ממותות

דראק דפק על חזהו בעוז.
"תירגע!" אשור ציווה עליו.
"איך ייתכן שנעמוד כאן כצופים מן היציע ונשתוק להם על החרפה הבזויה הזו??" דראק התרעם.
"אנו לא נעמוד בצד, אני מבטיח לך. אך אם לא תפסיק להקים כזו מהומה- לא אוכל לחשוב על תגובה הולמת למצב!"
דראק שאג. "אם אתקל עוד פעם אחת באיזה-"
"אתה לא. אני מנסה לדאוג לזה." אשור אמר בכובד ראש שקול למכאוב. דראק הנהן והתיישב על האדמה בסיפוק, יודע שאשור אף פעם לא מאכזב. הוא תמיד מפציץ.
***
סון נשען על ברכיו, תרח עומד מולו. שניהם רכנו מעל המפה.
"הבוקר?" סון שאל. תרח הנהן בלאות. "מי היה מאמין…" על המפה סומנו בחום בוצי טרי נקודות התקפות בהן טבחו בבני חסותו. חמש עשרה נקודות במספר. סון הניד בראשו וקפץ אגרופיו. "למה לא יכולה להיות איזושהי דרך?" רטן. ההתקפות נעשו באופן שיטתי ויעיל שזה מפחיד.
"תפסיק לחפש דרכים לפתרון," נזף תרח. "לפעמים [וכאן אמור לבוא משפט מחוכם ומעורר מחשבה, אבל לא מצאתי, אז תרגישו כאילו שכן] !"
"אני יודע, אני יודע…" סון התיישר. "אין לי ברירה אלא לתקוף," הוא סיכם בפנים חמורות. תרח הנהן, מודע למצב המורכב. "הכן את הכוחות. נצא עם רדת הציפורים מהעלים." תרח נעלם וסון הביט באדמה בתפילה שותקת וריקה.
הקרב היה קשה ועקוב מדם. תרח מת ואיתו רוב פלוגתו בניסיון להגן על אדמות המולדת הנותרות. דראק ספג מפלה קשה בקרב כוחותיו. העימות ארך כשלושה חודשים. שלושה חודשים כואבים ומתישים. אפילו דלגיון מהמערב שניסה להוות צלע שלישית ולהרגיע את הרוחות פגש בכאב והפסד רב.
זה הרי ידוע שבמלחמה אין מנצחים.
ומה שהיה לפני כן- ישנו גם עכשיו. אותם עצים לסון ולשבטו הנותר, אותם אבנים לדראק ואשור. אותו מפל מים זורם לדלגיון במערב. ההתכתשות לא הועילה לשום צד, לא קידמה אף אחד. סתם היה להם משעמם, אז הקופים רבו.
רק בגלל ששבטו של סון רצו את בננות האבנים הנדירות לחגיגות 'ערב אדמות השמיים' שנמצאות בשטח שבטו של דראק. ודראק היה חייב עוד ענפים כדי לבנות קנים חדשים לאוכלוסייה המתפתחת אצלו.
כביכול כל אחד היה פשוט יכול לבקש רשות, לחלוק במה שיש לו. אבל גאווה, כבוד ורכוש אלה לא דברים גמישים כל כך. הם כמו במבוק- נראים שבירים אך מתגלים כחזקים מאוד.
אוכלוסיית הקופים התמעטה משמעותית עקב המאורעות שהיו. והשקט חזר לאדמות העולם ההוא.
למשך שישים ושבע שנה. אז פרץ סכסוך על רקע אחר, טיפשי אפילו עוד יותר.
סכסוך על אמונה.
שבטו של סון האמינו שהשמש בשעות הלילה נעלמת לצדו השני של העולם.
שבטו של דראק האמינו שבשעות הלילה הם נמצאים בצידו השני של העולם (פיזית).
ועל זה הם נלחמו.
לא ידוע מי מהם צודק, ועד היום יש בין שרידי הילידים העתיקים חילוקי דיעות.
מה שחשוב הוא שהממותות כולן נכחדו, לא משנה כמה ואילו קופים אכלו בננות אבנים.