נינה- פרק שני

" המתנה שלי?!"

אמרה נינה, כעס התגנב לקולה. "אהא…" הינהן במבוכה וגירד שוב מאחורי אוזנו. נינה הרגישה שהיא מאדימה, וראשה העטור תלתלים זהובים הולך לעוף על לאוריאון שבשמיים, והוא ישחק איתו כדורגל. " אני לא חושב שאני רצוי כאן…" אמר ניית'ן והחל לזוז לכיוון היער. לפתע הוא החל לרוץ לכייון תוך היער. " הוא הולך למות היום, אף על פי שהיום יש לו יומולדת 14!" חשבה נינה בכעס ענק, היא החלה לרוץ אחריו, ובמהרה השיגה אותו. היא נפלה עליו והחלה לחנוק אותו, אבל במהרה הפסיקה. היא לא יכלה לעשות את זה. היא קמה מעליו והתרחקה אחורה. הוא קם וחייך. "השתפרת!" אמר בהתלהבות ומשך את ידה של נינה אליו. נינה חייכה חיוך מבוייש. "תודה לך באמת!" אמרה. היא עזרה לו לקום. ניית'ן התקרב אלייה וליטף את פנייה. "זה לא היה הפגיון שלך!" הוא כמעט לחש, והוציא מחגורתו את הפגיון הנ"ל. נינה הופתעה מקצת ועשתה צעד קטן לאחור. הוא התקרב אליה עוד יותר. ו… היא הרגישה שהיא נופלת, והיא הרגישה את שפתיו על שפתייה, היא הרגישה שהוא רוצה לעשות משהו, ו… היא זזה לאחור והפעם נפלה באמת. ניית'ן הופתע והסתכל עלייה בצורה מוזרה. אם לא אכזבה, ואם לא ניצחון. אבל בוודאות הוא חייך. הוא אמר:"אוי סליחה, לא התאפקתי" והוא החל לרוץ אל מחוץ ליער.

ואת נינה הוא השאיר לבד עם חלום שכרגע התגשם. אבל נינה הרגישה גרוע. גרוע מאוד