Dana
רציתי לשאול אם מרגישים את שינוי הרגשות שלה? כאילו כשהיא אבדה את האנושיות שלה?

בלאד: השקרים של לוס פרק 36

Dana 18/11/2014 1064 צפיות 3 תגובות
רציתי לשאול אם מרגישים את שינוי הרגשות שלה? כאילו כשהיא אבדה את האנושיות שלה?

"זמן הנקמה שלך הגיע?" הרמתי את ראשי והסתכלתי על ג'קסון שעמד בקומה העליונה, הוא הביט בי ולי לא בדיוק היה אכפת מהמילים שלו, רק הקשבתי לו והרחקתי אותו מראשי. רציתי להרוג אותו, אני רוצה להרוג אותו וזה יקרה לא משנה מה ולא משנה מי, אני יעצור אותו.
הבטתי בו במבט הכי קר שהיה על פני, עיניי הביטו בו חצי עייפות ולעסתי מסטיק מנטה בחוזקה בשביל ליצור את הכאב שרודף אותי.
העפתי קצוות שיער מאחורי אוזני "אתה יודע שנקמה זאת מילה מצחיקה," נשפתי בבוז, " אבל ברגע שפוגשים את הנקמה פנים מול פנים היא לא נראת מצחיקה כמו שחושבים עליה." אמרתי בפשטות . היינו בכניסה מהדלת האחורית, איפה שפעם היו פה מכונות כוחות לבנות אבל עכשיו המקום חסר חיים, העבירו את כול המכונות למקום אחר. הכוח שלי נעלם, אני לא יודעת איך, הוא פשוט נעלם לי מהגוף ואני כבר לא יכולה להשתמש בו, ג'קסון לא אמור לדעת את זה, הבן זונה הזה יאכל מהדייסה המזורגגת הזאת שהוא הכין.
"את נראת שונה, הפנים שלך, האישיות שלך, הדיבור שלך, לוס מה קרה?" לוס, לוס, קוראים לי לוס, אבל אני לא אתן לאנשים שאני שונאת לקרוא לי בשם הזה. במיוחד אנשים שהרסו לי את החיים, אנשים שהרגו את אבא שלי, את בלאד, את האדם שגידל אותי ועכשיו הוא מת.
הוא פשוט מת, נשרף על ידי הלהבות המתפשטות, וכבר לא אכפת לי איך לדבר עליו, באיזה צורה ובאיזה טון. בלאד מת וטוב שהוא מת כי אף אחד לא יכול להפריע לי להרוג את ג'קסון גם בלי הכוחות שלי, לא סתם הייתי באימונים של נשקים ולחימת בשיטת בלאד.
אני לא עד כדי כך מפגרת בשביל לא להיכנס למפעל לא חמושה כנעלמו לי הכוחות, אם אני יצליח לצאת מכאן בחיים אני יחקור את התעלומה הגדולה איך נעלמו לי הכוחות אבל עד אז החיים יחליטו.
"קוראים לי לוסיאן ג'קסון, ואני אותה לוסיאן שהייתה לפני זה." אמרתי בקול חסר רגש, כול הרגשות שהיו אמורים להפריע לי נעלמו, אני לא יודעת מה הם אותם רגשות אבל אני יודעת שהם היו ועכשיו אין אותם.
"את לא אותה לוסיאן שאני מכיר, אבל יכול להיות שהוא מכיר אותה." מבעד לצללים, מבעד לחושך של החדר, הפציעה האפלה. נפתחו הדלתות ומבעדם יצא בלאד, עיניו זהרו באדום והוא צעד לעברי , צעד אחר צעד, מהלך ללא שום מחשבות.
הרמתי גבה בשאלה "מה הבולשיט הזה על המונפולציות על הראש שלו, גנבת את הכוח השליטה המוחית." זאת לא הייתה שאלה, זאת הייתה קביעת עובדה. אני מכירה את הכוח הזה, הוא של משפחת האצולה מסרינה, אין לי מושג מאיפה אני יודעת את זה. אני לא מכירה את אף מסרינה אבל אני יודעת את זה.
"חשבתי לרגע, מה יהיה יותר מעניין מלראות קרב של ילדה ואב? את הרי לא תשתמשי בכוחות שלך עליו, כמו שאמרתי," הוא העביר את מבטו על גופי ואני רק פיהקתי, "הגעת חמושה."
בדיוק שהגעתי לכניסה האחורית משאיות החלו להעמיס קופסאות עץ עם נשקים, עם המזל שלי אלו היו בדיוק הנשקים שאני משתמשת בהם. המזל אוהב לשחק איתי משחקי מוות, אני רואה את זה. הרי לא סתם הוא שלח אותי לקרב על החיים שלי כשאני בלי הכוחות שלי אבל יש לי דווקא את הנשקים שאני אוהבת ומכירה.
שני אקדחי יריחו תשע מאות ארבעים ואחת הכנסתי לכיסי מעיל העור הארוך שלי, שני רובי עוזי קצרים בכתפיי וM16 על הגב שלי, חשבתי שזה יהיה כבר אבל הכובד חיסל אותי כבר פעם אחת בחיים שלי. הזיכרון שלי נמחק, אני לא זוכרת ממה ברחתי או ממי, מי ניסה להרוג אותי אבל אני כבר לא אותה לוסיאן שהייתי בעבר, עכשיו אני ציידת.
"אלו?" הרמתי את רובי העוזי שהיו מחוברים לזרועותיי "סתם חברים טובים שבאים איתי לכול מקום." נפחתי בלון מסטיק ופוצצתי אותו בעודו היה בדרך להתנפח.
"אז אם את מוכנה, הקרב עומד להתחיל." הוא הביט לכיוון בלאד שעמד דם כמו רובוט ולא זז ממקומו, לא ידעתי איך אני אמורה להרגיש בכך שאני עומדת להלחם נגדו, הוא יכול להרוג אותי אם אני לא ישתמש בכוחות שלי, ומה שאמרתי קודם שמזל שהוא מת כי הוא יפריע לי להרוג את ג'קסון זאת הייתה פשוט האמת, אני מרגישה משהו בגופי, אני יודעת שהרגש הזה קשור לבלאד אבל אני לא יודעת איזה רגש זה ומה הוא רוצה ממני אבל אני יודעת שאני אמורה להרגיש אותו.
"ומה יצא לי מזה?" אמרתי בקול שהפתיע את ג'קסון, הוא הסתובב לעברי ופער את עיניו כאילו אמרתי לו שאני חייזר ובעצם הוא חולם את כול זה, אבל מצד אחד אם הוא היה חולם על זה היה קצת מפחד.
"מה יצא לך מזה? את אולי תוכלי לחיות, ואולי לא." זה לא שהייתה לי דרך אחרת, אם אני לא ייקח את הסיכוי ג'קסון ינסה לשלוט בי בעזרת המניפולציות המוח שלו וכשהוא יראה שאני לא מצליחה להתנגד ולא שולפת את הכוח שלי בשביל להרוג אותו הוא יבין שמשהו כאן לא בסדר, הוא יצליח להרוג את כולם, את בלאד , אותי ואת משפחות האצולה.
המוות של טרייסון יהיה חסר משמעות
המוות של טרייסון, המוות של טרייסון, המוות של טרייסון…
"קדימה, בוא נראה מה יש לבובה שלך." אמרתי ועוד לפני שהספקתי למצמץ ראיתי את בלאד רץ לכיווני במהירות שהייתה חצי מהמהירות שלי, הוא הדפף אותי לאחורה עם האגרוף שהיה מכוון לכתף שלי. התרוממתי על הרגליים ונתתי אגרוף לפנים שלו, הוא נשען לצד ותפס את ידי, הכנסתי את המרפק לבטן שלו, פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית והצלחתי להשתחרר מהתפיסה שלו. בעטתי על רגליי לאחור והנחתי את כף ידי על הרצפה בשביל לתפוס תאוצה ותנופה בשביל להסתובב על הידיים ולבעוט אותו לאחור עם שתי רגליי. עם התאוצה שלקחתי קפצתי על הבטן שלו בזמן שהוא עף לאחור, בלאד שהיה תחת היפנוט תפס את מותני וגרם לי ליפול על גבי, הוא עלה עלי אבל הספקתי לתת לו בירכית לפנים. אגרוף בא מצד ימין, התקופתי לפני שהאגרוף השני בא מלמטה והעיף לי את הפנים לאחור. הדם שיצא מאפי לא בדיוק הזיז לי, הוא לא כאב. רק הרגשתי את הדופק בגופי מתעצם עם כול מצמוץ עיניים שלי, עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה, בלאד שהרגשתי את הצעדים שלו באה אלי מאחורה אבל אני הספקתי לחבר את כפות ידיי ביחד ולתת לו מרפק לבטן בשביל לגרום לו להתקפל, פקחתי את עיניי ועטפתי את זרועותיי סביב צווארו בעודי נותנת לו ברך לבטן ומעיפה לו אגרוף לכיוון הלחי שלו.
הבובה האנושית של ג'קסון נפלה על הרצפה, זה לא היה בלאד וזאת לא הייתה שיטת הלחימה של בלאד. אולי הוא נראה כמו בלאד, הולך כמו בלאד אבל זוהי בובה שלא נחשבת כבלאד, זה הגוף שלו אבל הנשמה שבתוך גופו נעלמה.
"למה אתה עושה את זה? זאת סתם שאלת סקרנות." הרמתי את ראשי אל ג'קסון המשועשע, הוא נשען על מרפקיו על מוטות הברזל וצחק, נשמתי בסדירות אחרי הלחימה הקלה הזאת עם בלאד. הוא היה חלש, הגוף שלו היה חלש והלחימה שלו לא הייתה אותה לחימה כמו שדמיינתי.
"לבלאד היה הכול אבל הוא היה חתיכת אגואיסט, מה סך הכול בקשתי ממנו שיביא לי קצת מהכוחות שלך? היית כזאת יפיפייה כשהיית בת ארבע עשרה, רק רציתי טעימה קטנה ממך אבל בלאד תפס אותי. חטף ממני את האקדח שלי ותקע לי כדור בראש, הצלחת להציל אותי אחרי שהוא ביקש אבל אני ידעתי שאני חייב אותך, ידעתי שאת צריכה להיות שלי. הבובה הנדירה מכול." הוא אמר אבל אני קלטתי רק דבר אחד ממה שהוא אמר.
"אתה רומז שאני מכוערת עכשיו? בגיל שבע עשרה?" ג'קסון הבין שמכול הנאום שלו הבנתי רק את זה קיבל מכת חום, הוא נשען קדימה והביט בי במבט שלא ידעתי איך לתאר, לא ידעתי מה הוא אומר אז רק משכתי בכתפיי והבטתי בגופו של בלאד שהיה שרוע על הרצפה כמפיו יוצא דם ועיניו נפוחות. זה אירוני שבלאד מדמם כי המילה בלאד משמעותה דם.
"את הרבה יותר יפה ממה שהיית, הרבה יותר חזקה, את פשוט מכונת ההשמדה המושלמת." המשכתי ללעוס את המסטיק שלי אבל התמקדתי במילים שהוא אמר לי, מכונת ההשמדה המושלמת. הוא גרם לי להפוך לאחת כזאת, הוא גרם למשפחה שלי למות, אחד מהם מת, השני נמצא תחת המניפולציות המוח שלי ווולדאק, אני אפילו לא יודעת אם הבן זונה חי.
"אני יודעת שאתה מפחד ממני ג'קסון, רצית להשתמש בבלאד בשביל לנצח אותי. אבל אם אתה רוצה את הכוחות שלי אתה צריך לבוא ולקחת אותם, במו ידיך בלי שום טריקים מאחורי הגב כי אני יודעת שיש לך אותם." משכתי באפי.
הרגשתי את כף ידו של בלאד מתרוממת במעלה גופי ונכנסת אל תוך הגוף שלי, ג'קסון גרם לי לא לשים לב לכך שהבובה שלו התעוררה. הרגשתי את כף ידו תופסת את הלב שלי ומרימה את הגוף שלי יחד עם הלב שלי למעלה, הכאב היה כה זעיר ששלבתי את ידיי והסתכלתי עליו מלמעלה. אני יודעת שג'קסון לא יהרוג אותי, הוא צריך אותי חיה אז בשביל מה הוא גרם לבלאד לתפוס את הלב שלי?
אצבעותיו של בלאד לחצו לי על הלב וגרמו לי להשתנק מכול הדם שעלה לי במעלה הגוף, התחלתי להקיא כמויות של דם, הרגשתי בדיוק כמו כול ערפדים שהרגתי ושחקתי במשחקי המוות, ככה הם הרגשו בדיוק כשגרמתי לכול הדם בגוף שלהם לעלות ולגרום להם להקיא אותו, בכך שאני שולטת בהם ומפוצצת אותם. באמת שלא היה אכפת מזה שג'קסון רוצה להרוג אותי, מה הוא יעשה אחר כך אם אני אמות? איזה נקמה הוא בדיוק ישיג מזה?
משכתי בכתפיי ובמהירות תפסתי את ראשו של בלאד וסובבתי אותו, 'קראש' אחד גדול והמפרקת שלו נשברה.
הרגתי את בלאד.
"מתי תבין שברגע שהפכת אותי להיות מכונת ההשמדה המושלמת שלך, אני כבר לא אותה לוסיאן שהכרת?" ניגבתי בעזרת אצבעי את טיפות הדם שהיו לי על הלחיים, החולצה שלי הריחה מדם, היא גם הייתה ספוגה בדם אבל זה לא הפריע לי בדיוק.
דם, זה דבר שהכרתי כול חיי, זה מה שחיבר ביני לבין העולם, זה הדבר שגם הרחיק אותי מהעולם. דם הוא החיים ודם הוא גם המוות, דם הוא הכוח ודם הוא גם החולשה, דם הוא החיים שלי.
הרמתי את הרובים שהיו קשורים לרגליי וטענתי אותם במהירות כה רבה שג'קסון לא שם לב, כיוונתי לג'קסון והתחלתי לירות. היה אפשר לשמוע את קולות ההד של הרובים בכול המפעל או יותר נכון במקום שאנחנו היינו, שמעתי את קול הכדורים שנפלו על הרצפה, שמעתי איך הם פוגעים במוטות הברזל אבל לא פוגעים בג'קסון. שמעתי אותו מתרומם על הרגליים ומתחיל לרוץ, אני מסתובבת סביב עצמו ויורה בכול החדר כאני שומעת את הדלתות נפתחות והשומרים של ג'קסון נכנסים פנימה. שניהם מהם הולכים לכיוון בלאד ותופסים אותו מזרועותיו, גוררים אותו על הרצפה מתוך החדר, השומרים האחרים מתחילים לירות בכיווני אני אני מתחילה לרוץ סביב החדר בכזאת מהירות שהם אפילו לא שומעים את הרגליים שלי.
"בלאד!" אני צועקת כשאני מגיעה מולו "בלאד תתעורר!" אני תופסת בחולצתו ומנערת אותו .
אבל בלאד לא מתעורר.


תגובות (3)

uta uta

מדהים! המשך דחוף :))

18/11/2014 15:15

כן מרגישים
פרק מהמםםם תמשיכייי!!

18/11/2014 17:17

כן מרגשים

18/11/2014 17:32
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך