להיות טייס גדול

להיות טייס גדול

בני רצה לטוס מעל המים
לטייל בין עננים ולגעת בשמים
להיות למעלה מעל כולם בתוך מטוס
ולחבוש קסדה של טייס על הראש.

בוקר אחד, כשבני נסע עם אבא אל הגן,
הוא הביט החוצה דרך זגוגית החלון
וראה איך בשמים טס לו אווירון.
האווירון טס למעלה גבוה במרומים,
מצייר לו קווים ונוגע בעננים.

בני התקרב עד שאפו נדבק לחלון,
ודמיין שהוא נמצא שם בפנים בתוך האווירון.
"אבא", קרא בני לאביו ושאל:
"גם אני יכול לטוס בשמים?"
ענה לו אביו:
"כשתגדל, תוכל להיות טייס, אם תרצה,
אבל עכשיו אתה עוד קטן, אז חכה".

אבל לבני היה קשה לחכות.
כשהגיע אל הגן, הוא פנה לגננת רותי ושאל:
"רותי, למעלה בשמים יש הרבה מטוסים,
אולי גם אני אטיס מטוס משלי לתוך העננים?"
רותי התקרבה אל בני ולחשה:
"להטיס מטוס בשמים זה קצת מסוכן,
יותר בטוח לשחק עם כולם פה בגן."

אבל בני רצה לטוס מעל המים
לטייל בין עננים ולגעת בשמים
להיות למעלה מעל כולם בתוך מטוס
ולחבוש קסדה של טייס על הראש.

בני היה קצת מאוכזב, וכשחזר מהגן פנה לאימא ושאל:
"אימא, למה להעיף עפיפון בשמים אני יכול,
אבל בשביל להטיס מטוס אני צריך לחכות עד שאהיה גדול?"

אימא של בני חייכה והשיבה:
"העפיפון עשוי מנייר,
ולכן הוא קל ויכול לרחף באוויר בקלות כמו נוצה.
אבל להטיס מטוס זה קצת יותר מסובך.
המטוס גדול וכבד ויש לו הרבה כפתורים
וצריך את כולם להכיר וללמוד כדי להטיס אותו במרומים.
יום אחד תוכל להטיס מטוס אמיתי,
בינתיים, מה דעתך להרכיב מטוס מלגו ביחד אתי?

אבל בני רצה לטוס מעל המים
לטייל בין עננים ולגעת בשמים
להיות למעלה מעל כולם בתוך מטוס
ולחבוש קסדה של טייס על הראש.

בני חשב וחשב וחשב:
מדוע זה כל כך מסובך, מה שאני רוצה?
אני רוצה בסך הכל לטוס וזהו זה!

פתאום עלה בראשו רעיון.
הוא ביקש מאימא שתוציא לו סדין כחול מהארון.
את הסדין הוא פרש על הרצפה כמו גלים,
ועל בריסטול גדול צייר שמש ועננים לבנים.
מהאמבטיה הוא לקח את הגיגית הלבנה
שאמא קילחה אותו בה כשהיה בן שנה.
את הגיגית הוא הניח על הסדין הכחול,
ועל ארגז המשחקים הניח את העננים שבבריסטול.
מאבא הוא ביקש את הכובע שיש לו מהצבא,
ומחדר המשחקים הוא לקח צלחת מעופפת ישנה.

"עכשיו זה מוכן!" קרא בני,
ונכנס לגיגית הלבנה, שהפכה בדמיונו לאווירון.
על ראשו הניח את הכובע של אבא, שהפך לקסדה של טייס,
ובידיו הוא אחז בצלחת המעופפת, שהפכה בין רגע להגה של ממש.
הסדין הכחול היה כמו ים גדול תחתיו,
והוא חג לו בין העננים, עושה שלום לכל חבריו.

"הידד!" חייך בני וקרא בקול:
"עכשיו אני טס במטוס שלי מעל המים,
אני מטייל בין העננים ונוגע בשמים
כי כל מה שאני רוצה אני יכול לעשות בדמיוני,
אפילו לבנות מטוס גדול ולטוס בו בעצמי".

-סוף-