שוקולדים – פרק 6

פרק שישי – קלוד (מרץ 2004)

שבועיים לאחר הניסיון לרצוח את אלי התקיימה הפגישה ביני לבין ששי כרמון בפאב אירי ברחוב משכית בהרצליה. הבעלים הוא בורר באזור השרון, ופגישות מסוג זה, שאמורות ללבן מחלוקות, נערכו מפעם לפעם בחדר האחורי של הפאב.
בשעה תשע וחמישה הגעתי לפאב בליווי מישל, איציק המבשל ושני חיילים. הגענו בשתי מכוניות והחנינו אותן בחזית הרחוב. הייתה גם חניה אחורית, ששימשה את המכוניות של ששי כרמון ומלוויו. פיצול החניות תוכנן מראש על ידי הבורר בכדי ליצור שתי אפשרויות מילוט במידה והמשטרה תגיע. לפי תכנון זה היינו צריכים להחנות מכונית אחת מאחור ואת השנייה בחזית, אך בפועל שתי החניות שימשו להפרדת כוחות בין הצדדים שבאו לשימוע אצל הבורר.
שני החיילים נשארו ליד המכוניות, איציק המבשל ומישל נשארו בפאב ואני נכנסתי לחדר אפלולי ולא גדול במיוחד שעל קירותיו נתלו תמונות מעולם הבירה והיין. בחדר חיכו הבורר וששי. ברכנו האחד את השני לשלום קר על ידי הנהון הראש והתיישבנו. הישיבה ליד מי ששלח את המתנקש באבא הייתה מאוד קשה עבורי. כל מה שרציתי היה להתנפל עליו ולחנוק אותו, אך כמובן שלא עשיתי דבר. הבורר ישב על כורסא צמודה לאחד הקירות ואילו ששי ואני מוקמנו בכיסאות משני צידיו. בקרבת הדלת עמדו שני שומרי ראש מנופחי ידיים שפקחו על הסדר בחדר. ניסיונות קודמים העלו את הצורך בהם עקב אלימות קשה ואפילו רצח בין שני צדדים שהגיעו לשימוע ואשר לא כבדו את המקום בו הם נמצאים.
"שלום רבותי" פתח הבורר את המעמד "התכנסנו כאן ביוזמת אלברט פארגון. אני מניח שהפגישה קשורה לתקרית הירי האחרונה". נקישה שנשמעה בדלת אילצה את הבורר להפסיק את דבריו. מלצרית נכנסה ושאלה מה נרצה לשתות. ששי הזמין בירה ואילו אני בקשתי, כרגיל, אספרסו. לא היה לי באותו רגע חשק לאלכוהול וחגיגות. הייתי צריך להיות כל כולי מרוכז בנושא שלשמו באתי ולמרות שלא הייתי רגיל למעמדים כאלו היו לי מטרות ואותן רציתי להשיג. המלצרית יצאה והבורר המשיך "לפני שאנחנו נכנסים לפרטים הקטנים אני רוצה להגיד לשניכם שההשתוללות עם רובים אוטומטים ברחובות חצתה את כל הגבולות. יש דרכים אחרות לפתור בעיות. למשל, להגיע אלי לפני שיורים ולא אחרי". הוא המשיך והרים את קולו "אנשים חפים מפשע נרצחים ללא סיבה והמשטרה מגיבה. היא כבר לא נותנת לנו לפתור את הבעיות בתוך הבית אלא מתערבת הרבה יותר מבעבר". שנינו הקשבנו לדבריו ביראת כבוד. ששי השפיל את עיניו כאילו הודה במעשים המיוחסים לו, ואילו אני שחקתי בהצגה לפי הכללים. אני לא מעריך את העולם הזה, הבורר הוא עוד פושע מבחינתי.
לאחר מכן הבורר פנה אלי "קלוד, מה שלום אבא שלך? האם הוא החלים?".
"תודה, אדוני הבורר, אבא מרגיש מצוין ומוסר לך דרישת שלום".
נראה היה שהבורר מרוצה מהתשובה וכולנו היינו מוכנים להתחיל לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו.
הבורר פנה אלי "קלוד, בבקשה, תספר מה קרה"
סיפרתי על הביקור בתמר השקעות תוך כדי הדגשת חוקיות החברה, ועל הבעלים, מה שגרם לכל הנוכחים בחדר להרים את הגבות בהשתאות. הדגשתי את הזמנת המשטרה על ידי שומר הבניין ושני ניסיונות ההתנקשות באלי ללא סיבה, ניסיונות להרוג אדם שלא קשור לעולם הפשע ואבא לשלושה ילדים קטנים.
עכשיו היה תורו של ששי לדבר. ששי נמוך ממני בראש ובעל מבנה גוף רזה במיוחד כך שבגדיו נראו כאילו הונחו ברישול על מתלה. ראשו הקריח למרות שלפי הערכתי הוא לא עבר את גיל עשרים וחמש וקולו הזכיר קול של תוכי. "אדוני הבורר. משפחת כרמון מכבדת את משפחת פארגון ולכן אנו לא פוגעים בעסקים שלה. לאחר ניסיון החיסול של אלברט הוא ניסה להתנקם בנו, כי הוא חושב שאנחנו עומדים מאחוריו. ניסינו להעביר לו את המסר שהוא טועה, אך הוא, בגלל הביטחון המופרז שלו חושב שאנחנו משקרים. אחת הדרכים שלו להתנקם היא לקנות את העסקים שלנו, בכל אופן מה שאפשר דרך הבורסה. ביום שחברת I.D.SECURTY , חברה שהחלטנו להשקיע בה לפני קלוד, הנפיקה כמות גדולה של מניות קלוד קנה את הכול ברגע שהבורסה נפתחה והעלה את המחיר של המנייה. לפני שלושה שבועות הגיע משה, בן דוד שלי, לחברה של קלוד ובקש בצורה יפה שהמניות שברשות חברת תמר השקעות ימכרו כדי שאנחנו נוכל לקנות אותן במחיר סביר וכך אנחנו נתעסק עם הדברים שלנו ואם קלוד רוצה, אז הוא יכול לקנות מניות של חברות אחרות. כאשר משה רצה לצאת מהמשרד מישהו בשם אלי, שעובד בחברה הזמין משטרה ומשה נעצר. משה השתולל מרוב עצבים ושלח שני חברים להתנקם. עכשיו, אדוני הבורר, אתה מבין מי התחיל עם כל הבלאגן ומי באמת אשם?".
הייתי משועשע מהסיפור שששי ומשפחתו המורחבת המציאו. בקשתי מהבורר רשות להגיב "הסיפור שששי מספר הוא אגדה שלא קשורה למציאות. אבא שלי לא קשור לחברת "תמר השקעות" ואני מועסק שם כשכיר. הרי זה לא סוד שאני לא השתלבתי בעסקים של המשפחה. בנוסף, משה הגיע ישירות לאלי, המנהל שלי ובכלל לא ידע שאני שם. אחרי שהוא יצא מהמשרד של אלי הוא ראה אותי במסדרון".
הבורר היה מבולבל, הוא לא ידע למי להאמין "קלוד, מדוע קנית את המניות של החברה הזו?"
"ההסבר פשוט מאוד. חלק מהתפקיד שלי הוא להשקיע בבורסה בחברות שיש סיכוי גבוה להרוויח מהן כסף. היו כתבות בעיתונים ובאינטרנט על החברה ובגללן החלטתי להשקיע בה. יש לי את הזכות החוקית להשקיע בחברה הזו כמו לכל אחד אחר בעולם. מעניין מה ששי היה עושה אם הקונה היה יושב בארה"ב או במצריים." עשיתי הפסקה כדי שהבורר יעכל את גודל האבסורד, כי לא נראה לי שהוא הבין את הבסיס של סחר במניות. לאחר מכן המשכתי "אני רוצה לציין שאני משקיע את כספו של שמוליק שוכמן ולא את הכסף שלי או של אבא שלי. ואני נמצא כאן רק כדי למנוע רצח של אדם תמים."
לאחר הנאום שלי ששי נראה חסר מנוחה ועצבני. הוא לא הבין למה שלחו אותו לכאן לדון בנושאים שאין לו מושג עליהם. הוא העדיף לדבר על סחר בזונות, סמים ואולי קצת נשק. אלו תחומים שהוא נושם כל יום. כמו כן הבנתי שהוא רק "שליח" ואין לי סיכוי להוציא ממנו את הסיבה האמיתית לרצון העז של משפחתו לקנייה רחבה, עד כמה שניתן, של המניות האלו.
הבורר בקש משנינו לצאת ולשתות משהו בפאב בזמן שהוא חושב על פסיקה.
אחרי רבע שעה הבחור המגודל ששמר על הדלת קרא לנו לחזור. הבורר חיכה בחדר עם פנים חמורות סבר ובידו סיגר בוער, שנשאף על ידו מפעם לפעם ומילא את החדר בריח מתקתק של טבק. "רבותי, ההחלטה שלי מחולקת לשניים. דבר ראשון בלי רציחות" הוא הישיר מבט זועף לששי והניף את אצבעו "מדובר באדם תמים, ויש לכם מזל שלא פגעתם בו". נדמה היה שהמילים של הבורר הונחו כמשא כבד על ראשו של ששי כך שהוא הנמיך את ישיבתו וכול גופו שידר מסכנות. הבורר חזר להסתכל על שנינו והמשיך בפסיקתו "בנוגע למניות. אומנם זה שוק חופשי, אבל אצלנו לחופש יש הסברים אחרים. על קלוד למכור את המניות ולקבל עליהן מחיר סביר ממשפחת כרמון. אני יודע שהמניות של שמוליק שוכמן ולא של קלוד, אבל אני מאמין שבגלל הכסף הרב שיש למר שוכמן, הוא לא ירגיש את חסרונן". חיוך עלה על פניו של ששי שרמז על תחושת ניצחון. הבורר שראה זאת אמר "רגע, עדיין לא סיימתי. המחיר שקלוד יקבל על המניות יהיה לא פחות מעשרה אחוזים יותר מהמחיר בו הוא קנה אותן" ששי התרעם "סליחה אדוני הבורר, קלוד קנה את המניות במחיר שאנחנו היינו אמורים לשלם אז למה אני צריך לשלם יותר?" הבורר התעצבן "כי זה מה שאני החלטתי. אני הבורר ואם לא שמת לב אתה יושב בחדר שלי ולא ההיפך" לאחר כמה שניות בהן הרוחות נרגעו הוא סיים את הפגישה "אם מישהו מכם רוצה להגיד משהו נוסף זה הזמן" אף אחד מאיתנו לא פצה את פיו. "אם כך הפגישה הסתיימה ואתם יכולים ללחוץ יד וללכת."
כאשר יצאנו מהחדר עצרתי את ששי עם היד. מיד קפץ אלי שומר הראש שלו וגם מישל הזדקף בעקבותיו. הוריתי לכולם להירגע על ידי תנועה קלה של היד ובקשתי מששי לשבת לידי על הבר. "תקשיב, אני אמכור את המניות בזמן ובמקום שאמצא לנכון, בכל אופן הן שייכות לאדם שלא כדאי לך להתעסק איתו. אני בטוח שאם תגיד את השם שלו לאבא שלך הוא יסכים איתי. ועוד משהו, אנחנו יוצאים מהפרוטקשיין בנתניה" זכרתי במדויק את המילים של אבא "תעשו עם העיר מה שאתם רוצים, אבל אני מזהיר אותך, אל תתקרבו לעסקים שלנו, אפילו לא בכדי לקנות פלאפל" קמתי מהכסא ויצאתי בלי להוסיף מילה. השארתי את ששי המום מהאינפורמציה. הוא הרי לא ציפה לקבל את נתניה במחיר נמוך כל כך. מצד שני לא דנתי איתו בהצעה אלא הצבתי בפניו עובדה, וכבר התחלתי לתכנן את הצעדים הבאים.