-שומר השעון-

היו אומרים כי מגדל השעון הקטן פריז נשאר נטוש עם השנים ומצבו לא הלך והשתפר. אנשים היו חולפים על פניו בהתעלמות משכנעת ממנו בעוד הם בוהים בו בזווית עינם הרחוקה.
כשבנו אותו, כך נהגו הנשים המפוחדות לומר, אף אחד לא באמת התכוון לעבור לשם, אולי איזה זקן.
אך מה שלא ידעו, זה שאם היו נכנסים פנימה; עמוק פנימה…
גר שם לא אחר ממנו, משומר השעון. אף אחד מעודו לא ראה אותו, ואם כן, היו אלו כמה נערים סקרנים שהפכו ללעג על טיפשותם הרבה ודימיונם המפותח.
הוא לא היה אדם- הוא היה מפלצת. מפלצת איומה, שותה דמים ובולסת את בשרם של האנשים הנכלאים אליה, אל רשתה הדביקה.
ביום בהיר אחד, אחד ממחלקי העיתונים הביט אל השעון, מחוגיו הראו את השעה שתיים-עשרה בדיוק, לא מועיל כל כך, בהתחשב בעובדה שהשעה הייתה שבע.
"הנה," הושיטה לו בזעם אישה זקנה ועשירה כמה פרוטות. הוא ספר אותן בשקיקה.
מחלק העיתונים הנהן ופנה לדרכו, מביט בשעון ועיניו לא משות ממנו בשעה בה האנשים בכיכר הולכים ומתווספים.
הוא פתח בזהירות את דלת המגדל- היא מעולם לא ננעלה, זו הייתה דלת עץ קטנה, המתאימה רק לפעוט.
הוא השתחל בנימה ביתר מאמץ וסינן קללה חרישית.
בפעם האחרונה שראו אותו, הוא כבר היה מת.