“שני עולמות נפגשים זו אהבה שבפנים” – סיפורי ערסים – פרק עשירי

שונה 15/11/2014 1718 צפיות 7 תגובות

פרק 10 – סיוט

"לא." קבעתי, והנדתי בראשי לשלילה. ידיי היו משולבות על חזי, ופניי היו החלטיות.
"בבקשה! זו הולכת להיות המסיבה הכי אדירה של השנה!" ליז התחננה.
"לא, לא, לא, ושוב, לא!" אמרתי בכעס והתיישבתי על מיטתי.
"אוף…" היא מלמלה והתיישבה לצידי.
"מסיבות מביאות לצרות, תלמדי." אמרתי, ולפתע הדלת נפתחה, ורז עומד במפתנה.
נהמתי בזעם,
"כמה פעמים אני אגיד לך?! תדפוק!" התעצבנתי, רז חייך חיוך זחוח,
"לדפוק את מי?" הוא שאל וקרץ לליז, שגלגלה את עיניה.
"קמת מצחיק הבוקר?" שאלתי וחייכתי חיוך מאולץ, הוא צחק,
"בכל מקרה, באתי כדי לשאול אותך אם באה למסיבה של ליאור." הוא אמר, והביט בי בשאלה, עיניה של ליז הוארו,
"אתה הולך למסיבה? תוכל לשכנע אותה לבוא גם?!" היא שאלה בציפייה, ואני צחקתי והנדתי בראשי,
"הוא לא יהיה זה שישנה את דעתי." אמרתי וקרצתי לרז,
"אם הוא ילמד לדפוק, אז אולי." חייכתי חיוך מנצח, ושניהם נהמו בעצבים,
"אחות קטנה, אני מבטיח לשמור עלייך." אמר רז והניח את ידו על ליבו, כנשבע.
"אני פשוט לא סובלת מסיבות, ולא את המפגשים המגוחכים האלו, תבינו, שניכם, אין סיכוי שאני הולכת למסיבה הזאת."
***
"אני לא מאמינה שהצלחתם לשכנע אותי!" נהמתי בזעם והעברתי את מבטי לאורך גופי.
עמדתי מול המראה, לבושה בשמלה אדומה וקצרה, אך לא שמלה חשופה, או חוצת גבולות.
"את נראת מדהים!" ליז התעלמה מדבריי והחמיאה לי. גלגלתי את עיניי ונעלתי את נעליי העקב השחורות והגבוהות שהיא הכריחה אותי לנעול.
"מוכנות?" רז נכנס לחדר, ואני וליז הנהנו.
הלכנו לכיוון הרכב, נכנסנו לתוכו ורז התחיל לנסוע לכיוון המסיבה. לפי מה שהבנתי, זו מסיבה די מצומצמת, בבית של ערס שקוראים לו ליאור.
כנראה שהולכות להיות שם כמה פרחות, כמה ערסים, וגם אני וליז נהיה שם.
"גם אדיר יהיה שם?" רז שאל את ליז, והיא חייכה חיוך קטן לעברי,
"כן, הוא יהיה שם." היא אמרה במתיקות, עדיי מביטה בי באותו מבט ממזרי.
צחקתי והנדתי בראשי, והפנתי אותו אל החלון.
כעבור רבע שעה, רז החנה את הרכב מול בית יחסית גדול, שהנחתי שהוא של ליאור.
ירדנו מהרכב, ואני סידרתי את השמלה הקצרה והורדתי אותה כמה שיותר למטה.
"אלוהים רוצה שנהיה ביחד," לפתע שמעתי קול מאחורי. קפצתי בבהלה והסתובבתי, מגלה בעיניי את אדיר, עומד מולי, ומחייך חיוך משועשע.
"אני לא מאמינה באלוהים." ירקתי בקור והתחלתי להתקדם אחרי ליז ורז, אשר הלכו צמודים ופטפטו בניהם.
"כופרת…" אדיר מלמל מאחורי, ואז צמצם את צעדיו וצעד לצידי,
"לא טוב לך? לך!" אמרתי והנפתי את ידיי לאוויר, כמיואשת.
"אל תדאגי, אני לא אוותר עלייך כל כך מהר," אדיר קרץ, ואני צחקתי בשקט,
"אתה ממש משועמם, הא? חסר חיים פשוט." קבעתי והגברתי את מהירות צעדיי.
לא רציתי להתחיל לפתח איתו שיחה. הוא האחרון שרציתי לפתח איתו שיחה.
"את האמת? לא, פשוט אח שלך שם אותי בתור שומר ראש שלך." הוא אמר, ואני צחקתי,
"לא נכון! הוא בכלל לא ידע שאתה אמור לבוא." צעדיי האטו, והסתובבתי בכדי להביט בפניו של אדיר.
"אז הוא עבד עלייך." הוא משך בכתפיו, ואני צחקתי,
"לך תזדיין." אמרתי בחיוך, הסתובבתי, ונכנסתי לתוך הבית.
לא הייתה מוסיקה, לשם שינוי, והדבר הראשון שבלט בעיניי היה השולחן, עליו הונחו כל סוגי משקאות האלכוהול שקיימים.
עיניי נפערו, וצחקוק קטן נפלט מפי.
מה רע, בפעם אחת, לשכוח מהכל?
לשכוח מכל הכאב, לשכוח מהעבר, לשכוח משגיא?
שום דבר רע לא יכול לצאת מזה. התקדמתי לכיוון השולחן, מזגתי לעצמי בכוסית קטנה וודקה, הטתי את ראשי אחורנית ונתתי לנוזל המר לצרוב בגרוני.
ניערתי את ראשי, ושתיתי עוד כוסית.
ואחריה עוד אחת, ועוד אחת.
נ.מ אדיר –
"אדיר!" שמעתי את קולה של שון מאחורי. הן תמיד חוזרות. הסתובבתי והבטתי בה. היא התנדנדה מצד לצד, בזמן שהתקדמה לעברי, ועל פניה הייתה הבעה מגוחכת. גחכתי לעצמי. היא שיכורה.
שהייתה קרובה אליי, היא אחזה בשולי חולצתי וצחקה,
"אתה יודע מה אתה?" היא שאלה, מצחקקת ומגהקת. הרמתי גבה,
"מה אני?" חייכתי חיוך משועשע, והיא פרצה בצחוק. למען האמת, היא דיי חמודה שהיא שיכורה.
"אתה בן זונה!" היא אמרה בשעשוע, וקירבה אותי אליה. טוב, היא לא כזאת חמודה שהיא שיכורה.
"את שיכורה, שון." אמרתי ברצינות. לא יודע למה, אבל פתאום כאב לי עליה. אנשים לא משתכרים סתם. הם משתכרים כדי לשכוח. אני יודע את זה מנסיון.
"אז מה? טוב לי!" היא אמרה והניפה את ידיה לצדדים, עוזבת את חולצתי. היא מעדה, ותפסתי אותה לפני שנפלה על הרצפה.
"בואי, נלך למקום שקט." אמרתי וגררתי אותה אחריי. יצאנו לחצר, והתיישבנו על הנדנדה שהייתה שם. שון לא הפסיקה לצחקק ולגהק, ואני הבטתי בה ברצינות.
"למה שתית?" שאלתי, היא הפסיקה לצחוק והביטה בי במבט עצוב,
"אני רוצה לשכוח." היא לחשה, הדמעות עומדות בעיניה. לא האמנתי שזו שון. פאקינג שון, זאתי שאני לא סובל, זאתי שתופסת תחת וחושבת שהיא יותר טובה מכולם.
"אבל אני לא מצליחה לשכוח." היא לחשה, ודמעה זלגה מהעין הימנית שלה.
"סעמק, אל תבכי…" מלמלתי וקברתי את ראשי בין ידיי. לא הבנתי, למה זה משנה לי כל כך? זאת רק שון.
"מחר הולך להיות לי כאב ראש רציני," היא צחקה. הרמתי את ראשי והבטתי בה, מופתע מהשינוי הקיצוני של מצב רוחה. היא מחתה את דמעותיה בעזרת השרוול של הג'קט שלי.
"כוסעמק, מה את עושה?!" צעקתי וזזתי ממנה, כך שהג'קט נשמט מידיה.
"למה…" היא מלמלה, והדמעות שבו והכתימו את לחיה. נאנחתי. ראבק, מה עובר על הילדה הזאת?
התקרבתי אליה והושטתי לה את השרוול, היא צחקה ומחתה את דמעותיה.
"רוצה גם לקנח את האף?" שאלתי בציניות, היא צחקה,
"אם אפשר." היא חייכה, ואני גלגלתי את עיניי.
שון, שון. מה נעשה איתך?
***
נ.מ שון-
"בוקר טוב," מלמלתי לכיוון רז, שישב על הספה וצפה בטלוויזיה.
"בוקר טוב…" הוא מלמל בהיסח דעת, ואני צחקתי.
"מה היה אתמול? משהו מעניין?" שאלתי והתיישבתי לצידו. ראשי פעם בחוזקה. עצמתי את עיניי והשענתי את ראשי אחורנית.
"אדיר החזיר אותך הביתה," רז אמר בחוסר התעניינות, ועיניי נפערו בבהלה.
"מה?!" צעקתי, קולי הדהד ברחבי הבית.
"מה יש לך? הוא אמר שלא עשיתם כלום." רז משך בכפתיו, ואני כמעט נתתי לו כאפה.
"אלוהים…" מלמלתי וקמתי מהספה.
דפיקה על הדלת עצרה את המרמור שלי. הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה, מביטה באדיר.
טרקתי את הדלת בפרצוף שלו, מבטי זועם.
"בחייאת ראבק, תפתחי, שון!" הוא צעק, ואני נשנענתי על הדלת וחשבתי מה לעשות.
אם אני אפתח את הדלת, אני אדע מה קרה אתמול. מצד שני, כאב הראש שלי כנראה יגדל לממדים עצומים.
לאחר כמה שניות בהן התלבטתי, ושקלתי את הסכנות, פתחתי את הדלת בחשש.
"מה קרה אתמול?" תקפתי ישר. אדיר היה לבוש בטישרט פשוטה, שהייתה צמודה לבטנו, והבליטה את הקוביות המעלפות שלו, מה שהקשה עליי לחשוב במעט.
הוא כמובן גם היה לבוש במכנסיים.
"כלום! מי יגע בך בכלל?!" הוא אמר בזעם, הרגשתי את לחיי מאדימות בכעס,
"אז למה באת לפה?!" התעצבנתי, ואז אור ירדה במדרגות.
"בשבילי." היא אמרה בפשטות. פי נפער, ואדיר חייך.
"את מוכנה?" הוא שאל, והיא הנהנה ונעמדה לצידו, משלבת את ידה בידו.
"אתם ביחד?" שאלתי בהלם, עדיין לא מצליחה לעכל.
"מאתמול." אור אמרה בהתרגשות, ואני הרגשתי את פניי בוערות. אדיר חייך בהתגרות, ואני סובבתי את גבי אליהם ועליתי במעלה המדרגות.
לא האמנתי.
לא האמנתי שהגבר שאני הכי שונאת בעולם, יוצא עם אחותי הקטנה.
זה לא אמיתי.
זה חייב להיות חלום.
לא, לא חלום.
סיוט.
***
אז הפרק הזה לא יצא ארוך כמו שרציתי, אבל היי, לפחות הספקתי לעלות עוד פרק השבוע!
אמרתי לעצמי היום,
"רוני, תתפקסי. את חייבת להתחיל להעלות יותר פרקים, את מאכזבת את הקוראות שלך." ואז קלטתי, הדבר האחרון שאני רוצה זה לאכזב אתכן.
אני מתה עליכן!
אז כתבתי היום פרק, הוא יחסית בסדר באורך, אבל אני עדיין לא הכי מרוצה.
אז סליחה על כל החפירות, ואני ממש ממש ממש אשמח להרבה תגובות, כי את האמת? ירדנו מבחינת התגובות.
אני ממש מקווה שאהבתן את הפרק!
אוהבת המונים 3>
ושוב, אל תשכחו להגיב!


תגובות (7)

יפהשלי זה בסדר וזה פרק מושלם מתי שיש לך זמן. אני אשמח ממש עם תקראי את הסיפורים שלי
תמשיכייי

15/11/2014 22:48

את מדהימה. לא האמנתי שאני אזדהה עם שיכורה:(
אני לא מתכוונת להגיע לזה.. אני מקווה שלא…

15/11/2014 23:37

מההההההההה
לאאאאאאאא
לא הם לא ביחדדדד
לאלאלאלאא
זטת טעוותתתת
הוא אמור להיות עם שון ~פרצוף חושק~
תמשייכייי חולה עלייךך מושלמת שלייי

16/11/2014 15:44

אני אומרת לכן בקרוב הם יהיו ביחד

16/11/2014 16:21

לא. אני מידיפה שהיא תצא עם שגיא.. לא עם איזה שמוק

16/11/2014 17:08

תמשיכייייי

19/11/2014 00:31

איככ איזה אחות מגעילה והוא בכלל מגעיל הוא לא שונא אותה הוא פשוט לא יודע שהוא אוהב אותה הטמבל הזה

19/11/2014 00:32
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך