כבוד אחרון
אז אני יודעת שעכשיו אני לבד….
הוא לא עזב אותי, לא זרק אותי, זו הייתה החלטה משותפת של שנינו.
עדיף לעזוב עכשיו, כדיי שזה לא יכאב אחר כך.
הוא היה המלך של התיכון, אני הייתי הלוזרית, אבל זה קרה איכשהו, זה קרה שהתאהבנו.
ויותר מזה, כשניפרדנו, הוא הלך והפיץ את השמועה שזו היתה אני שזרקתי אותו.
עכשיו כולם מכבדים אותי, בגלל שאין בת שהיתה מסרבת ל"קסם" שלו.
מבחינתם, אני סוג של "מיוחדת במינה".
הוא אף פעם לא הפסיק לאהוב אותי, אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותו.
גם עכשיו, שאני לבד, אנחנו עוד מאוהבים.
ואתם יודעים למה החלטנו להפרד?
בגלל שהוא היה איתי באותו החדר, שהרופא גילה שיש לי סרטן.
ואתם יודעים למה הוא ניסה לכבד אותי?
או למה לעשות את זה עכשיו כדיי שזה לא יכאב אחר כך?
בגלל שהוא היה איתי באותו החדר, שהרופא אמר שזהו סרטן סופני,
ובעוד שבוע אני לא יהיה פה.
תגובות (9)
ואאאאאאייייי זה ממש יפה!!!
חח בהתחלה ניבהלתי הייתי בטוחה שזה אמיתי…
קטע מעולה! 5+
תודהה רבהה…. :)
יואו ירדה לי אבן מהלב את לא נורמאלית נויה את רוצה להרוג אותי?!
זה ממש יפה(:
תודה אורפזוש….
אהיה* (במקום יהיה, זה איפושהו בסוף) גם עדיף לומר 'כש' ולא ש. זה נכון יותר במובן שבו את משתמשת. קטע מאוד יפה:)
ממש ממש יפה
תודהה רבה לכולם שמחה שאהבתם…. :)
בגלל שזה סיפור מאוד ספציפי אז רוב הילדים פה לא יוכלו להתחבר אליו.
כוונתי היא שהסיפור מדבר על ה"לוזרית" (חננה, אפסית, מנודה, איך שלא יקראו לזה) ומלך בית הספר שהתאהבו ונפרדו בגלל הסרטן שיש לאותה ילדה ולא רצו שהכאב יהיה מאוד משמעותי. אז בגלל שלרוב הילדים לא קורה סיפור כזה (וטוב שכך) אפשר פחות להתחבר אליו.
כן התחברתי, לזה שהם נפרדו בגלל שהם לא רצו את הכאב שאחרי. גם לי זה קרה ואולי גם לעוד ילדים.
בכל מקרה אהבתי את זה שאת כתבת את הכל בעצם מבולגן ורק בסוף הסיפור כל החלקים הושלמו ביחד והבנו את כל הסיפור. בהתחלה סיפרת על הפרידה שלהם, אחר כך על איך הם התאהבו, אחר כך על מה קרה אחרי שהם נפרדו, אחר כך זה למה הם נפרדו. הכל מבולגן ורק בסוף מבינים שזה בגלל הסרטן הארור.
יפה מאוד, כל הכבוד.
תודה רבה
שמחה שאנשים אהבו את זה