג ידה של קסנדרה. הוא לקח את התפוח ונגס בו ביס.
קסנדרה הסתכלה עליו כשלעס, שום רחש לא נשמע.
"זו הדרך לאכול תפוח," אמר והחזיר לה את התפוח ליד. היא לקחה את היד מידו, אך לא המשיכה לאכול אלא הניחה אותו בצד ואמרה, "נראה לי אפשר להתחיל."
כריסטופר הנהן בראשו. "מה אני מריך לעשות?"
"לשבת בשקט ולתת לי לסרק לך את השיער."
הוא הנהן בראשו וקסנדרה החלה לסרק את שיערו, בהתחלה בעדינות ואז בכח, לאחר כמה מאמצים לשחרר קשר כריסטופר צעק בכעס, "זה כואב."
"אם אתה היית דואג יותר לשיער שלך זה לא היה קורה."
"ואם את לא היית זורקת את האוכל הדוחה שלך לשיער שלי, שום דבר מזה לא היה קורה."
קסנדרה לא ענתה והמשיכה בסירוק השיער, מוציאה תוך כדי גושי אוכל מהשיער.
"תיזהרי לך, אני יודע שאת נהנית מזה."
היא חייכה ושאלה בלגלוג, "ומה תעשה תשלח אותי לצינוק? או אולי תקרא לדוד שלך שישלח אותי במקומך."
"קסנדרה, תזהרי."
אבל קסנדרה לא רצתה להספיק, הוא עיצבן אותה, חושב שהוא יותר טוב מכולם. "אתה כל כך מגעיל, אתה רגיל לקבל כל מה שאתה רוצה וברגע שמשהו לא נעשה לפי רצונך אתה מתעצבן." היא הסתכלה עליו בלגלוג ושאלה, "אני צריכה לחשוש לשאר הצוות שאולי תשלח גם אותם לצינוק אם לא יעשו מה שתרצה?"
כריסטופר היה בהלם, מעולם לא דיברו אליו בצורה כזאת. קסנדרה הסכלה על כריסטופר וכאילו קראה את מחשבותיו אמרה, "אף אחת מעולם לא דיבר אלייך ככה?!"
הוא לא ענה וקסנדרה המשיכה לסרק עד שכל החתיכות יצאו החוצה.
"תכניס את השיער שלך, נחפוף לך עכשיו."
כריסטופר הכניס את שיערו למים וקסנדרה חפפה את שיערו, היא לקחה כמות נדיבה של סבון וחפפה את שיערו, לבסוף כשסיימה אמרה, "אני חושבת שאתה תהייה בסדר עכשיו."
הוא הנהן בראשו ולקח את המגבת שהגישה לו.
"קסנדרה, יש לך מזל שהייתי במצב רוח טוב היום, את צריכה לשים לב למה שאת אומרת, בפעם הבאה אני לא אהיה כל כך רחמן."
היא הסתכלה עליו וידעה שאם לא תיזהר היא באמת תמצא אותה בצינוק או באיזה עונש נורא אחר.
היא הנהנה בראשה. "לילה טוב," אמרה וקדה קלות.
"לילה טוב," אמר והיא עזבה את החדר צועדת לעבר חדרה.