למה דווקא הוא? פרק 12

כשהתעוררתי בבוקר שמחתי שיש לי חופש. אז הרשיתי לעצמי להיות עוד קצת במיטה. עד שלבסוף יצאתי מהחדר והלכתי למטבח. בן כבר היה שם והכין ארוחת בוקר.
“בוקר טוב” הוא חייך.
“בוקר טוב” חייכתי.
“אני מכין ארוחת בוקר. בינתיים לכי ותראי כמו בן אדם ולא כמו בן אדם חצי מת” הוא אמר.
“תרגע הרגע קמתי” צחקתי והלכתי לצחצח שיניים.
אחריי זה חזרתי לחדר והתלבשתי בבגדי בית.
כשחזרתי למטבח האוכל כבר היה מוכן ומוגש על השולחן.
“זה מספיק בן אדם בשבילך?” שאלתי.
הוא הנהנן והתיישב לידי.
התחלתי לאכול והיה לי טעים, התגעגעתי לבישולים של בן. אני זוכרת שכל יום שבת בתקופה שהוא עוד היה בבית, הוא היה מכין לנו אוכל, בזמן שאימא הייתה נעולה בחדר.
אחריי שסיימנו הלכתי בחזרה לחדר שלי והתחלתי לקרוא ספר שכבר קראתי פעם, סתם כי התחשק לי.
“אפשר?” בן דפק על הדלת.
“ברור" אמרתי.
“זה בסדר אם אני אלך?” הוא שאל והתיישב לידי.
“ברור. מצידי תחזור לבסיס שלך כבר".
“מעליב" הוא אמר וגיחך.
צחקתי, “לא בקטע כזה. פשוט אני לא רוצה שתבוא לכאן כשיש טיפה בלגן" אמרתי.
“תאמיני לי אני מעדיף להיות פה" הוא צחק.
“לאן אתה הולך?” שיניתי נושא.
“לאגם" הוא חייך.
חברה שלו, למקרה של הזכרתי, היא הייתה בשכבה אחת מתחת לשכבה של בן בבית ספר הישן שלנו.
“טוב לך כבר" צחקתי.
“אני אחזור בערב בערך. אל תריבי עם גיא יותר מדי".
“אני אשתדל" אמרתי.
הוא יצא לי מהחדר וחזרתי לספר שלי.
שמעתי את טריקת הדלת והבנתי שהוא הלך, בזמן שקראתי את הספר שלי התחלתי לחשוב על כמה זה טיפשי שהשעו את כל השכבה.
זה רק פוגע באלה שלא עשו כלום, אפילו אם זה רק שלוש אנשים.
הדלת שלי נפתחה לפתע וגיא נכנס פנימה.
“ליאן?” הוא אמר ונכנס.
“לא שמעת על לדפוק?” שאלתי.
הוא התיישב על המיטה.
“אני צריך לדבר איתך על משהו".
“איתי?” צחקתי, “על מה בדיוק?”.
“זוכרת ששאלת אותי אם אני רוצה קשר רציני?”.
הנהנתי, עדיין לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני.
“גיא בבקשה את השיחות האלה תנהל עם חברים שלך לא איתי" אמרתי וחזרתי אל הספר שלי.
הוא לקח ממני את הספר והניח אותו בצד.
“גיא!” התעצבנתי עליו.
“אז אני חושב שהחלטתי להקשיב לך".
“מה?” שאלתי, הרגשתי כבר חסרת אונים ממנו.
“נמאס לי מכל הסטוצים האלה".
חייכתי אליו, זאת ההזדמנות שלי לדבר איתו על מאיה וסוף סוף היא תרד לי מהגב.
“אוקי אז יש לי משהי..”.
“נטלי" הוא אמר לפתע ועצר אותי.
“מה?!” הגברתי את קולי מרוב ההלם.
“רגע מה אמרת?” הוא קימט את גבותיו.
“כלום.. מה אתה אמרת?!” הפעם קמתי מהמיטה.
“נטלי?. באמת גיא?” שאלתי.
“את לא מבינה זה שונה איתה לגמרי".
“מה שונה בדיוק?. גודל החזה שלה?!” הייתי עצבנית עליו.
“אוי ליאן זה ממש לא קשור".
“אם היית מכירה אותה היית מבינה כמה שהיא חכמה ומצחיקה".
“נכון כי אתה מכיר אותה עשר שנים פשוט" אמרתי בציניות.
“זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לך. מהמעט מאוד זמן שנאי מכיר אותה הבנתי שהיא בן אדם מדהים".
הרגל שלי רעדה מרוב עצבים, אני לא מאמינה שהוא החליט שהוא רוצה את נטלי. דווקא הבלונדינית השטחית שלא יודעת כלום מהחיים שלה.
“טוב תעשה מה שאתה רוצה. אני הפסקתי להבין אותך" אמרתי והתיישבתי בחזרה על המיטה.
“למה זה כל כך אכפת לך?” הוא הסתכל עליי.
“זה לא" מלמלתי.
“אני פשוט חושבת שהיא לא בשבילך" אמרתי.
“טוב ליאן, את לא יכולה להחליט מי מתאימה לי ומי לא".
“טוב גיא" אמרתי כי לא היה לי כוח לדבר איתו יותר.
הוא קם מהמיטה ויצא לי מהחדר.
אני בכלל לא מצליחה להאמין כמה גיא השתנה במהלך השנתיים האחרונות. המוות של אבא שינה אותו לגמרי.
זאת אומרת אני בטוחה שהוא שינה את כולנו אבל גיא לגמרי השתנה.
בבית ספר הקודם שלנו הוא היה התלמיד הכי חכם בשכבה, אפילו יותר ממני ותמיד היינו בתחרות מי מקבל ציונים יותר גבוהים.
הבית ספר עניין אותו לגמרי, הוא אהב ללמוד ולהשקיע, בזכות אבא שלי כמובן שדירבן אותו להצליח.
אבל ברגע שאבא שלנו נפטר הכל השתנה. הוא התחיל להתדרדר בהכל.
בהתחלה הוא הפסיק ללכת ללימודים בכלל עד שבן הצליח לשכנע אותו לחזור. הוא חזר אבל הוא לא באמת משקיע. הלימודים לא מעניינים אותו יותר.
גם כל הקטע עם הבנות. לגיא הייתה חברה אחת רצינית מכיתה ח' עד כמה ימים לפני שאבא שלי נפטר.
וזהו מאז רק סטוצים בראש שלו. אני שמחה שהוא החליט שהוא מפסיק עם זה, אבל אני לא מאמינה שהוא רוצה את נטלי.
לקחתי את הפלאפון שלי ורציתי לכתוב הכל למאיה, אבל בסוף החלטתי שלא ומחקתי את כל ההודעה.
לקראת הצהריים יצאתי מהחדר שלי והלכתי למטבח, בדרך שמתי לב שהדלת של גיא סגורה וממנה נשמע הקול של גיא מדבר עם מישהו.
לא הצלחתי לזהות אז הצמדתי את אוזני אל הדלת.
“טוב אז תבואי אליי?” הוא אמר.
הצלחתי להבין שהוא מדבר בפלאפון.
“טוב מאמי מחכה לך" הוא אמר וניתק.
הלכתי מהר בחזרה למטבח למקרה שהוא יחליט לצאת מהחדר. הבנתי שהוא כנראה דיבר עם נטלי ושהיא אמורה להגיע.
למזלי הרב אני הולכת לעבודה עוד מעט ואני לא אצטרך להיתקל בה.
האמת לא הייתי רעבה אז סתם לקחתי תפוח ובדיוק כשסגרתי את המקרר גיא נכנס.
“אז נטלי באה אליי" הוא אמר.
“תהנו" אמרתי.
“את יכולה לתת לה צ'אנס לפחות?” הוא שאל, “את זאת שתמיד אמרת לא לשפוט אנשים לפני שלומדים להכיר אותם" הוא אמר.
“אני מניחה" אמרתי בלית ברירה.
“יופי" הוא חייך.
הלכתי לחדר שלי והתלבשתי לעבודה, האמת שלא היה לי כוח בכלל ללכת. אבל מצד שני גם לא רציתי להישאר בבית.
יצאתי מהבית וירדתי במדרגות.
“אוי סליחה” אמרתי כי בדיוק נתקעתי במישהו.
“שימי לב לאן את הולכת” היא אמרה.
הרמתי את הראש וזאת הייתה נטלי, היא הגיעה מהר יותר ממה שחשבתי.
“היי את איתי בכיתה לא?” היא שאלה.
“יפה שאת זוכרת” אמרתי.
היא חייכה.
“רגע את אחות של גיא לא?” היא שאלה.
“לצערי” אמרתי.
היא צחקה. “את כל כך מצחיקה” היא צחקה שוב. זה הרגיש כמו צחוק מאולץ.
“תודה” אמרתי בזלזול ורציתי כבר ללכת.
“איזה קטעים אני בדיוק הולכת אליו” היא אמרה.
“כן הבנתי את זה” אמרתי בחוסר סבלנות.
“נטלי אם את מתכוונת לעשות משהו למאיה אני כבר מזהירה אותך מראש” אמרתי לה לפתע.
“מה?” היא לא הבינה. האמת שגם אני לא הבנתי למה אמרתי את זה בכלל.
“שמעתי על ההיסטוריה שלכן".
“אהה אוי זה היה ממזמן אני השתנתי".
“כן רואים" מלמלתי.
“טוב בכל אופן אני הולכת. תנסי לחזור מאוחר סבבה?” היא צחקה ועלתה למעלה.
גלגלתי את עיני והמשכתי לרדת במדרגות. יצאתי מהבניין וראיתי את זוהר מתקדם. חייכתי פתאום.
כאילו לא שלטתי יותר על השרירים שבפנים שלי.
“היי ספרנית" הוא חייך גם.
“היי" אמרתי והמשכתי להסתכל עליו.
“מה קורה?” הוא שאל.
“סתם הולכת לעבודה" אמרתי.
“אהה נכון. הבטחתי לך שאני אבוא מתישהו".
“זה בסדר" אמרתי.
“אל תדאגי זה עוד יקרה" הוא נגע לי בכתף, הסתכלתי על ידו שהייתה על כתפי והוא מיד הוריד אותה.
“את רוצה אולי שאני אסיע אותך?” הוא אמר.
“לא זה בסדר" אמרתי.
“הכל בסדר אצלך" הוא צחק.
צחקתי גם אני.
“בכל אופן אימא שלך הזמינה אותי לארוחת ערב אצלכם היום".
“וואלה?” שאלתי.
הוא הנהן. “אז אני אראה אותך".
“אם יהיה לך מזל" צחקתי.
הוא חייך אליי. “טוב אני אלך" אמרתי והמשכתי ללכת לעבודה.
איך יכול להיות שיצור כל כך מושלם כמו זוהר נמצא עם אימא שלי, אישה שבעצמה יכולה להיות אימא שלו. אני פשוט לא מצליחה להבין את הטעם שלו, ואת הטעם של אימא שלי ממזמן הפסקתי לפענח.
הגעתי לעבודה ויעל עמדה בקופה ומכרה למישהו ספר, הייתי בשוק.
“זה חדש" אמרתי כשהלקוח יצא מהחנות.
“תקשיבי זה ספר מעולה" היא אמרה.
“אני מאמינה שהיום יגיעו הרבה לקנות אותו".
“יופי" אמרתי.
עמדתי מאחוריי הקופה וחיכיתי ללקוחות כמו כל יום, אבל היום הייתה לי תקווה.
“יעל אני רוצה לומר לך שוב שאני מצטערת" אמרתי. לא היה לי נעים לעבוד איתה כשאני יודעת שאימא שלי פירקה את המשפחה שלה.
“זה בסדר" היא אמרה.
הדבר היחידי שרציתי לעשות זה לצעוק על אימא שלי ולכעוס עליה.
לקוחות החלו להיכנס והם קנו את הספר החדש שהגיע, וחלק אפילו קנו ספרים אחרים, הייתי מרוצה.
סוף סוף העבודה הזאת מתחילה להשתלם.
“מחר אני לא אגיע" יעל אמרה לי כשעמדנו לסגור.
“אוקיי" אמרתי. “למה?” שאלתי.
“סתם יש לי כל מיני סידורים" היא אמרה ונעלה את החנות.
הלכתי לי בדרכי הביתה ברגל וקיוויתי שכשאני אחזור נטלי כבר לא תהיה לנו בבית ושאני פשוט אוכל ללכת לישון. אוי יש את הארוחת ערב עם זוהר, חשבתי לעצמי.
מיד עלה לי שוב פעם החיוך הזה על הפנים. כשהגעתי לבניין עליתי במדרגות ויכולתי להריח ריח של אוכל, הבנתי שזה האוכל של אימא שלי, היא תעשה הכל למען זוהר.
נכנסתי לבית וראיתי את בן פותח את השולחן שיש לנו בסלון. “וואו לא פתחנו את השולחן הזה מאז שהייתי בת 10 בערך" אמרתי.
זה היה שולחן קטן שפשוט נפתח לשולחן גדול יותר, ולא זכור לי מתי פתחנו אותו בפעם האחרונה.
“איפה גיא?” שאלתי.
“הוא הלך ללוות את הילדה הזאת שהייתה פה" בן אמר.
“אהה. יפה לו" אמרתי ונשכבתי על הספה.
“ליאן תעזרי לבן" אימא יצאה מהמטבח והניחה צלחות על השולחן.
“אני רק אנמנם קצת" מלמלתי תוך כדי פיהוק.
בן צחק, “את נראית שפוכה לגמרי".
“כן אה" אמרתי ועצמתי את עיניי.
“זוהר אמור לבוא עוד עשר דקות!” אימא צעקה מהמטבח.
“וואו רק שלא יתמזמזו לנו מול הפנים" אמרתי לפתע בשקט.
בן פשוט התפוצץ מצחוק. לא התכוונתי לומר את זה, אני פשוט עייפה שאני כבר לא מבינה מה יוצא לי מהפה.
“תגידי איך הוא נראה בכלל?” בן שאל.
“אהה סתם רגיל" אמרתי בלי לפרט יותר מדי, אחרת הייתי מתחילה ולא מפסיקה.
“נו איפה גיא?!” אימא יצאה ונכנסה למטבח, היא הייתה היסטרית.
“יש מצב שהם עומדים לספר לנו שאימא נכנסה להריון ממנו ושהם מתחתנים?” שאלתי בציניות.
“ושהוא עובר לגור פה איתכם. תתכונני ליאן לאבא בן עשרים" הוא אמר.
“כן זה מה שחסר לי " אמרתי.
הדלת נפתחה וגיא נכנס פנימה.
“הרגת את הבניין עם הריח הזה" גיא אמר והתיישב על הספה ששכבתי עליה.
“אכפת לך?” שאלתי.
“בכלל לא" הוא אמר.
“איך היה עם הגברת הזאת?” בן שאל.
“ראית אותה?” שאלתי.
הוא הנהן. “יפה נכון?” שאלתי וצחקתי.
“היא מעניינת" הוא צחק גם.
“אוי תסתמו שניכם" הוא אמר וקם.
“גיא" אימא יצאה מהמטבח ושמה על השולחן את האוכל.
“אני עדיין לא סיימתי איתך" היא אמרה.
“אתה בעונש אתה יודע, בלי יציאות במשך חודש" היא אמרה.
הוא צחק, “לא הגזמת?”.
“בכלל לא".
“אוי אמא אל תהיי כזאת כבדה" גיא אמר.
“גם ככה השעו אותי".
“כן אתה לא נראה כל כך סובל מזה" בן אמר.
“שתוק" גיא אמר.
שמענו דפיקה בדלת, ישר קפצתי מהספה וסידרתי את הבגדים שלי.
הסתכלתי על עצמי במראה ועשיתי קוקו חדש.
“זאת דלוקה עליו לגמרי" גיא אמר לבן וקרץ.
מצחיק" מלמלתי.
זוהר נכנס אל הסלון ואימא הושיבה אותו.
“היי ליאן" הוא חייך אליי.
“היי" אמרתי והתיישבתי מולו.
“היי גיא" גיא אמר לעצמו וצחק.
כל אחד החל לשים לעצמו אוכל בצלחת. זוהר ובן החלו לדבר על הצבא. זוהר סיפר לו מה הוא עשה שם אני לא בדיוק הקשבתי כי הייתי עסוקה בלבהות בו.
“את מוכנה לעזוב את הבקבוק?” גיא שאל ודחף אותי קלות.
“מה?” ניערתי את ראשי והעברתי לו את בקבוק הקולה.
“תודה באמת" הוא לקח אותו ממני.
הוא החלו לדבר על גיא לפתע, לא הבנתי איך הם עברו אליו.
“וואלה אחי זה היה קטלני" גיא אמר לזוהר.
“זה היה היום הכי טוב בחיים שלי" הוא אמר, הנחתי שהוא דיבר על מה שהשכבה עשתה בבית ספר.
"אתם גם עשיתם דברים מטורפים?” גיא שאל.
“אממ" זוהר אמר. “האמת לא הייתי כל כך משתדל ללכת לבית ספר" הוא צחק.
“אבל כן אני זוכר שגם עשינו משהו" הוא אמר.
“אהה כן" הוא נזכר.
“זרקנו על המורים ביצים והיה בלגן זה היה גאוני" זוהר אמר.
“טוב זוהר אל תיתן להם רעיונות" אימא אמרה, היא ישבה לידו ממש צמוד.
רק לי לא היה מה להוסיף האמת שרציתי פשוט ללכת לישון.
“ליאן הכל בסדר?” בן שאל.
“סתם עייפה" אמרתי.
“איך היה בעבודה ליאני?” אימא שאלה, היא שיחקה אותה מתעניינת ליד זוהר.
“בסדר..עבדתי עם יעל. אם את זוכרת אותה" אמרתי לה פתאום.
“אהה זאת רצית שתעבוד אצלי נכון?”.
הנהנתי.
“בחורה מוזרה מאוד. איך שהיא הגיעה אליי לחנות לראיון עבודה היא פשוט לא רצתה להמשיך".
“טוב אולי כי שכבת עם בעלה" אמרתי בלי לחשוב יותר מדי.