סיפור חיי-פאנפיק-פרק 11

~יקום מארוול, נ"מ מיס מארוול~
עפתי מעל העיר סחרת השם, השעה הייתה אמצע הלילה, בדיוק כשהתכוונתי לחזור לספינה המרחפת וללכת לישון ראיתי אור שנראה חשוד בעיניי מאחד הבתים, הדלקתי את מכשיר הקשר שלי והתקשרתי לטוני,
"סטארק! יש משהו מוזר באחד הבתים, אני צריכה שתבוא" אמרתי בקול חזק כדיי שהוא יקום,
"בבוקר" טוני ענה לי חצי ישן וניתק את מכשיר הקשר, התקשרתי לוונדה,
"וונדה שימי חליפה ובואי אני רוצה לחקור משהו" הערתי גם אותה,
"קרול" היא אמרה בקול ישנוני "בבוקר" היא ניתקה גם היא,
"עלק גיבורי על" אמרתי לעצמי וגילגלתי את העיניים, "אני ירד לשם לבד" נאנחתי וצללתי לחלון המואר, בתוך החדר היה ילד בערך בן תשע או עשר שישן ושרשרת זוהרת הייתה תלויה בחדרו, היא עשתה את האור החזק,
"זה רק צעצוע ילדים" נאנחתי בעצבים ועפתי משם. כשהייתי גבוהה באוויר הבנתי שמסיבה לא ברורה לא ישנתי כל הלילה והאור כבר התחיל לעלות, עפתי במהירות לחדרי ברחפת של הצוות ושכבתי במיתתי,
"אה נכון" מילמלתי לעצמי והחלפתי את החליפה לפיז'מה והורדתי את המגפיים, הסתכלתי על צלקת העיגול שמסביב לרגלי השמאלית, הסתכלי עליה וזכרונות רצו במוחי, זכרונות של פיצוץ גדול, עצב ואיבוד תקווה. ניערתי את ראשי ונשכבתי לישון.

~היקום של פפר, נ"מ פפר"
הסתכלתי על אורנג', שיערו השחור התנופף ברוח והוא היה נראה טוב מאי פעם,
"אז, שמעתי שאת סוסת תחרויות" הוא פתח שיחה,
"כן" התגאתי
"אומרים שאת הטובה בעולם" הוא המשיך
"את זה רק הגראנד-פרי* יוכיח"
"את הולכת לגראנד פרי?! את יודעת שזה מסלול של עשרה קילומטרים וקפיצות של עד שלושה מטרים מהאדמה!" הוא נבהל,
"כן" הרמתי את ראשי בגאווה,
"וואו!" הוא התפעל ועצר את הליכתו, "פפר, את הסוסה הכי מדהימה שראיתי בחיים" הוא אמר וקירב את פיו לפי, הוא הניח את שפתיו על שפתי ונישק אותי, לא ידעתי איך להגיב, פשוט עמדתי ולא זזתי מרוב התרגשות.
~נקודת מבט- מספר~
השעה היתה חצות, אורנג' עמד באחו של החווה ודיבר אם סוס לבן לגמרי,
"על מה אתה מדבר אחי? היא הולכת לגראנד-פרי!"
"ואיך זה קשור אליך?"
"אני יהיה איתה, יתפרס ואז יזרוק אותה"
"אתה לא יכול לשחק בה ככה!" הסוס השני התעצבן,
"אני יכול, וזה גם מה שאני יעשה" אורנג' הסתובב,
"ומה אם אח שלה?" הסוס השני שאל
"מה הוא כבר יכול לעשות לי?"
"לשרוף אותך!"
"היא לא תתן לו" אורנג' הלך משם.