כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 8

•לידור•
-לפני יומיים-
הלם כבד תקף אותי ברגע שראיתי את קים, היא נהייתה יפה יותר מהפעם הקודמת שראיתי אותה.
גם היא הייתה מופתעת לראות אותי, 
כל הארוחה קים ואני החלפנו מבטים בנינו.
 הייתי חייב לדבר איתה, להבין מה היא לעזאזל עושה כאן.
ואז בדיוק הפלאפון שלה צלצל והיא הלכה לדבר בפלאפון במסדרון, הייתי צריך למצוא תירוץ הגיוני להגיע אליה.
״הכל בסדר?״ שאל אליאור כשהבחין בהבעת פניי המבולבלת.
״כן… הכל בסדר, אני רק צריך לעשות שיחה לאימא שלי.״ אמרתי והוצאתי את הפלאפון מהכיס ופסעתי לכיוון המסדרון.
״טוב לולה, אני אדבר איתך מחר.״ היא אמרה כשקלטה אותי עומד לידה.
״מה אתה רוצה?״ היא שאלה בקרירות.
״מה את עושה פה?״ לחשתי.
״אני בבית של חבר שלי.״ היא חייכה.
״את לא אמורה להיות במחלקה הפסיכיאטרית?״ שאלתי כמובן מאליו.
״שיחררו אותי.״ היא חייכה.
״אני לא מאמין לך.״ אמרתי בחוסר שכנוע.
לפני חמש שנים, כשרק עברתי לגור בהרצליה, הייתה תקופה שהייתי שקוע בדכאון עמוק אחרי המוות של נופר, התחלתי לשתות על בסיס קבוע ולקחת סמים. הסתובבתי עם חבורת ילדים לא כל כך טובה שקים הייתה אחת מהם, היה בנינו איזה סוג של קטע, אבל זה נגמר מהר מאוד כשהבנתי עם מי יש לי עסק. 
״אני לא אתן לך לעשות לחבר הכי טוב שלי את מה שעשית לי.״ אמרתי.
״בבקשה, אני מתחננת.״ היא עצרה אותי. ״אני מבקשת שלא תספר לו, אני אוהבת אותו.״ היא התחננה.
״את היית הסיבה לתקופה הכי גרועה שהייתה לי בחיים, אני לא אתן לך, אני לא אתן לך לעשות לו את זה.״ אמרתי בנחישות.
״אני הפסקתי עם הסמים, מהרגע שהכרתי את אליאור.״ היא אמרה.
״אליאור יודע על העבר שלך עם המשטרה?״ שאלתי. ״על הסמים, על ההתקפי חרדה שלך, על זה שכמעט רצחת מישהו, הוא יודע את כל זה?״ שאלתי והרמתי קצת את קולי.
״אני התחלתי דף חדש בחיים, אני כבר לא כזאת.״ היא ענתה. ״אתה חייב להאמין לי, לידור.״ היא התחננה.
*
עברו כבר יומיים מאז הארוחה בבית של אליאור, מאז שפגשתי את קים לאחר חמש שנים לא ראיתי אותה.
אולי באמת קים השתנתה, הרי היא ואליאור מאושרים ביחד. אולי אני פשוט צריך לסתום את הפה שלי?
ומה אם לא?
מה אם היא נשארה בדיוק אותה קים שאני מכיר וזו רק מסכה?
״כמה שאני שונא את יום ראשון…״ אמר אליאור בזמן שישבנו במחששה.
״מה אני אגיד לך?״ מלמלתי. ״גם אני.״ הבעתי הזדהות. 
״אני צריך שתעזור לי במשהו.״ אמר אליאור.
״בטח אחי, מה שאתה רוצה.״ אמרתי והסטתי את מבטי אליו.
״אני צריך שתארגן לי עבודה.״ הוא אמר.
״איזה עבודה עכשיו?״ שאלתי בפליאה.
״עבודה נו. אני צריך עבודה.״ הוא אמר בחוסר סבלנות.
 ״מה נפלת עליי עם זה, מה אני נראה לך משרד התעסוקה?״ שאלתי בגיחוך.
״אתה עובד. יש לך עבודה,״ הוא הסביר.
״למה פתאום כל כך לחוץ לך לעבוד?״ שאלתי בחשדנות.
״אני… אני רוצה לקנות אוטו.״ הוא אמר.
״הגיע הזמן באמת.״ גיחכתי.
״אז אתה עוזר לי?״ הוא שאל.
״אני אנסה, אני…״ מלמלתי.
״כן או לא?״ הוא קטע אותי.
״כן, לחץ.״ עניתי.
״תהיה מוכן היום בחמש וחצי,״ אמרתי.
״מוכן למה?״ הוא שאל.
״מוכן למה?״ חיקיתי אותו. ״לראיון עבודה שלך י׳נעל.״ צחקתי.
״תודה אחי.״ הוא אמר בהתלהבות.
״חמש וחצי, לא לאחר!״ אמרתי באזהרה.
*
הגיעה השעה, התארגנתי בזריזות ונסעתי לאליאור, בדרך חייגתי אליו.
״הא?״ הוא ענה לשיחה.
״רד למטה.״ אמרתי.
״יורד.״ הוא אמר והשיחה נותקה.
חיכיתי לאליאור מתחת לבית, ותוך כמה דקות הוא ירד.
״אין סיגריה,״ הוא אמר והרים את ידיו לגובה כתפו כחף מפשע ועשה סיבוב.
״פשי… תראו אותו, חש את עצמו דוגמנית מסלול.״ גיחכתי. ״יאללה כנס, כנס כבר לאוטו. דביל.״ צחקתי.
״תגיד, איך השמעון הזה, נחמד?״ שאל אליאור בזמן שהיינו בדרך למסעדה.
״מישהו פה לחוץ?״ שאלתי בגיחוך.
״לא לחוץ.״ הוא התגונן.
״הוא… בסדר כשמתרגלים.״ אמרתי בעידוד.
״אולי תספר לי עליו קצת,״ אמר אליאור.
״אין כל כך מה לספר, יש לו כל מיני נכסים בארץ, איש עסקים. זהו בערך.״ סיפרתי.
״ומה אתה עושה בעבודה?״ הוא שאל.
״בגדול אני עובד בבר, אבל לפעמים שמעון נותן לי לעשות כל מיני דברים בנוסף.״ עניתי.
כמה דקות לאחר מכן הגענו למסעדה של שמעון.
״הגענו.״ אמרתי וחניתי את המכונית מול המסעדה.
אליאור ואני ירדנו מהמכונית ופסענו לכיוון המסעדה.
נכנסנו למסעדה, המסעדה הייתה עמוסה  מהרגיל.
״אני כבר חוזר,״ אמרתי לאליאור ופסעתי לכיוון המטבח ולבשתי את הסינר השחור, ולאחר מכן יצאתי מהמטבח.
״פשש… מהיר אתה.״ אמר אליאור בהתפעלות.
״כן…״ מלמלתי בחיוך. 
״ביטון, טוב שבאת, לך תעזור לעידו עם הארגזים, הגיע ציוד חדש.״ אמר דניאל, כאשר יצאתי מהמטבח. הוא האחראי ששמעון לא נמצא.
״אתה תסתדר פה בינתיים?״ שאלתי את אליאור.
״כן ברור.״ הוא חייך.

•אליאור•
הגענו למסעדה שלידור עובד בה, האמת מקום נחמד.
״אני כבר חוזר,״ אמר לידור ופסע לכיוון הדלת שעליה היה תלוי שלט ׳הכניסה לעובדים בלבד׳. נעמדתי במקומי וחיכיתי ללידור, כמה דקות לאחר מכן לידור יצא מאותה דלת כשסינר שחור קשור סביב מותניו.
״מהיר אתה…״ אמרתי בהתפעלות.
״כן…״ הוא מלמל בחיוך.
״ביטון, טוב שבאת בדיוק הגיע ציוד חדש. לך תעזור לעידו.״ אמר אחד העובדים ללידור. לידור הלך ואני נותרתי לבדי.
בחנתי את המסעדה בעיניים, דווקא מסעדה לא רעה, קטנה, שכונתית כזאת. מלצריות עם סינרים שחורים מתרוצצות עם מגשים, ומוזיקה שקטה התנגנה ברקע.
נעמדתי במקומי במשך כמה דקות. 
״תוכל להביא לי כוס מים,״ נשמע קול של בחורה מאחוריי, זו הייתה ילדה עם עיניים ירוקות ושיער ארוך, היא לבשה חצאית קצרצרה, אבל לא יותר מידי. ״אני אחכה עוד הרבה?״ היא העירה אותי ממחשבות.
״סליחה?״ שאלתי בפליאה. ״אני נראה לך כמו משרת?״ שאלתי והצבעתי על עצמי.
״אני אחכה עוד הרבה?״ היא חזרה על השאלה רק שהפעם היא הייתה פחות סבלנית מקודם.
״תקשיבי לי טוב, חתיכת…״ פה כבר הרגשתי את העצבים שלי עולים.
״טוב, סיימתי עם הציוד.״ לידור יצא מהמטבח. ״וואי, הלכו לי הידיים מכל הסחיבות.״ הוא מלמל.
״לידורי!״ אותה צפונבונית קפצה על לידור בחיבוק והם התחבקו. טוב, עכשיו הכל ברור.
״התגעגעתי אלייך קטנטונת,״ לידור אמר לאותה אחת ופרע את שיערה.
״כבר חשבתי שהתפטרת.״ היא אמרה. ״לא ראיתי אותך הרבה זמן.״ היא הסבירה.
״אני עובד בלילה בעיקר.״ הוא הסביר.
״אהמ…״ זייפתי שיעול.
״תכירו, אליאור, ירדן, ירדן אליאור.״ לידור עשה בנינו היכרות.
ירדן, אז ככה קוראים לצפונבונית.
״כבר הכרנו.״ אמרתי ביובש, וירדן חייכה חיוך מבויש.
״תגידי, איפה אבא שלך?״ לידור שאל את ירדן.
״הוא צריך להגיע.״ היא ענתה.
רגע… ירדן היא הבת של שמעון?
״ביום חמישי אני רוצה את המועדון מסודר ומאורגן למסיבה ביום שישי…״ לפתע נכנס מישהו למסעדה, הוא היה דיי גבוה, הוא לבש חליפה שחורה כמו של האנשים המכובדים.
״תתכונן,״ לידור לחש לי. הוא החל להתקדם לכיוונינו.
״ביטון, למה אתה לא במטבח?״ הוא פנה ללידור. ״הגיעו ארגזים שמחכים שיפרקו אותם.״ הוא אמר.
״ומי אתה?״ לאחר מכן הוא פנה אליי.
״זה אליאור שסיפרתי לך עליו.״ לידור ענה במקומי.
״אליאור, מעניין…״ שמעון בחן אותי בעיניו.
״אליאור מה?״ הוא שאל.
״נהרי. אליאור נהרי.״ חייכתי חיוך קטן.
״יש לך ניסיון בעבודות קודמות?״ הוא שאל.
הסטתי את מבטי ללידור, לידור סימן לי להגיד שכן.
״כן.״ עניתי.
״יפה…״ הוא אמר בהתפעלות. לידור ואני החלפנו מבטים בנינו. ״טוב, אז ממתי אמרת שאתה יכול להתחיל?״ הוא שאל. לידור ואני החלפנו בנינו מבטים מרוצים.
״מעכשיו?״ עניתי בחצי שאלה.
״מזל טוב נהרי, התקבלת.״ הוא אמר ולחץ את ידי.
״תודה,״ הודיתי לו בחיוך.
״אתם עוד פה?״ הוא שאל אותי ואת לידור. לידור ואני הסתכלנו אחד על השני בפרצופים מבולבלים.
״יש עוד הרבה ארגזים שמחכים בחוץ.״ הוא אמר.

•אביתר•
״אוח, כמה אני שונא את יום ראשון,״ אמר דור בזמן שיצאנו מבית הספר.
״גם יום ראשון, וגם היום הכי ארוך בשבוע.״ קיטרתי. ״ועוד יש לי את הריתוק המזורגג על הראש.״ מלמלתי בעצבים.
״יאללה אחי, קטן עליך.״ אמר דור בעידוד. ״עוד פחות משבועיים אתה חוזר למגרש כמו חדש.״ הוא חייך חיוך מנחם.
״כן…״ מלמלתי וחיוך התפרס על פניי, לאחר מכן כל אחד התפזר לדרך שלו. דור למגרש ואני הביתה.
״כמו שאת אני צריך אותך כאן…״ זמזמתי בדרך הביתה.
פתאום הרגשתי כאילו התנגשתי במשהו.
״נו באמת, אולי תסתכלי לאן את הולכת?״ אמרתי בעצבים לאותה בחורה שהתנגשה בי, והאמת היא הייתה נראית לא רע. סרקתי את אותה בחורה מכף רגל ועד ראש והבטתי בה בחיוך.
״אתה חייב לעזור לי,״ היא אמרה בהיסטריה והחלה להתנשם בכבדות.
״מה… קרה משהו?״ שאלתי והבעת פניי הפכה לרצינית.
״הוא… הוא רודף אחריי,״ היא ענתה והסתכלה אחורה.
״אני לא מבין, על מי את מד…״ ולפני שהספקתי לגמור את המשפט היא אחזה בידי ומשכה אותי לאחד הבניינים.
״את מוכנה להסביר לי מה קורה.״ שאלתי בחוסר סבלנות, היא הביטה לצדדים ובדקה שאף אחד לא רואה אותנו.
״שיט, זה הוא.״ היא אמרה ומיהרה להתחבא.
״מי זה?״ שאלתי בבלבול והבטתי לצדדים, אותו אחד התחיל להתקרב אלינו, הבטתי באותה נערה ראיתי את הבעת פנייה המפוחדות.
ופתאום ברגע אחד, בשנייה אחת אותו אדם החל להתקרב אלינו. ואז, לפני שהספקתי להבין מה קרה, היא אחזה בפניי בשתי ידיה והתנשקנו.