אני צריכה עזרה. אני מרגישה משהו שלא הרגתי מעולם- דיכאון. אין לי תאבון ואני כל היום אם האוזניות…
מישהו יכול להגיד לי איך להעביר את זה?!
רציני שאני עצבנית עכשיו, אני רוצה לחזור להיות כמו שהייתי פעם, איך אני יגיד את זה? שמחה!
נותנים לעצב להשתלט ועושים דברים עצובים. נכנסים לאווירה רואים סרט עצוב בוכים. אחרי שמוציאים משתחררים.
אם זה דיכאון אמיתי לכי ליוטיוב noah elkrif צריך אנגלית סבירה והוא מסביר היטב מה לעשות
אני לגמרי מבינה אותך כי גם לי יש את הזמנים האלו של דיכאון.. אם עכשיו היה בוקר או צהריים ת'אמת שהייתי אומרת לך לצאת להליכה ( או לריצה ) כי זה תמיד משחרר. אבל עכשיו את יכולה לשמוע שירים או לראות דברים שמצחיקים אותך או פשוט לדבר עם חברה טובה שלך ולחשוב על דברים טובים.
דרך אגב לא הספקתי להגיב על מה שהעלת מקודם ובגלל שביקשת שלא יגיבו אני לא אגיב ואני רק אגיד שכל אחד שונא את עצמו בצורה כלשהי וזו הרגשה נורמלית אני חושבת שפשוט כדי לחשוב על דברים טובים בעצמך ולא דברים רעים.
אנשים שהם לא אוהבים את עצמם זה לא כי הם לא טובים מספיק כדי להיות שווים אהבה. זה בגלל שהם מבקרים ושופטים את עצמם כאילו לאהבה אמורה להיות תנאים. זה לא נכון. כמו שאוהבים את אימא ואבא לא משנה מה הם יעשו ככה צריך להתייחס אל עצמינו אנחנו לא פחותים מהם או יותר נעלים מהם שלנו יש על רף ציפיות גבוה יותר לענות כדי לזכות באהבה…. זה רק הטלויזיה והאידיאלים האלה שלה והחברה הזו שגורמת לנו לדכא את עצמינו ובחיים לא להיות מאושרים כי אהבה עם תנאים זו אהבה קשה ולא מספקת.
בבקשה לכו לסרטון שהמלצתי לכן עליו…
היו לי פעמים שהייתי בדיכאון. למזלי זה היה לאיזה יום אחד ועבר. אני לא ממש זוכרת מה עשיתי, אבל אני די בטוחה שחלק מהיום אני כתבתי והמשכתי סיפור שלי, שמעתי שירים (שמחים) וצפיתי בערוץ הילדים/זום (כי בזה אני אוהבת לצפות, נא להתמודד.)
כמה זמן את כבר בדיכאון? כי לפעמים זה גם עובר ככל שהזמן עובר.
אוי ואבוי לי…
כל האתר הזה מלא במדוכאים :O זה אתר הדיכאון וכולם כאן חולים חח
פעם מורה לספרות בתיכון אמרה לי שכל המשןררים הגדולים מתו מוקדם כי הם חפרו בתוך הפצעים כדי להוציא שירים טובים וזה אכל להם את הנפש. אין שכל אין דאגות.
תקשיבו רציני מי שיודע אנגלית שיילך ליוטיוב לnoah elkrif הוא מציל חיים משנה חיים ויודע את האמת ומה לעשות הוא הציל ושינה ככ הרבה לככ הרבה אנשים..
תגובות (8)
לא יודעת, אני בעצמי בדיכאון, דיכאון תמידי -,-
מה, את מתכוונת להרגשה של 'DAMMAT!! מה אני עושה עכשיו!?" כי אם כן, גם לי יש את ההרגשה הזאת לפעמים ואת יודעת מה אני עושה כשזה קורה לי…
אני כותב.
נכון שזה ממש מפתיע :)
נותנים לעצב להשתלט ועושים דברים עצובים. נכנסים לאווירה רואים סרט עצוב בוכים. אחרי שמוציאים משתחררים.
אם זה דיכאון אמיתי לכי ליוטיוב noah elkrif צריך אנגלית סבירה והוא מסביר היטב מה לעשות
אני לגמרי מבינה אותך כי גם לי יש את הזמנים האלו של דיכאון.. אם עכשיו היה בוקר או צהריים ת'אמת שהייתי אומרת לך לצאת להליכה ( או לריצה ) כי זה תמיד משחרר. אבל עכשיו את יכולה לשמוע שירים או לראות דברים שמצחיקים אותך או פשוט לדבר עם חברה טובה שלך ולחשוב על דברים טובים.
דרך אגב לא הספקתי להגיב על מה שהעלת מקודם ובגלל שביקשת שלא יגיבו אני לא אגיב ואני רק אגיד שכל אחד שונא את עצמו בצורה כלשהי וזו הרגשה נורמלית אני חושבת שפשוט כדי לחשוב על דברים טובים בעצמך ולא דברים רעים.
חבל שקשה לי למצוא כאלה בי אה?
אנשים שהם לא אוהבים את עצמם זה לא כי הם לא טובים מספיק כדי להיות שווים אהבה. זה בגלל שהם מבקרים ושופטים את עצמם כאילו לאהבה אמורה להיות תנאים. זה לא נכון. כמו שאוהבים את אימא ואבא לא משנה מה הם יעשו ככה צריך להתייחס אל עצמינו אנחנו לא פחותים מהם או יותר נעלים מהם שלנו יש על רף ציפיות גבוה יותר לענות כדי לזכות באהבה…. זה רק הטלויזיה והאידיאלים האלה שלה והחברה הזו שגורמת לנו לדכא את עצמינו ובחיים לא להיות מאושרים כי אהבה עם תנאים זו אהבה קשה ולא מספקת.
בבקשה לכו לסרטון שהמלצתי לכן עליו…
היו לי פעמים שהייתי בדיכאון. למזלי זה היה לאיזה יום אחד ועבר. אני לא ממש זוכרת מה עשיתי, אבל אני די בטוחה שחלק מהיום אני כתבתי והמשכתי סיפור שלי, שמעתי שירים (שמחים) וצפיתי בערוץ הילדים/זום (כי בזה אני אוהבת לצפות, נא להתמודד.)
כמה זמן את כבר בדיכאון? כי לפעמים זה גם עובר ככל שהזמן עובר.
אוי ואבוי לי…
כל האתר הזה מלא במדוכאים :O זה אתר הדיכאון וכולם כאן חולים חח
פעם מורה לספרות בתיכון אמרה לי שכל המשןררים הגדולים מתו מוקדם כי הם חפרו בתוך הפצעים כדי להוציא שירים טובים וזה אכל להם את הנפש. אין שכל אין דאגות.
תקשיבו רציני מי שיודע אנגלית שיילך ליוטיוב לnoah elkrif הוא מציל חיים משנה חיים ויודע את האמת ומה לעשות הוא הציל ושינה ככ הרבה לככ הרבה אנשים..