כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 7

•אליאור•
~פלשבק~
״אז מה אתה אומר?״ שאלה שיר וליטפה את פניי. ״תישאר?״ היא שאלה.
מגעה ידה על פניי גרם לצמרמורת נעימה לעבור בגופי, ידעתי שיש סיכוי שאני עוד אתחרט על זה מחר, אבל אחרי הכל קים לא חייבת לדעת מזה.
״נשאר.״ אמרתי בחיוך.
״בחירה נבונה.״ היא אמרה בחיוך ושיחקה בשיערי, שפתינו ריפרפו זו על זו. כמה זמן שלא הרגשתי מגע שפתיים, ואז ברגע אחד, בשנייה אחת התנשקנו. עוד שנייה טרפתי לה את הפה.
אבל דווקא בשיא, ההיגיון חזר אליי, רק אז הבנתי מה לעזאזל אני עושה.
אני בוגד בחברה שלי, בחברה שלי! 
קשה לי לדמיין את הסיטואציה, לראות את קים עם מישהו אחר שהוא לא אני. מה אני עושה?
ואז הראש לקח פיקוד על העניינים, התנתקתי ממנה וניקיתי את שפתיי.
״ממ… אתה טוב,״ היא אמרה בהתפעלות.
״אני אידיוט, אני דביל, אני מטומטם.״ מלמלתי בעצבים.
״הכל בסדר?״ היא שאלה בבלבול והניחה את ידה על כתפי.
״סעמק…״ מלמלתי בעצבים. ״מה עשיתי?״ לחצתי עם ידיי על עיניי, ובאותו רגע הדבר הכי חכם שיכולתי לעשות זה לברוח משם. וככה השארתי את אותה בחורה במועדון מאחור.
~סוף פלשבק~
 
נסעתי לשדה התעופה לאסוף את קים, כל הדרך לשדה הלב שלי דפק כמו משוגע, כל כך התגעגעתי אליה. למגע שלה, לריח שלה. עוד יום בלעדיה והרגשתי שאני משתגע.
החלטתי לשכוח ממה שקרה ליל אמש, אחרי הכל עצרתי בזמן. 
אני אוהב את קים ורק את קים.
״סעמק, דווקא עכשיו פקקים.״ דפקתי על ההגה בעצבים.
כנראה בגלל הגשם שירד. תראו מה זה, יורד קצת גשם וכבר מתחילים הפקקים. 
העפתי מבט בשעון, השעה הייתה עשר. לא ייאמן כבר יותר משעה אני בפקק המזורגג הזה, המכוניות לא זזות.
ניצלתי את הזמן וחשבתי על השיחה שלי עם אביב בבוקר. אני באמת לא מצליח להבין מה הסיבה שהיא כל כך שונאת את קים.
קים היא הבנאדם הכי מדהים שקיים עליי האדמות.
צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיי. ״הא אחי,״ עניתי לשיחה, זה היה לידור.
״אחינו, איפה אתה?״ הוא שאל.
״בדרך לנסיכה שלי.״ עניתי וחיוך התפרס על פניי.
״נו סע כבר, ראבק!״ צפרתי למכונית שלפניי.
״הכל בסדר?״ הוא שאל.
״המכוניות פה לא זזות.״ עניתי.
״לבוא להזיז אותן?״ הוא שאל בציניות.
״כן.״ עניתי בציניות.
״אני רץ.״ הוא צחק צחקתי גם אני.
 ״מה, איפה אתה?״ שאלתי אותו.
״במחששה.״ הוא ענה.
״יופי, אני תקוע פה בפקק, ואתה מעשן במחששה.״ גיחכתי.
״מה, ככה אתה שולח את אחותך הקטנה ללכת לבד, בגשם?״ הוא שאל.
״מה, היא ממש כועסת עליי?״ שאלתי בכיווץ גבות.
״כועסת…״ הוא ענה.
״מה אני אעשה, לא היה לי זמן.״ אמרתי בכנות.
״מה אני אגיד לך, מזל שיש את לידור ביטון.״ הוא אמר בגאווה.
״יאללה, אל תעוף על עצמך יותר מידי.״ גיחכתי.
״אני רק מציג את עובדות באשר הן.״ הוא ענה.
״פשש… יפה, שפה גבוה.״ אמרתי בהתפעלות. ״מה קרה?״ שאלתי בפליאה. ״נדבקת מאחותי?״ גיחכתי.
״מה נפלת עליי אתה?״ הוא שאל בבלבול.
״שומע, אתה מוזמן לארוחת ערב אצלנו אם בא לך, ועל הדרך תכיר את קים.״ העברתי נושא.
״נראה, אולי אני אקפוץ לשעה.״ הוא ענה.
״טוב, הגעתי פה לחנייה של הנתב״ג, אני אדבר איתך יותר מאוחר.״ אמרתי והשיחה נותקה.
חניתי את האוטו בחנייה ופסעתי אל תוך הנתב״ג. 
״סליחה,״ קראתי לאחת הדיילות. ״טיסה 4231 מניו יורק כבר נחתה?״ שאלתי.
״היא תנחת ממש בעוד כמה דקות.״ ענתה הדיילת.
התיישבתי על אחד הספסלים בשדה התעופה וחיכיתי לה. כמה דקות לאחר מכן הודיעו שהטיסה מניו יורק נחתה, זה אומר שקים צריכה להגיע בכל רגע.
אנשים עם מזוודת החלו להסתובב בטרמינל, ואז פתאום מבין כל הנוסעים ראיתי את קים.
היא לבשה מכנס ג׳ינס בהיר עם סריג לבן, ובידה תיק צד קטן וביד השנייה סחבה את המזוודה.
איך שהיא ראתה אותי היא הניחה את התיקים בצד ורצה אליי בחיבוק. הרמתי אותה וסובבתי אותה באוויר.
״אח, כמה התגעגעתי אלייך.״ התנפלתי עלייה בנשיקות נישקתי כל חלק בפנייה.
״איזה כיף לחזור הביתה.״ היא מלמלה אל תוך החיבוק.
לקחתי את התיקים ופסענו לכיוון המכונית.
״אני לא מאמינה שאנחנו שוב ביחד.״ היא אמרה וליטפה את לחיי.
״כמה אני אוהב אותך,״ מלמלתי ונשקתי לשפתיה.
התנעתי את האוטו ונסענו.
״את באה אליי היום, נכון?״ שאלתי אותה בזמן שהיינו בדרך הביתה.
״כן, ברור.״ היא חייכה.
אחרי נסיעה של שעה בערך סופסוף הגענו הביתה, השעה הייתה ארבע וחצי.
מדהים, שמונה שעות הלוך חזור מהשדה תעופה, עם הפקקים שהולכים היום.
״אני בבית,״ צעקתי כשנכנסתי הביתה.
״הגיע הזמן באמת.״ אמרה אימא בעצבים מדומים ונישקה אותי על הלחי. ״לך תתארגן, עוד מעט שבת.״ אמרה אימא.
״טוב, אני הולך להתקלח, תתארגני בינתיים.״ אמרתי לקים ונתתי לה נשיקה קטנה על השפתיים.

•אביב•
שבת כבר בפתח, עשיתי ארגונים אחרונים לפני שבת.
אני כל כך שמחה שהסוף שבוע הגיע, השבוע בהחלט היה לי שבוע קשה. העפתי מבט בשעון הקיר אשר תלוי בחדרי, נותרה עוד חצי שעה עד לכניסת שבת. לקחתי את הפלאפון מהשידה והתיישבתי על המיטה שלי.
״אוף, דווקא היום כשאני הכי צריכה אותכם אתם לא פה.״ שלחתי לקבוצה של נועה, ליאב ושלי. 
״תאמיני לי שלי זה כואב יותר מאשר שזה כואב לך.״ ליאב שלח.
״ולמה?״ שאלתי. ״זה לא שאתה צריך לראות את הפרצוף של המכשפופה הזאת שישי שבת.״ שלחתי.
״לא, אבל יומיים אני לא הולך לאכול את האוכל האלוהי של אימא שלך.״ הוא שלח וחיוך התפרס על פניי.
״אביב, תגידי לאימא שלך שתשמור לי צלחת מהשניצלים.״ נועה שלחה.
״אוהו, תראו מי התעוררה, רק שמעת אוכל וכבר התעוררת.״ שלחתי וחייכתי לעצמי.
״כן, ושתשמור לי מהעוגת תפוחים.״ ליאב שלח.
״לא בטוח בקשר לזה.״ שלחתי וצחקקתי לי.
״מה זאת אומרת לא בטוח?״ נועה שלחה.
״זאת אומרת, שלא בטוח.״ שלחתי.
״טוב, אני ארד למטה לראות מה קורה, דברו איתי אחרי שבת.״ שלחתי וכיביתי את הפלאפון.
העפתי מבט אחרון במראה, וחייכתי לעצמי.
הפעם לשם שינוי החלטתי לפזר את השיער, לבשתי מכנס ג׳ינס בוייפרנד וחולצה לבנה עם ג׳קט ג׳ינס תואם למכנס.
״שבת שלו…״ מלמלתי בחיוך כשירדתי במדרגות אך נעצרתי כשקלטתי מי יושבת בסלון.
 ״אני רואה שלא השתנית בשלושה שבועות שלא נפגשנו, אותו טעם מזעזע בבגדים.״ אמרה קים והצביעה על הבגדים שלי.
״את מדברת עליי?״ גיחכתי. ״חשבת לעשות פרסומת לטמבור עם כל הצבעים על הפנים שלך?״ עקצתי אותה.
״לפחות לי יש חבר, את יודעת.״ היא עקצה אותי חזרה.
״זה רק עניין של זמן עד שאח שלי יבין שאת לא כזו מציאה גדולה.״ עקצתי אותה חזרה ופסעתי לכיוון המטבח.
״ממש כואב לך לראות את אח שלך מאושר, הא?״ היא שאלה, מה שגרם לי לעצור במקומי, הסתובבתי אליה.
״לא, להיפך. אני רוצה שהוא יהיה מאושר.״ עניתי. ״אבל איתך אני יודעת שהוא לא מאושר באמת, הוא מכושף.״ אמרתי בכנות.
״את קנאית, זה מה שאת. את מקנאה שלאח שלך יש אהבה ואותך אף אחד לא רוצה.״ היא אמרה.
״טוב, אין לי כוח להמשיך בשיחה המטומטמת הזאת.״ אמרתי בזלזול והסתובבתי ללכת אבל קים אחזה בידי.
״תקשיבי לי טוב חתיכת יצורה, את לא תצליחי להפריד בנינו, לא את ולא אימא שלך.״ היא אמרה באיום.
״בסוף הוא יגלה בעצמו איזה מכשפה את, הוא כבר יעשה את זה לבד.״ הבטתי לה עמוק לתוך העיניים שהיו מלאות ברוע.
ואז שמענו צעדים שבקעו מכיוון המדרגות,זה היה אביתר. קים מיהרה לשחרר את אחיזתה מידי.
״אביתרי!״ קים זייפה התלהבות כאשר ראתה את אביתר.
״מה את עושה פה?״ הוא שאל את קים.
״מה זאת אומרת?״ היא חייכה חיוך מאולץ.
״חשבתי שסופסוף אח שלי קיבל שכל והעיף אותך לכל הרוחות.״ אמר אביתר, ואני צחקקתי.
אם יש משהו משותף לאביתר ולי, זו השנאה לקים. האמת שזה משותף לכל בני המשפחה.
קים זייפה צחוק. ״משפחה מצחיקה אתם, לפחות עכשיו אני יודעת מאיפה אליאור קיבל את החוש הומור.״ היא אמרה בציניות וחייכה חיוך מזויף.
״תשתדלי לא לחייך, זה מבליט לך את הורידים בפנים.״ אמרתי בגיחוך ואביתר צחק.
״חוש הומור מפותח מאוד יש לכם.״ היא אמרה בציניות.
״האמת שאת החוש הומור קיבלנו מאבא.״ אמר אביתר וחייך חיוך משועשע.
״תקשיבו לי טוב ג׳וקים קטנים, אני פה. ואני פה להישאר.״ היא קבעה. ואני גלגלתי עיניים. ״הייתי ברורה?״ היא שאלה באזהרה.
״מציקים לך?״ נשמע קולו של אליאור, הוא כרך את ידיו סביב מותניה של קים וקירב אותה אליו.
״לא, אני רק מספרת להם איך היה בניו יורק.״ היא ענתה וחייכה חיוך מאולץ. גלגלתי עיניים ופסעתי לכיוון המטבח.
התיישבתי במטבח לבדי, ריח טוב של בישולים הציף את המטבח.
כמה דקות לאחר מכן נשמעה דפיקה בדלת ואבא חזר מבית הכנסת. 
כולנו התכנסנו לקידוש סביב פינת האוכל, ובמקרה עם המזל שלי הייתי צריכה להתיישב ממול קים. אוח… אני שונאת אותה.
לפתע נשמעה עוד דפיקה בדלת, כולנו החלפנו מבטים מבולבלים אחד עם השני, אימא ניגשה לפתוח את הדלת.
״את מחכה למישהו?״ שאל אביתר.
״לא.״ עניתי. ״ואתה?״ שאלתי אותו, הוא נענע בראשו לשלילה.

•לידור•
״לידורי!״ רחל קפצה עליי בחיבוק כשראתה אותי. ״איזו הפתעה, איזה כיף לראות אותך.״ היא אמרה ונכנסתי פנימה.
״אני רואה שהחלטת לבוא בסוף.״ אליאור ואני התחבקנו חיבוק חברי.
״הזמנת, אז באתי.״ עניתי בחיוך.
״אני רואה אתה הולך להתנחל אצלנו על בסיס קבוע.״ אמר אביתר בציניות והתחבקנו חיבוק חברי.
״אותך הרבה זמן לא ראיתי.״ אמרתי לאביב.
״שתיים עשרה שעות יותר נכון.״ היא אמרה בהתחכמות.
״מסכנה. בטח היה לך קשה בלעדיי שתיים עשרה שעות.״ אמרתי בציניות.
״מאוד קשה, מה אני אגיד לך, רק חיכיתי לרגע שאראה אותך.״ היא אמרה בציניות.
״תמיד ידעתי שאת מתה עליי.״ חייכתי חיוך שובב.
״תמיד ידעתי שאתה עף על עצמך יותר מידי.״  היא אמרה בעקיצה.
״ואת, את סתם ילדה ש…״ התחלתי לומר.
״טוב, ילדים לשולחן. שהאוכל לא יתקרר.״ קולה של רחל בקע מכיוון המטבח וקטע את השיחה שלנו.
״אחת אפס.״ אמרה אביב בהתגרות.
״אנחנו עוד לא גמרנו.״ השבתי.
התיישבנו בשולחן וערכנו קידוש.
לפתע הרגשתי נגיעה ביד, זו הייתה אביב שישבה לידי, הסטתי את מבטי אליה והבטתי בה בשאלה.
״מה אתה עושה פה?״ היא לחשה לי.
״באתי לראות את המשוגעת של אליאור.״ עניתי.
״עוד לא הכרת אותה?״ היא שאלה, נענענתי את ראשי לשלילה.
ואז בדיוק אליאור וקים התקרבו לכיוונינו.
״הגיע הזמן שאני אעשה הכירות בין החברה שלי לחבר הכי טוב שלי.״ אמר אליאור בחיוך.
״הגיע הזמן באמת.״ חייכתי.
״קים לידור, לידור קים.״ הוא עשה בנינו הכירות.
״נעים מאו…״ חייכתי ואיך שראיתי את פנייה החיוך שלי ירד וכך גם שלה.
״אליאור, קים, שבו בבקשה, אני מביאה את האוכל.״ אמרה רחל.
הייתי המום, מה לעזאזל היא עושה פה, מה אליאור עושה איתה?
״הכל בסדר?״ שאלה אביב כשהבחינה בהבעת פניי ההמומה.
״כ… כן בטח.״ עניתי בהיסוס.
אסור שאליאור יגלה שאני מכיר אותה, זה יהרוס הכל, הוא ייפגע. החברות שלנו תיפגע.