יומנה של צלמת פפראצי מתחילה-פרק 4 חלק א

הלכתי אל משרדה של הבוסית, אוחזת בפנקס הראיון שלי עם גייסון . וגם בשוקו,כי הקפה נגמר.
היא עיינה בפנקס ,פלטה משפטים בלתי מובנים פה ושם,ולבסוף אמרה
"נחמד…אבל" אוף.
תמיד תמיד תמיד צריך להיות אבל? "
אני מצרפת אלייך את סטייסי"אמרה ,לחצה על איזה כפתור
בשולחנה בעל המספר "13" ומייד באה בחורה בלונדינית עם שיער קצר,ווסט גינס עם המון
המון תגים של להקות ושחקנים,גופיית פייטים וורודים,חצאית מיני גינס,משקפיים
אדומות,עגילים ארוכים ואדומים וצעיף נוצות וורוד .
"מה זאת אומרת לצרף אליי את סטייסי?"
זעקתי
"מישהי שתהיה צלמת משנה"הסבירה הבוסית
"אני לא משנית של אף אחד!"אמרה
סטייסי וניפחה בלון מסטיק סגול,ובאוויר היה ריח ענבים. פיכס. "אז תעבדו בצוות מצידי!"
אמרה בכעס.
אוי לא.
~בצהריים~
הסטייסי הזאת לא מפסיקה לעקוב אחריי . היא פשוט נדבקת אליי!ומה שיותר גרוע,היא בעלת אמונות טפלות.
הלכתי לקנות לי ארוחת צהריים בקניון,ובאמצע הדרך עמד הגור חתולים הכי חמוד שפגשתי-הוא היה שחור,והזכיר לי את החתול שאימצתי שהייתי בת שנתיים .הוא בכלל לא ברח שניגשתי ללטף אותו-להפך,
הוא גירגר . ואז הצרחה של סטייסי הבהילה אותו והוא ברח לשיחים.
"חתול שחור!מזל רע!מזל רע!
איפה הפרסה שלי?!"אמרה וחיטטה בתיקה. איך אני אמורה לבוא אל גייסון ככה?לפתע עלה בראשי רעיון.
13 . מזל רע . מושלם .
"ידעת שדירתך היא הכי בעלת מזל רע?" פניתי אליה . ידה האוחזת בפרסת סוס נקפאה באוויר
"מה…מה זאת אומרת?"אמרה בפחד
"זאת דירה 13…אומרים שדיירה הנעלמים לעולם לא חוזרים אחרי 13 ימי לילה במיטתם"
אמרתי ונהניתי מכל רגע שראיתי את הבהלה אוחזת בה.
"אני מייד הולכת אל המנהלת לאמר כמה מילים על זה!"אמרה וטסה משם. אני מיהרתי לקניון,
ולא הלכתי לשום מקום עד שהגיע הערב.
~ערב~
צעדתי לבד ברחוב עד שהגעתי לרחוב מול הר טם . שם היה גייסון,כוסס ציפורניים ואיש משועמם
על כיסא-שאחרי כמה שניות זיהיתי אותו כלא אחר מאשר ג'וני דפ,השחקן הגדול.
"אז היא הזאת שאמורה להגיע?"אמר "טוב,האחרון שהיה שם זה איזה חסר בית שליאונה התאהבה בו.
לא הייתי לצפות למשהו גדול יותר כן?"אמר ולפני שהספקתי לשאול את גייסון הלחוץ מה קורה כאן,
דפ לחץ על איזשהו(כנראה) כפתור פצפון,וזה פתח קצת את ההר,וגילה מעלית.