בין חיים למוות

פרק ראשון
"זה נגמר ביננו!!" היא צעקה.
"חכי שנייה אני רוצה להסביר לך…" אבל זה היה מאוחר מידי היא טרקה את הדלת של המכונית ורצה לתחנת הדלק הקרובה.
הדלת נסגרה מאחוריה היא ניגשה למעבר השלישי לקחה מטפחות וניגשה לקופה.
המוכר הישן למחצה קם בבהלה כאשר צלצלה בפעמון בצבע כסף שהונח על הדלפק המתפרק.
"זה 10 שקלים" בזמן שהיא הוציאה את ארנקה כל האורות כבו שקט השתרעה במקום ואחרי דקה קול של ילדה המחפשת את אמא נשמע בחלל הגדול.
הקול התקרב והתקרב ונעשה רם מרגע לרגע עד שבסוף צעקה נתגלתה לאוזניה והאורות שבו בפתאומיות.
גופה השתרעה לפניה זאת הייתה גופת הקופאי בבטנה סכין אבל עיניו היו חסרות.
היא נפלה בפתאומיות על הרצפה ונחבטה בראשה מרוב בהלה.
שבוע לאחר מכן….
"אחות, אחות!! היא מתעוררת"
כל החדר התמלא מהומה ורופאים ניצבו מסביב לשולחן הניתוחים.
"זה לא הגיוני המוות נקבע לפני שעה בדיוק" כולם היו מבולבלים ולא הבינו איך היא עדיין בחיים נאבקת להבין אם היא חיה או בין המתים.
בחור בן גילה שחור שיער ובעל עיניים חומות התיישב על קצה מיטתה ובוכה בבכי מר וקורא תודה.
היא קמה בפתאומיות מהמיטה והתחילה לצרוח ולבכות "מי אתם?!?!" "עזוב אותי" "מתה מתי?!"
הרופאים מיהרו להזריק לה סמי הרדמה והיא צנחה חזרה אל המיטה מטושטשת חושים.
כאשר היא קמה בפעם השנייה היה רק מישהו אחד בחדר זה היה רופא לבוש בחלוק לבן מוכתם בדם סמיך ואדום.
היא התעוררה והפעם מטושטשת ואבודה.
הרופא הרים את ראשו מהקלסר והסתכל עליה "איזבלה שפטון,זהו שמך?"
"אנ..ני…אני לא יודעת"
"את זוכרת משהו ממה שקרה?"
היא גמגמה בקול חרישי.. "סליחה את יכולה לחזור על מה שאמרת?"
"כ..כן" היא גמגמה וניסתה להגביר את קולה "אני מתה?"
הרופא צחק עם חצי חיוך "למזלנו לא את מקרה מיוחד את יודעת נראה שחזרת אל החיים באורך פלא"אמר הרופא ושתק למשך דקה והשיב "את סובלת מאיבוד זיכרון אך חשוב שתדעי שמך הוא איזבלה שפטון בת למילה ובן"
"איפה ההורים שלי? הם פה?"
"הם אינם חיים עוד, הם מתו לפני ארבע שנים בתאונה. אבל אם זה יעודד אותך יש לך אורח"
הרופא יצא מהחדר ובמקומו נכנס אותו בחור בעל שיער שחור ועיניים חומות.
"היי"
"מי אתה?" היא אמרה בקול נזהר ומבט חשדני.
הוא נאנח והשיב "אני חבר שלך" והוא התיישב לידה.
היא התקפלה כדי להתרחק ממנו היא הרגישה הרגשה מוזרה לגביו.
"איז, הכל בסדר?"
"כן,כן אתה יכול לקרוא לאחות אני רוצה לשתות הגרון שלי יבש"
הוא יצא מהחדר ואיז התנתקה מהמכונות שמה את הנעליים שהסתתרו מתחת למיטתה,לקחה את הטלפון שהיה על השידה לבנה ויצאה מהחדר.
היא התהלכה במסדרונות עד שהגיעה לדלת הכניסה.
היא שמעה קול מאחוריה צועק איזבלה והיא התחילה לרוץ בין הסמטאות עד שהגיעה לבית בעל דלת כחולה וחלונות ירוקים היא הרגישה שהיא מכירה את הבית הזה….