תמיד הייתי כאן. | פרק 5.

״תהני.״ נתנאל שלח לי הודעה כשעמדתי בפתח ביתו של עומר. גילגלתי את עיניי ותחבתי את הפלאפון לכיס מבלי לענות לו. אני לא כועסת עליו, אני כועסת על זה שהוא לא יודעת לבחור ולשקול את המילים שלו. בלי קשר לזה שאני אחותו הקטנה, הוא מכנה אותי החברה הכי טובה שלו, המעט שיכל לעשות הוא לדבר אליי בכבוד. דפקתי על הדלת וחיכיתי לתשובה, כשהיא איחרה להגיע, דפקתי שנית, ושוב פעם. כשלא היה עונה צחקתי על עצמי, שיננתי את המילים של נתנאל בראש, ׳הוא סתם רוצה לעשות עלייך וי.׳ כשלא ענה לי, הרגשתי כאילו אני לא מספיקה אפילו לוי, הרגשתי פשוט מושפלת.
בדרכי הבייתה, עצרתי בפיצוציה, האמת שניסיתי כמה פעמים לעשן, נהנתי אבל הרחקתי את עצמי. ביקשתי מהמוכר קופסאת פרלמנט ובקבוק וודקה. אני לא בדיכאון, אבל אני קצת כועסת, בעיקר על עצמי. עברתי מתחת לביתה של עמית,
״הלו?״ ענה לי קול גברי לשיחה.
״מי זה?״ שאלתי בחשש, הקול הזה לא היה דומה לקולו של אלירן ותהיתי עם מי היא חולקת את הלב השבור שלה עכשיו.
״עמית! תאומה שלי התקשרה!״ הוא צעק לעמית, ניתקתי את השיחה והחלטתי לעלות אליה. החניתי את האוטו במקום מסומן בשולי המדרכה והתקדמתי אל עבר הבניין.
״היי דינה.״ בירכתי לשלום את אמא של עמית כשהגעתי לביתה והמשכתי אל עבר החדר שלה.
״עמית!״ דינה צעקה, ״מאיה פה!״ המשיכה את המשפט. ״היא פשוט עושה עבודה עם ידיד שלה עכשיו.״ הסבירה לי וחייכתי בהבנה.
״היי אחות.״ הגעתי לפתח חדרה והיא בדיוק יצאה ממנו ומשכה אותי אל הסלון.
״עם מי את עושה את העבודה?״ שאלתי והתיישבתי על הספה.
״עם איזה מישהו מי׳ב 3.״ גמגמה.
״אה אני לא אפריע לך, אני רק לוקחת את הגינס שלי, היום חברים של נתנאל באים והם בטח יישבו.״ הסברתי במהלך הליכתי לחדרה.
״מאיה!״ שמעתי את הקול הגברי מחדרה של עמית, עומר ישב על המיטה ללא חולצה ושמיכה כיסתה את חלקו התחתון. אני בטוחה שהוא לא לבוש.
״הא עומר.״ עניתי באדישות ובתוך תוכי רציתי לצרוח.
״מצטער שלא הייתי בבית היום.״ הוא גירד את ראשו באי נעימות ולי רק התחשק לבעוט בו עד שיאבד הכרה.
״זה היה היום?״ גיחכתי, ״ואי לגמרי שכחתי מזה.״ שיקרתי. כל כך שיקרתי.
״אז אנחנו סבבה?״ הוא שאל. לא! ממש לא! חתיכת דביל.
״כן ברור. ואם אתה מעדיף לעשות את העבודה עם עמית אז אין לי בעיה.״ אמרתי. העדפתי שלא לראות את שניהם, דוחים אותי.
״כן האמת שזה יכול היות נחמד.״ הוא חשב על זה.
״סגור.״ חייכתי בנחמדות מזוייפת, כל כך רציתי לכעוס על העולם עכשיו. הוא חייך אלי ויצאתי מהחדר.

״מאיה…״ אמרה עמית כשיצאתי מחדרה אחוזה בגינס שלי.
״אל.״ ביטלתי את דבריה בתנועת יד קטנה ויצאתי מביתה. היא אחריי.

״הוא התקשר אליי ואני הייתי כל כך שבורה בגלל אלירן, לא חשבתי שזה מה שיקרה.״ הוא נכנסה איתי למעלית.
״את יודעת מה הכי מצחיק?״ אמרתי בלי להביט בה, ״שכשדיברתי עם אלירן, כל כך רציתי שתחזרו וכשאמר לי שזה לא יקרה התחלתי לבכות על נתנאל. לבכות עמית. את יודעת למה? כי לא רציתי שחברה שלי תהיה כל כך שבורה ועצובה.״ אמרתי ויצאתי מהמעלית. התקדמתי אל עבר היציאה מהבניין שלה היא יצאה מפתח המעלית ולא התקרבה אליי, היא בכתה. שתבכה. לא אכפת לי.
״אתה יושב עם חברים היום?״ שלחתי לנתנאל הודעה כשנכנסתי לרכב שלי. יום חמישי היום. הוא חייב לשבת איתם. הבטתי על קופסת הסיגריות והוצאתי לי אחת, לעזאזל, אין לי מצית. נסעתי אל עבר אותה פיצוציה שבה קניתי את הסיגריות, יצאתי מהרכב והתקדמתי לעברה. קניתי לעצמי שתי מצתים, אחת לאוטו ואחת לתיק.
הרגשתי פגועה. הרגשתי נבגדת. כל רגש של רחמים ושנאה עצמית שהיו לי אחרי השיחה עם אלירן נעלמו ברגע. שנאתי את עומר, ואת עמית יותר. הרגשתי שאני לא שווה כלום.
נכנסתי לרכב והדלקתי סוף סוף את הסיגריה, היא הרגיעה אותי. הדלקתי את הרדיו ונשענתי לאחור.
״כן למה?״ נתנאל ענה לי אחרי רבע שעה,
״קניתי בקבוק, אני יושבת איתכם היום.״ שלחתי חזרה, נתנאל יודע שאני שותה וזה מעולם לא הפריע לו כל עוד אני לא עוברת את גבול הטעם הטוב.
״קרה משהו?״ הוא שלח, ובכל זאת, לא אני הייתי זאת שמספקת את השתייה וכל זה. תמיד שילמו עליי.
״טוב?״ התעלמתי משאלתו וזרקתי את האייפון על הכיסא לידי.

״אני בבית!״ הנחתי את מפתחות הרכב, התיק ובקבוק הוודקה על השולחן, את הסיגריות השארתי ברכב.
התיישבתי בסלון והדלקתי את הטלוויזיה.
״טל באה היום?״ שאלתי את נתנאל שהתיישב לידי,
״נפרדנו.״ הוא אמר, לא הייתי מופתעת. ״מאיה, מה קרה?״ הוא הניח את ידו על רגלי הרועדת.
״עומר הבריז לי, הוא הלך לזיין את החברה הכי טובה שלי.״ אמרתי בקלילות כאילו זה מובן מאליו, אני מניחה שנתנאל כבר הבין שרציתי את עומר. הוא היה מופתע ולא הוציא הגה מפיו. לאחר כמה רגעים של שקט קמתי למקלחת. פושטת את הבגדים מגופי ואיתם את הרגשות. הדמעות איימו לפרוץ אך אסרתי עליהן אולם כשפתחתי את המים, זרם מים חמים שטף את גופי והדמעות את פניי. בכיתי בשקט, רק עם דמעות. בלי קול.
יצאתי מהמקלחת לקראת השעה שבע והתחלתי להתארגן לערב, סידרתי את השיער והתלבשתי, לבשתי גינס של דיזל, חולצת שיפון לבנה ונעליי עקב גבוהות. הרגשתי יפה, איפרתי את עצמי בעדינות עם איילינר דק ואודם אדום והייתי מוכנה. לפני שיצאתי ישבתי על המיטה גוללתי התראות וקראתי עשרות הודעות מעמית. רובן מתחננות שאתקשר אליה ואחרות מבקשות שלפחות אקרא את ההודעות.
׳אני לא חושבת שאת מבינה כמה אני מאוכזבת. לא כועסת. מאוכזבת. חיים טובים שיהיו לך.׳ שלחתי לה את ההודעה וסגרתי את הטלפון. לקחתי תיק קטן ובו ארזתי מסטיק, אודם, בושם וכסף ויצאתי מהחדר. נתנאל ישב שם עם אחד החברים שלו, אנחנו לא יושבים בבית שלנו היום אלא בבית של חבר של נתנאל.
״אחותי איזה יפה!״ הוא חייך כשראה אותי, חייכתי חזרה.
״בוא נצטלם!״ הצעתי והגשתי את האייפון שלי לחבר של נתנאל, אמיר. הוא צילם אותנו כמה תמונות והעלתי אחת מהן לאינסטגרם. תייגתי את נתנאל והלייקים התחילו לעלות.
״איך נוסעים?״ שאלתי את השניים.
״באוטו שלך לא?״ שאל נתנאל בספק.
״רציתי לשתות אבל היום, בואו ניקח מונית.״ הצעתי והם הסכימו. לפני שנסענו לקחתי את הסיגריות מהרכב שלי ושמתי במהירות בתיק הקטן שלקחתי איתי.
כשהגענו, עשרות ילדים ישבו במרפסת, בתוך הבית ומסביב לבריכה, שתו ועישנו.
״שבי לידינו.״ אמר נתנאל ובחן את האנשים שהיו בבית. בין כל האנשים זיהיתי את מאי, הילה ועוד כמה חברים של נתנאל שנהגו להעביר את זמנם בביתי.
״חיים שלי היפה!״ מאי הגיב כשראה אותי, חייכתי והתקדמתי אליו, הוא חיבק אותי ונשק ללחיי. ״לא להתערבב פה יותר מידי, תישארי לידי.״ הוא ביקש והנהנתי. מאי מזג לשתינו לשתות, וודקה מהולה במשקה אנרגיה בטעם חמוציות.
״אני הולכת לשירותים.״ לחשתי למאי, הוא הנהן והציע ללוות אותי. דחיתי אותו והבטחתי לחזור מהר.
עישנתי סיגריה בזריזות ועברתי על ההתראות ועל התגובות על התמונה שהעליתי, מאי הגיב וגם עומר, אני שונאת אותו, כל כך שונאת אותו. מרחתי אודם על השפתיים והתקדמתי אל עבר מקום הישיבה שלי.
״היי יפה.״ התקרב אליי מישהו.
״היי.״ אמרתי מבלי לעצור, המשכתי להתקדם והוא בעקבותיי.
״את לא רוצה לשבת איתנו?״ הוא שאל ותפס את ידי,
״לא זה בסדר, טוב לי עם חבר שלי.״ אמרתי והוא חייך,
״יש לו מזל אם הוא מצא יפה כמוך, מי זה?״ הוא הידק את האחיזה, פלטתי זעקה מהכאב והוא לא הרפה.
״שחרר.״ אמרתי בתקיפות. הוא המשיך להביט בי. ״מאי!״ צעקתי למאי שישב במרחק מסויים מאיתנו והתעסק בטלפון שלו. הוא הסתכל עליי ומיד קם לעזרתי.
״מה הסיפור?״ מאי הגיע אליי ואל הבחור הזה, לא ידעתי את שמו וגם לא עניין אותי. ״שחרר.״ הוא אמר בנימה מאיימת והבחור הוריד את ידו אך לא הלך.
״אתה החבר שלה?״ הוא שאל בהתנשאות.
״כן גבר. יש בעיה?״ מאי ענה. חיבקתי אותו מהצד והשענתי את ראשי על חזהו, הרגשתי את ליבו דופק בקצב מסחרר. הבחור הלך ואני ומאי התקדמנו למקום הישיבה שלנו.
״תודה.״ אמרתי כשהתישבנו.
״יש לך ריח של סיגריות.״ הוא ענה בתקיפות והמשיך לשתות את כוס הוודקה שלו.