האבל העצמי

נשארו לי בערך ששים שניות
מרגע הפילוח עד שיגיע הקץ
ששים שניות, עכשיו כבר פחות
ממש עוד מעט, הלב יתפוצץ

מה עושה אדם כשצריך להיפרד
ברגעים אחרונים של צלילות וכאב
זועק אל הריק? משלים עם גורל?
ברגעים אחרונים של פעימות הלב

רגע אלי, תן לי עוד זמן
אעשה את הכל –נשבע
אלוהים הגדול, מהיום אאמין
רק תן לי עוד קצת אדמה

ובעצם, למה ללחום?
הכל חסר טעם ממילא
מה יש לעשות על עולם זר שכזה
למה להיתלות בחסדים שכאלה?

זהו זה, הגיע הקץ
מהר הוא הגיע, חבל
אך אין מה לבכות, ממילא אין מחר
הוא הגיע וסוף וחסל