קרמבו מעוך- פרק 14

את הלילה העברתי בחלומות על גיא, אני אוהבת אותו אבל מפחדת להיפגע שוב, זה כל כך מתסכל.
בבוקר קמתי עם חיוך על הפנים, חשבתי על גיא.
התארגנתי מהר והלכתי לבית הספר.
היה מילוי מקום של מתמטיקה במקום עברית אז אני וגיא למדנו ביחד.
"היי." הוא אמר לי בחיוך והתיישב לידי.
"היי." אמרתי בשקט.
השיעור נמשך נצח, אבל לא היה לי אכפת, גיא היה איתי.
בהפסקה ישבנו ביחד על הדשא.
"איך את?" הוא שאל וליטף אותי.
"בסדר, אני חושבת." עניתי בשקט.
"את מאוד שקטה היום, קרה משהו?" הוא שאל והזיז את ראשי.
"לא, סתם עייפה." עניתי.
"בטוחה?" הוא שאל בחשד.
"כן, למה שאשקר לך?" עניתי ומשכתי בכתפי.
"כי את לא בוטחת בי." הוא אמר בקול מעט מאוכזב.
"זה בגלל עומר, אתה יכול להבין את זה?" אמרתי בשקט והסתכלתי עמוק בתוך עיניו התכולות.
"אני יכול לנסות." הוא אמר ונשק למצח שלי.
שאר היום עבר מהר.
אחר הצהריים היה לי התקף, התקף גדול וכואב. רציתי לחתוך. התקשרתי לגיא והוא הגיע תוך כמה דקות.
"מה קרה??" הוא שאל מבוהל כשראה אותי שוכבת מקופלת על הרצפה.
"ה..ה..התקף." עניתי במאמץ רב.
הוא הרים אותי אל הספה וחיבק אותי.
"הכל בסדר עכשיו, אני כאן." הוא אמר.
"חתכת?" הוא שאל כשראה שאני בוהה בסכין.
"לא, רק רציתי." עניתי בשקט.
"ועכשיו?" הוא שאל.
"אני רוצה לחתוך." עניתי.
"אז תחתכי." הוא אמר.
"באמת?" שאלתי בפליאה.
"כן, אבל כל פעם שאת חותכת אני מכריח אותך לעלות קילו." הוא אמר.
נאנחתי ונשענתי לאחור.
"זה בשבילך." הוא אמר.
"אני יודעת, פשוט.." אמרתי.
"אין פשוט, זה בשבילך ואת תתני לי לעזור לך." הוא קטע אותי.
"טוב." אמרתי.
הוא נישק אותי.
הנשיקה הייתה נעימה, היא העבירה את הכאב.
"תודה." לחשתי לו כשעמד לצאת.
"אין על מה." הוא ענה בלחישה ויצא.
נשכבתי על הספה ונרדמתי.
בבוקר קמתי מצלצול טלפון.
"הלו?" אמרתי בקול מנומנם.
"רוני? איפה את?" שמעתי את הקול של עומר.
"אל תתקשר אלי יותר." עניתי וניתקתי.
השעה הייתה תשע בבוקר. אני מאחרת.
התארגנתי במהירות ורצתי לבית הספר.
למזלי המורה איחרה.
התיישבתי במקומי והסדרתי את נשימתי.
"בוקר טוב תלמידים." אמרה המורה בקול הצפצפני.
"היום נלמד על טבלת היסודות." המשיכה.
לשאר השיעור לא ממש הקשבתי.
"הכל בסדר עכשיו?" גיא שאל אותי כשהגעתי לפינה שלנו.
"כן. שוב תודה." עניתי והתיישבתי לידו.
"אין על מה, באמת." הוא אמר ונישק אותי בלחי.
"אני הולכת בשתיים עשרה, לגיחה." אמרתי.
"בסדר, תיהני." הוא ענה.
לא הקשבתי בשיעורים והלכתי הביתה, להתארגן לגיחה.
בא"ש לילה שעשו לנו שני מדריכים לקחו אותי ועוד ילדה רחוק מאוד מהמחנה.
"זה קצת רחוק, לא?" שאלתי.
"זה בסדר, אתן תתחבאו לבנים." אחד מהם ענה לי.
וזה מה שקרה, אחר כך סיפרו לנו צ'יזבאט לא הגיוני בכלל.
הלכתי לישון. בבוקר העירו אותנו בחמש.
חזרנו לבתים.
במהלך היום היה לי עוד התקף וחתכתי.
בשבע בערב גיא התפרץ לביתי.
"מה עשית?!" הוא שאל.
"חתכתי." עניתי והראיתי לו את החתך ביד.
"את יודעת מה זה אומר, נכון?" הוא שאל והלך לכיוון המטבח.
"כן." נאנחתי והלכתי אחריו.