אל העולם שלך פרק 3: לנדוד כמו אבק עם הרוח

הערב ירד לו בעיר הקרירה בחורף קר והתכסתה באפלה, כוכבים נצצו על פני השמיים הכהים של הלילה. הגשם פסק לו לרגעים קצרים קולו של הים נשמע קרוב לעיר. הגאות אחלה כבר מזמן הים היה סוער מתמיד. הרוח הקרה זרמה לה באוויר הקר. נחשול התנפץ לו על הסלעים הגדולים בחוף הקר. האנשים בעיר הלכו ברחובות כשבידיהם מטריות בשלל צבעים בעיר הקרה. איפשהו לא רחוק מאיתם ישבה נערה צעירה בבית קר ללא כל הרגשה של בית חם עם ביטחון שזה בית חם. עיניה כאבו מגעגועים קורעים לב שיכלו להישמע בקול העולם זקועותיה קורעות לב. עיניה הכחולות אפורות שחרחרות כמעט הכחול הצלול לא נראה בהן בעיניה של בת מלך, שגורלה בשמיים מזמן נגזר. הוא לא איחר לראות את דמעותיה של הילדה שהוא צריך להרוג מלאך המוות. הוא ישב ליד חלונה והביט בעצב שלא עזב אותה לרגע. הוא הביט בגאוות שדעכה מפניה, עזבה אותה בתוך ים אפל כירח ללא כוכבים. הוא הביט באותה אדישות בה פרס את כנפיו ועזב אטתה שם לבד עם הכל.
»אני מצטער בת מלך מחר אני אסיים את יסורייך בת מלך«

עדן סיימה עם דמעותיה אחרי שעות ארוכות של כאב ששמרה רק לעצמה. כשהיא לבדה ללא עדים שיעידו על דמעותיה. עיניה היפות מאוד היו אדומות מהבכי שלה. היא נשמה עמוקות נשימה מיוסרת שלה, ונכנסה לחדר האמבטיה מנסה להירגע למרות שידעה שלא תצליח. היא עצמה את עיניה נותנת לזרם המים להרגיע בתוכה את הסערה שמתחוללת בה. היא שמעה את זרמי המים החמים הרגועים. היא אחלה לזמזם מנגינה לא מוכרת לעצמה עייפה. היא קמה שוטפת את גופה, ויצאה אל חדרה היא התלבשה לה בפיג'מה. עיניה היו עייפות אך היא לא יכלה להירדם. היא התהפכה כמה פעמים במיטתה היא קמה לא יכולה להירדם. היא קמה מן המיטה שלה היא הלכה למטבח ושתתה מים קרים ושכבה לה לישון עד שנרדמה.
היא ישנה לה שינה חסרת מנוחה.

חדרה היה חשוך ללא טיפה אור היא ישנה לה, מתוך הסלון נשמעו צעדים שקטים וקרים שהיו במעט כבדים הן התקדמו אל חדרה של עדן. הצעדים נמשכו להן בחדר שררה דממת מוות קרה האם גורלה נקבע כבר? הדמות המשיכה להתקדם לכיוון הנערה היפה ששכבה בחדרה חסרת תקווה. כשהצעדיו נשמעים הוא צעד לחדרה צעדיו התקרבו אל הנערה הישנה כשבידו חרב מקושטת בזהב ויהלומי אזמרגד עם יהלומים כחולים ועליו סמל אריה עם סכין. להב חרבו הגדולה היתה גדולה הוא הביט בחרב שהיתה תלויה על גופו. הוא הוציא אותה את להב הכסוף והצמיד לצווארה של הנערה הוא הביט בה ארוכות. היא הוא הביט בפניה העדינות והחרב נפלה מידו.
"אל תיגע בה מלאך מוות זמנה אינו תם!" נשמע קול עמוק של גבר צעיר עיניו היו כחולות עמוקות עם גוון בהיר תכלת מהורבב בהם שיערו היה בצבע שחור כפחם הוא היה לבוש בחולצה לבנה מכופתרת וג'ינס כחול כנפיו הלבנות בלטו.
"תפקידי להרוג זמנה תם." הוא אמר והרים חרב הבחור השני הרים גם את חרבו.
"אתה לא תרצח נפש חפה מפשע." הוא אמר בקול תוקפני. "אליהו טעה אתה כמו כל שאר מלכי המוות!" הוא אמר בקול תוקפני.
"בסדר לא הלילה היא תמות אבל דינה כבר נגזר בשמיים של בת מלך." אמר מלאך המוות כשהוא פורס את כפניו הזהובות ועוזב את חדרה של הנערה.
"אני אשמור עלייך בת מלך ולא אתן למוות לגזול ממך את חייך." לחש מלאך האור מלטף את הנערה הצעירה ועוזב את חדרה.

עדן שכבה במיטתה כשנשמע ברק חזק מן השמיים הקפואים. עדן קפצה בבהלה קמה כשליבה דופק כמו מטורף פחד עטף את גופה היא הביטה סביבה וראתה את חלונה פתוח וחושך בחוץ. על שעונה היה כתוב ארבע לפנות בוקר היא נגשה לחלון וסגרה אותו. היא חיבקה את עצמה בחוזקה כשפחד עוטף אותה. היא הביטה סביבה היא עצמה את עיניה בחוזקה היא הרגישה ידיים עוטפות אותה בחוזקה את גופה היה בזה חום וקור. היא רצתה לפקוח את עיניה עדן הרגישה שהיא הוזה הרי הוריה מתו אין לה אף אחד, מלבד שני חברות שאפילו הן לא יודעות על מותם של הוריה. היא נשמה עמוקות נתנה לתחושה לחמם אותה שהיא לא לבד אולי אלוהים זה ששומר אליה. היא חייכה חיוך קטן ונרדמה בנחת בפעם הראשונה אחרי האסון. היא ישנה כך עד שהיא שמעה צלצול השעון המעורר בטלפון שלה מצלצל. ~אשמור אותך כאן לעולם, כי את אצלי עמוק בדם כובשת, מרגשת אותי אשמור פינה בתוך הלב
אל תשכחי אני אוהב שומרת שומרת רק עליי~ נשמע השעון המעורר בטלפון שלה עם השיר של שקד קוממי. היא חייך שומעת את השיר היא פקחה את עיניה כשהיא הסתובבה לא היה אף אחד. »אז אולי בכל זאת אלוהים שומר אליי« היא חשבה לעצמה קצת בעצב היא קיוותה שכל זה חלום והיא תתעורר ותראה את הוריה. אך לצערה זו המציאות שלה. היא לא רצתה להרוס לעצמה את המצב רוח היא הדליקה את השיר של שקד קוממי. לא נותנת לחיוך לדעוך מפניה.

היא נגשה לארון היא פתחה את החלון השמיים היו אפורים אבל אז נשימתה נעצרה כשהיא ראתה קשת יפה גדולה פרוסה על השמיים. היא זהרה חיוכה התרחב כשראתה אותה היא לקחה את הטלפון וצלמה אותה מעלה לאינסטגרם. היא הוציאה את התלבושת שלה ולבשה מכנס קרעים סקיני ג'ינס בהיר היא לבשה את תלבושת הלבנה. היא לבשה מעיל עור לבן היא התאפרה עשתה עיפרון שחור ומסקרה ואילנר קצת ועשתה אודם אדום בוהק. היא הספה את שיערה שתני בלונד עם גוון כרמל עדין בקצוות היה הסוף לקוקו גבוה ויפה שיערה היה חלק. היא לקחה את התיק שלה וצעדה לכיוון המטבח היא הכינה לעצמה קפה ואכלה קונפלקס ויצא כשכוס חד פעמית בידה והקפה של הבוקר היא לבשה את מגפיה הנמוכים והלכה. היא שמה אוזניות מקשיבה לשירים.
"בוקר טוב ליפיפייה שלי," טומי רוייס אמר בחיוך גדול היא הורידה אוזנייה כשהוא חיבק אותה.
"בוקר טוב יפיוף." היא אמרה לו בחיוך.
"מישהי היום במצב רוח מושלם." הוא אמר בחיוך קורץ לה.
"בוקר טוב לפרה ולדוב." נדיר אמר להם בחיוך ממזרי.
"אמא שלך," טומי ענה לו בחיוך ממזרי.
נדיר רק צחק יותר וחיבק את אמילי מאחורה כשהוא הולך לכיוון שלה.
"בן זונה," טומי אמר עצבני.
"עזוב אותו אנחנו נתנקם בו אחר כך בוא לא נהרוס את הבוקר שלנו." עדן אמרה בחיוך והלכה לכיוון הבנות הילה ואלכס וטופז כשהיא הלכה היא הרגישה משהו קשה נחבט בה. היא כמעט נפלה אבל מישהו הספיק לתפוס אותה היא הרימה את מבטה היא הביטה בעיניים כחולות עמוקות בהירות יפות מביטות בה. היא היתה בחצי שכיבה על זרועו הוא הביט בעיניה של הנערה מהופנט.
"את בסדר?" הוא שאל אותה בקול עמוק ונעים.
"כן," היא אמרה הוא עזר לה לקום הוא היה גבוה ממנה הוא הביט בה. "אתה חדש כאן?" היא שאלה אותו.
"כן אני חדש פה אני לומד בכיתה י"א שלוש את יודעת איפה הכיתה שלי?" הוא שאל מביט בה במבט לא ברור לה.
"כן, זו הכיתה שלי." היא אמרה בחיוך קטן הוא הביט בשעון זהוב על ידו.
"אנחנו נאחר בואי." הוא אמר לה בחיוך הם התחילו לצעוד במסדרון כשכולם מביטים בעדן ובנער החדש.
"אגב איך אמרת שקוראים לך?" הוא שאל אותה בחיוך כובש היא הביטה בו לשנייה. שיערו היה שחור הוא לבש מעיל לבן מעור ותלבושת בית ספר ועל גופו ג'ינס לבן ומגפיים בהירות.
"לא אמרתי, אבל קוראים לי עדן ואתה?" היא אמרה בחיוך קטן הוא צחקק קצת.
"אני בן-אל נעים להכיר אותך עדן." הוא אמר בחיוך.
"גם לי." היא אמרה בחיוך קצר והם נכנסו לכיתה כל החבר'ה צחקקו בכיתה.
"עדן!!" הילה צעקה ורצה לחבק אותה עדן צחקקה.
"היי פרינססה החלטת לדפוק הופעה אבל אני מצטער לאכזב אותך את ממש לא הצלחת." נדיר אמר וכמה מהפרחות שלו התחילו לצחוק אליה.
"מדבר אחד שבליגה סוג ד' וכן דפקתי הופעה די יפה נכון בנים?" היא שאלה בחיוך מתוק.
"כן יפה שלי!" כל הבנים אמרו במקהלה בן אל חייך מביט בה עד כמה יש לה השפעה על הבחורים בכיתה.
"חברים תכירו זה בן אל הוא חדש כאן." עדן אמרה בחיוך נדיר הביט לשנייה בבחור וגיחך מביט בעדן לשנייה וחייך חיוך ממזרי ורמז לה עם העיניים של צייד.
"ואו הוא חתיך!" גרייס אמרה בחיוך ענק.
"הוא לא חתיך כמו נדיר שלי." אמילי אמרה בחיוך נושקת אל שפתיו.
"טוב בנג'מין מגיעה בואו נלך לשבת לפני שהוא ישאיר אותנו עד עשר בלילעדן וכל השאר צחקקו נזכרים במקרה.
"בוא שב אח שלי," טומי אמר בחיוך מביט בבחור בחיוך מזויף הוא עדיין פחד שהוא יילחם על ליבה של עדן. בן אל צעד לשבת לידו עיניו של נדיר היו שנייה עליו וחיוך ממזרי הסתמן על שפתיו כשראה את בן אל מביט באמילי.
"בוקר טוב תלמידים נא לקום." אמר בנג'מין הוא הביט בכולם רואה את כולם עומדים. "אנא שבו בבקשה." כולם התיישבו. "היום אמור היה להגיע לכיתה שלנו תלמיד חדש בן אל מתתיהו אנא התנהגו בהתאם." בנג'מין אמר.
"המורה הוא כבר פה." נדיר אמר בחיוך ממזרי. בנג'מין הביט מבולבל מחפש את הנער בן אל נעמד ישר.
"אני בן אל אדוני." בן אל אמר לו.
"נעים להכיר." המורה אמר לו.
השיעור המשיך לו עוד שעתיים ארוכות עדן ישבה שכל הבנים מהופנטים ממנה. לקראת סוף השיעור עדן קיבלה פתק ועל הפתק היה כתוב בכתב נקי תפתחי כשתהיי לבד. היא הביטה בפתק בחוסר סבלנות היא היתה סקרנית מאוד לגלות מה כתוב שם. השיעור הסתיים והצלצול הדהד בכל בית הספר עדן קמה מן הכיסא שלה צעדה במסדרון אל השירותים. היא נכנסה לאחד התאים בשירותים ופתחה את הפתק הלבן הכתב היה מסולסל. פניה היו מופתעות מלאות הלם.

המשך יבוא….