‘תגידי מי יכול לאהוב אותך יותר’ פרק 7
נ.מ לינור
"הוא מת" שמעתי את המשפט הזה שוב שוב כמו דיסק תקוע,הלב שלי התפרק למיליון חתיכות ורציתי רק להיעלם מהמקום באותו זמן.
"לינור קומי" שמעתי את הקול של סער והתעוררתי בבכי
"את בסדר?צרחת מתוך שינה" אמר וניגב את הדמעות מעיניי
"ה..הוא מת" דיברתי בקושי והסתכלתי על סער
"מי מת?" שאל בשקט
"אביאל" מלמלתי בבכי
"לינור..זה היה רק חלום" אמר וחיבק אותי,
"אני מבטיח לך שהכל בסדר ואם תרצי אני יקח אותך לראות אותו" אמר
"תודה" מלמלתי והתקדמתי במהירות למקלחת לשטוף פנים ולהתעורר.
"את מוכנה?" סער שאל שירדתי
"כן" מלמלתי בשקט והוא בא לצאת אבל תפסתי בידו
"סער תודה,בחיים לא חשבתי שאתה זה שיעזור לי" חייכתי
"אז בסוף אני לא כזה נורא כמו שחשבת" חייך את החיוך הממכר שלו שחשף שתי גומות.
אחרי רבע שעה של נסיעה שקטה סער החנה ליד הבית חולים.
"לינור" אלירן התקדם לעברי "את בסדר?" שאל
"למה שאני לא יהיה בסדר?" שאלתי בציניות "יש לי חיים מושלמים,האח הגדול שלי עומד למות והשני הולך למועדונים לשכב עם כל מה שזז" אמרתי בעצבים
"חשבתי שנרגעת מאתמול" אמר
"אז חשבת לא נכון" אמרתי והתקדמתי לאמא שדיברה עם הרופא.
"הכל בסדר?" שאלתי
"המצב שלו יציב,הוא יצא מכלל סכנה" הרופא אמר
"זה אומר שהוא בסדר?" שאלתי בהקלה
"זאת אומרת שהוא יכול להתעורר כל רגע ושיש לאח שלך המון מזל" אמר בחיוך קטן
"אפשר לראות אותו?" שאלתי
"כן אבל לא להרבה זמן הוא צריך לנוח" הרופא אמר והלך,
"אמרתי לך שהוא יהיה בסדר" סער חייך "את רוצה שאני יכנס איתך?" שאל
"כן" אמרתי בשקט והתקדמתי באיטיות לחדר של אביאל,התיישבתי על המיטה לידו והרגשתי את הרגליים שלי רועדות
"אני סולחת לך"אמרתי בשקט "אני יודעת שהגזמתי יותר מדיי אבל כעסתי,כעסתי על זה שעזבת אותי כי אני כזאת אנוכית לפעמים וחשבתי רק עליי ועל הרגשות שלי ולא על שלך אני נשבעת לך שאני מצטערת ואני אוהבת אותך כל כך" חייכתי וניגבתי את הדמעות מעיניי.
"את בסדר?" סער שאל
"כן" חייכתי וחיבקתי אותו
"אני אוהב לראות את החיוך שלך" אמר וליטף את פניי בעדינות
"החיוך הזה הוא רק בזכותך ובזכות העזרה שלך" חייכתי
"ל..י..נור" שמעתי את אביאל והסתובבתי במהירות
תגובות (1)
יאיי איך התגעגעתי לסיפור שלך!
תמשיכי