אני מצטערת

כולם היקרים
לפני הכל אני רוצה שתדעו, אני מצטערת, מצטערת שזה נגמר כך.
אני מצטערת, אבל לא מתחרטת. זאת הייתה האפשרות היחידה.
לא חשבתי יותר מידי, פשוט עשיתי את זה.
בהתחלה כל כך פחדתי שזה לא יצליח, שתעצרו אותי, שתצליחו לשכנע אותי להישאר.
אבל לא הספקתם, לא ידעתם.

ו.. הצלחתי, סוף סוף הצלחתי משהו, את מרוצה אימא?
אני מניחה שלא כי הצלחתי סוף סוף להשתחרר.
אבל את לא רצית שאלך נכון? רצית שאשאר, הבטחת להשתנות.
אבל שתינו יודעות שאת לא השתנת וגם לא תשתני, זה האופי שלך, את מוכרחה להיות חזקה.
אבל אל תדאגי את לא האשמה היחידה, מה אתה אומר אבא, שנספר לה?

לא, אני לא יספר, אם תרצה תספר אתה. אני לא יהרוס גם לך את החיים, כי כבר עשית את זה בעצמך.
אבא, כמה מילים טובות אני יכולה לומר עליך. דואג, תומך, אכפתי, אולי באמת אבא.
אבל זה לא הכל, אתה גם פרנואידי, שקרן, לחוץ, לא מרחם.
כמה פעמים עשיתי טעויות אבא, כמה? הרבה מידי בשבילך.

אבל רגע את מי עוד שכחתי… אה כן, אחי הגדול, ליאו.
אוי ליאו, אתה מתחיל לפחד?
כמה פעמים הראית שאתה השולט? שלי אסור להיות כמוך?
כמה פעמים התחננתי שתפסיק?? יותר מידי.
תמיד היית הבכור ליאו, החזק, האחראי, השומר, כל מה שאח צריך להיות נכון?
מצחיק שאימא ואבא מעולם לא ידעו מה היית, או מי היית.
אבל אני לא יהרוס להם את ההפתעה, אני מניחה שאתה רוצה להסביר להם לא?

אבל אל תדאגו משפחה יקרה שלי, אתם רק הגרעין של הפרח.
כן דין, אני מדברת אליך.
אתה מעולם לא חשבת כמה זה כאב לי, כמה זה פגע בי.
לא היה לך אכפת, ולמה שכן יהיה? אני הרי סתם ילדה פתית נכון?
אילו רק שאר הילדים היו יודעים מה קרה באמת.
אבל אני לא יהרוס את חיי החברה שלך, אתה כבר עושה את זה בשבילי.

יש עוד כמה וכמה סיבות לבריחה שלי מכם, אבל אני רוצה להגיד דבר אחד
תודה.
שחיזקתם אותי, שחישלתם אותי, שהראיתם לי איך באמת עובד העולם.
עכשיו אני חופשיה, כמו ציפור, או כמו שאני אוהבת עורב.
מקווה שתבינו וש.. תסלחו.
אני מצטערת.