אהבה בסימן שאלה פרק 22

ליבי פעם בחוזקה, האירוע מאתמול רץ אצלי בראש, אני לא מאמינה זה הוא!
סיגל: "את יודעת אליה אם מי שתיארת לי הוא חצי מהחתיכות של "כפיר" אני הייתי אונסת אותו במקומך"
שתקתי, הייתי בהלם
המזכירה: "כפיר למה שלא תשב שם בפינה" המזכירה הצביעה על הקצה השני של הכיתה והייתי אסירת תודה על כך למרות שידעתי שהוא יבחין בנוכחותי בקרוב, זאת אומרת עכשיו.
כפיר הביט בי וזיהה אותי, התפלק לו חצי חיוך של אירוניה, שהחמיא מאוד לעיניים הירוקות שלו והוא ניגש למקום.
סיגל: "או אליה! נדלק עלייך!"
אני: "סיגל!…. סיגל! זה הוא!"
סיגל: "מי זה הוא??"
אני: "הילד שסיפרתי לך עליו מאתמול!!! זה כפיר!"
סיגל: "דיי לא נכון, פפפפחחח איזה צחוקים, אין מצב!"
אני: "אני אומרת לך סיגל זה הוא!"
סיגל: "את בטוחה?"
אני: "נראה לך שאני אשכח את הפרצוף הזה?!?"
סיגל: "צודקת…, יאלה מגניב!" "תתחילי איתו"
אני: "נראה לך?!?!"
סיגל: "למה מה אכפת לך? זה אל כאיל את במערכת יחסים עם בן אדם אלים" סיגל אמרה בחיוך ונימה בעלי מזימה נקמנית.
אני: "סיגל אני ממש לא הולכת להתחיל איתו עכשיו, יאו תראי איך אני נראה עכשיו קמתי!"
למזלי הרב בדיוק צלצל הפעמון ויכולתי לברוח מהכיתה הישר אל השירותים, ניסיתי לתקן את הנזק עד כמה שיכולתי ואיך שיצאתי נתקעתי במישהו, וכן זה היה כפיר.
כפיר: "אנחנו ממש חייבים להפסיק להיפגש ככה"
הייתי חייבת לומר משהו כדי לא לצאת ילדה מפגרת.
אני: "לפחות עוד פעם אחת.." אמרתי בחלד וסידרתי את החולצה עם המבט מושפל
כפיר התקדם וצעק לעברי "אין בעיה עלי!", "מה עליך?" שאלתי, "הגלידה!" חייכתי כמו ילדה מפגרת.