שוקולדים – פרק 4

פרק רביעי – קלוד פארגון (ינואר 2004)

בבוקר יום ראשון קר במיוחד שמעתי את רינה, המזכירה, רצה על עקביה לחדר של אלי ומדווחת לו בבהלה "יש כאן שלושה אנשים מפחידים שרוצים לראות אותך עכשיו. הם נראים פושעים"
"איך הם נכנסו לכאן?" שאל אלי.
"המזכירה השנייה יצאה לשלוח את הדואר והם נכנסו כאשר הדלת נפתחה".
"טוב, אני אצא אליהם וברגע שהם יכנסו למשרד שלי תתקשרי לשומרים של הבניין ולמשטרה".
לאחר שאלי יצא לקראתם סגרתי את דלת חדרי למחצה כך שאני אוכל לראות את העוברים במסדרון אך הם לא יוכלו לראות אותי וחיכיתי. אלי צעד ראשון ואחריו משה כרמון, האחיין של גורג כרמון, בליווי שני חיילים. גורג הוא ראש משפחת כרמון, וכנראה זה ששלח את המתנקשים שירו באבא. תחושה קלה של חרדה עברה באברי והמחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שהם באו לפגוע בי. בחנתי את האפשרות לברוח מהמשרד מיד לאחר שאלי יסגור את הדלת ומחקתי אותה במהירות. בריחה פירושה פחדנות, ופחדנות לא מתאימה לי. לאחר שדלת חדרו של אלי נסגרה יצאתי החוצה, וידאתי שרינה קוראת לשומרים ולמשטרה ומיהרתי להאזין למה שקורה מעבר לדלת וללכת ברגע שהשומרים יגיעו. הצמדתי את אוזני והקשבתי לקולו הגבוה של משה "יש לך משהו שאנחנו רוצים. שב ותקשיב". כנראה שאלי התיישב ומשה המשיך "מקור פנימי שלנו בבורסה מסר לנו כי לאחרונה קניתים הרבה מניות של חברת I.D.SECURTY . נכון לעכשיו אנחנו מבקשים בצורה יפה שתמכרו את כל המניות". כסא זז ומשה קם. הנחתי שעכשיו הוא עושה את סיבוב "האיש החושב" בחדר ולאחר מכן יבוא איום כלשהו או משפט שיהווה סיום לשיחה, ואכן המשפט הגיע. "ושתבין מר אלי, אנחנו, בני משפחת כרמון מבקשים רק פעם אחת. בפעם השנייה אנחנו לוקחים מישהו מאוד יקר כדי להחליף אותו עם מה שאנחנו רוצים".
באותו רגע הדלת הראשית של המשרד נפתחה ושומרי הבניין נכנסו. רינה הסבירה להם מה קורה ואני דבקתי בהחלטתי להעלם עד שהמשרד יהיה שקט בשנית. לא רציתי שהמשטרה תגיע ותקשר אותי לפרשה או ששלושת ה"אורחים" יראו אותי ויבינו שאני עובד כאן. הנחתי שהם לא יודעים על כך דבר, אחרת היו מגיעים למשרד שלי ולא של אלי, וזה שיחק לטובתי. מה שלא שיחק לטובתי היה רצף האירועים המהיר. השומרים החליטו לעצור אותי ולשאול אם שמעתי משהו בדיוק כש"שלושת האורחים" יצאו מהחדר. משה כרמון קלט אותי ראשון, בזיק של הפתעה בצבץ לרגע בעיניו ונעלם. הוא ניסה להסתיר את העובדה שלא היה לו מידע על הקשר שלי למקום בו הוא נמצא. הצלקת שעל מצחו הובלטה כאשר הרים את גבותיו העבות בעת שניסה לחשוב מה להגיד לי ושפתיו התכווצו. הסיטואציה אילצה אותי לשנות אסטרטגיה מהעלמות לעמידה איתנה מול האויב של המשפחה. זקפתי את גבי והעליתי על פני חיוך קטן "משה כרמון, איזו הפתעה, מה מעשיך כאן?" נראה היה שהוא נבוך. הקשר של המשפחה שלי לאלי גולן לא היה ברור לו, והוא לא תכנן לאיים על מישהו שקשור אלינו בצורה כלשהי למרות שאחרי הניסיון לרצוח את אבא שלי אפשרות כזו הייתה באה בחשבון. כרגע מה שהציק לו היה חוסר המידע.
השאלה שלי נותרה תלויה באוויר ללא תשובה הודות לשוטרים שהגיעו מהר מהמצופה. אחד השוטרים זהה מיד את משה, שכבר לפני שנים סומן כיעד אסטרטגי למאסר בעיניי החוק. והתקרב אליו ולשני מלוויו כאשר ידו מונחת על האקדח שתלוי למותניו. שמעתי את משה אומר "אדוני השוטר, אפשר לעזור? אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן?". השוטר לא "קנה" את תמימותו של משה והשיב "קבלנו תלונה על חדירה לשטח פרטי ואיומים, תבואו איתנו בבקשה ונברר את הנושא בתחנת המשטרה".
לפושעים בדרגה של משה יש כללים. אחד מהם הוא לא להתנגד למשטרה במקרים כאלו. הם יודעים ששיתוף הפעולה הראשוני ישחק לטובתם כאשר עורך הדין היקר להחריד שלהם יבקש לשחרר אותם. וזה מה שמשה עשה. הוא הלך עם השוטר לאחר שסינן מבין שפתיו לאלי גולן "חבל שערבת המשטרה, החיים שלך יכלו להיות טובים".
לאחר שהמשטרה הלכה, אלי כינס את כל העובדים של המשרד בחדר הישיבות. הסתכלתי עליו ונראה היה שהוא הזדקן במאה שנה מהבוקר. רינה נכנסה והודיעה שכולם נמצאים כך שאפשר להתחיל בפגישה הלא מתוכננת. אלי נעמד, נתמך בשולחן הכבד בכדי לא ליפול וראשו רכון כלפי מטה. הרגשתי צורך לעודד אותו, פגישה ראשונה עם הפשע המאורגן היא לא דבר פשוט. אני בטוח שעוד כמה ימים ההרגשה שלו תשתפר, אך כרגע הפחד השתלט עליו. התיישבתי לידו ולחשתי לאוזנו "אלי, אל תדאג, אני מכיר את המשה הזה, אני מבטיח לך שנסדר את הבלאגן". אלי הסתכל עלי והודה לי בעיניו. עצם העובדה שאני מכיר את ארגוני הפשע העצימה את דבריי ושיפרה במעט את הרגשתו, כך שהוא היה יכול להתחיל לדבר.

בערב אלי ואני קפצנו למשרד של שמוליק שפינה את כל עיסוקיו האחרים בכדי לדון במצב שהוגדר כ"מצב חירום". המשרד שכן בקומה השלישית בבניין משרדים ישן ששופץ ברחוב יהודה הלוי מרחק של חמש דקות נסיעה מעזריאלי, ונראה מסודר, נקי ונעים, אך רחוק מלשדר את העושר של הבעלים, כמו המשרד בו אני עובד. לפגישה הוזמנו עורך הדין אלחנן זמיר, מטובי עורכי הדין בתחום הפלילי בארץ ועורך דין אביהו שדה, בעל משרד עורכי דין גדול שמטפל בכל ענייניו של שמוליק. לאחר שערכנו היכרות קצרה שמוליק בקש מאלי לספר את כל השתלשלות העניינים וכשהוא סיים אני ספרתי על משפחת כרמון. כמובן שלא דברתי על המלחמה בינם לבין המשפחה שלי, אלא סקרתי באופן כללי את העסקים שלהם בתחום הזנות, סמים, תחום גיאוגרפי ממנו הם גובים דמי חסות ועסקים קטנים נוספים להלבנת כספים. דבריי מאוד הרשימו את הנוכחים, שכן אלי נשך ללא הפסקה את שפתו התחתונה ועורכי הדין שלבו רגלים וידיים והסתכלו עלי במבט רציני מבעד למשקפיים כאילו היו תאומים.
לאחר שסיימתי שמוליק דיבר ראשון "הייתי רוצה לדעת מדוע כרמון הגיע אלינו ומדוע הוא רוצה את המניות? מבחינתי יכולות להיות שתי סיבות, האחת שיש לו מידע על פריצת דרך בחברת I.D.SECURTY והוא רוצה להרוויח כסף מערך המניות שיעלה. והסיבה השנייה היא המלחמה בין משפחת כרמון לפארגון. יכול להיות שהוא חושד שיש קשר עסקי בינינו לבין משפחת פארגון בגלל שקלוד עובד כאן".
כולם הסתכלו עלי, מצפים שאני אגיד את עמדתי בנוגע למה ששמוליק אמר. למרות שדבריו הרגיזו אותי הייתי חייב להודות שתיאורטית יש סיבה לחשש שלו. הסיכום בנינו היה שאני אפתח חברה על שמי, שיהיה לי בה הון ראשוני של עשרים מליון דולר. את ההון אני אשקיע בחברות כמו I.D.SECURTY שנסחרות בבורסה ובחברות פרטיות של הקונצרן שבבעלות שמוליק, והשימוש היחיד בחשבון הבנק של החברה יהיה למטרת צבירת הרווחים מההשקעות ודיבדנדים. כמו כן סיכמנו שאני אהיה משקיע חסוי ומלבד ספרי הדיווח לרשויות החוק, שבהם תופיע שם החברה אף אחד לא ידע עליה דבר. אני לא אופיע כנציג בישיבות דריקטוריון ולא אתערב בשום תהליך אלא אם כן הוא נוגע לעבודתי.
הרגשתי ששמוליק זרק "פצצה" לאוויר ללא הסבר. הזדקפתי במקום מושבי והישרתי מבט לנוכחים "לפי מבטיכם אני מבין שאתם לא יודעים במה מדובר, אך מכיוון ששמוליק העלה את הנושא אני אסביר" וכך סיפרתי בקיצור על העסקה. שני עורכי הדין האזינו לי בפנים חתומות, שמהן לא יכולתי לגלות, אפילו ברמז קטן, מה עובר להם בראש. לעומתם אלי גולן היה מופתע. שמתי לב לדבר לפי אופן בליעת הרוק בפיו בלי הפסקה והכחכוך בגרונו. המשכתי "בגלל הדרך שבה נעשתה ההשקעה ומיעוט המעורבים בפרטים קשה לי להאמין שפושעים כמו משפחת כרמון מספיק אינטיליגנטים בכדי לקשור את הכסף של המשפחה שלי לחברת "תמר השקעות". מה גם, שאני לא חושב שמישהו מהכרמונים ירצה לפגוע בי. הם יודעים שהתרחקתי מעסקי המשפחה, שהלכתי ללמוד ושאני פועל לפי החוק". עורך דין זמיר גיחך "ממש חברה חוקית. אפשר לשאול אותך מהיכן הכסף? הייתי קורא לחברה הזו מכבסה של הון לא חוקי ולא חברת השקעות". הופתעתי מהחוצפה. לא זכור לי שחלק מתפקיד של עורך דין הוא להעביר ביקורת, ובטח לא כשמשלמים לו הון תועפות עבור כל שעה ולכן אמרתי "עורך דין זמיר היקר, שמעתי שלאחרונה ייצגת כמה אדונים שבאופן אישי אני יודע שאת הכסף שהם שילמו לך הם לא הרוויחו מעבודה במפעל. לא נראה לי שהייתה לך בעיה לקחת את הכסף הזה ולהוות מכבסת הון, כהגדרתך". שמוליק קם ופניו האדימו "תודה רבה על ההערה זמיר, אך זה לא הנושא שלשמו קראנו לך. אתה מוזמן לשמור את הערות האלו באמתחתך כרגע". לאחר מכן התיישב בחזרה בכיסא שמאחורי שולחן הכתיבה ואמר "אני מסכים עם קלוד. יש עובדה נוספת שתומכת בכך והיא, שמשה כרמון היה מופתע כאשר ראה את קלוד". זמיר נע באי נוחות בכיסאו. לאדם במעמדו לא פשוט לשמוע שנוזפים בו ויותר מכך שנוזפים בו בפומבי. עכשיו היה תורו של עורך דין שדה לדבר "השאלה היא איך אנחנו ממשיכים הלאה? הרי ברור שבעקבות המעצר תהיה נקמה כלשהי. אף אחד לא עובר לסדר היום בעולם הזה כאשר מערבים את המשטרה". הצדקתי את עורך הדין והצעתי "אני חושב שיש לארגן פגישה ביני לבין גורג. אני אסביר לו שהוא מתעסק עם כוחות שגדולים ממנו. אולי אני אזכיר כמה פוליטיקאים, שהם חברים של שמוליק, והוא ייסוג מכל העסק. אני לא חושב שיש דרך אחרת, אם אנחנו נראה ניצוץ של חולשה הם יתחילו להריח דם והמצב ידרדר. בנוגע לאינטרס שלהם בחברת I.D.SECURTY, אולי גם אותו נגלה בפגישה".
הרעיון שלי נמצא כרעיון הטוב ביותר כרגע. עורך דין זמיר היה התומך הנלהב ביותר מתוקף היכרותו את עולם הפשע. עורכי דין פליליים הם חלק מהעולם התחתון. הם מכירים את ה"חוקים" ומתנהלים לפיהם. פעמים רבות הם הופכים להיות חברים קרובים של דמויות "כבדות" ונעים על הקו הדק שעובר בין החוק לפשע.
בסוף הפגישה שמוליק הוציא בקבוק ויסקי יקר ומזג לכוסיות כמספר הנוכחים. "חברים, בגלל המצב, הייתה לנו שיחה קצת קשה ואני מציע שנרים כוסית ונסיים אותה בצורה חברית, בדיוק באופן שבו התחלנו אותה". מאוד הערכתי את מה שהוא עשה, שכן הוא היה זקוק לעורך דין זמיר וזאת הייתה דרך לפייס אותו לאחר שננזף.
עורכי הדין יצאו ראשונים כיאה לתפקידם, אשר מצריך אותם למהר באופן תמידי. אלי ואני נשארנו עם שמוליק כדי לתאם את המהלכים הבאים. אלי נע הלוך ושוב בחדר מנסה להרגיע את עצביו המרוטים ואילו אני הרגשתי שזו הזדמנות להוכיח את עצמי ולכן עלי לקחת את המושכות ולהוביל את הצעדים הבאים. "שמוליק, אני חושב שהגיע הזמן שתפגוש את אבא שלי. אני לא יכול לארגן פגישה כזו בלעדיו". "בסדר גמור. נארגן פגישה. אבל אני מבקש שכרגע רק היושבים בחדר הזה ידעו עליה. קלוד, צריך לקשר ביני לבין אבא שלך בצורה חכמה. אם זה יתגלה לעיתונות יקשרו אותי לפשע המאורגן והשם שלי יפגע. בינתיים דבר עם אבא שלך ונראה איך אנחנו מתקדמים".
כאשר התכוונתי לצאת עם אלי, שמוליק בקש שאשאר עוד כמה דקות. תהיתי לפשר הבקשה, ומהרמת גבותיו של אלי הבנתי שגם הוא מופתע. הוא לא ידע שאני מנהל מערכת יחסים עם הבת של שמוליק ותהה מה שמוליק רוצה. בכל מקרה הוא לא אמר דבר מלבד שלום, הרים את תיק המנהלים שלו מהרצפה ויצא מהמשרד. אני התיישבתי ונשאתי מבטי אל שמוליק, מחכה לשמוע מה הוא רוצה. שמוליק הסתובב בחדר באי נוחות שאינה אופיינית לו ונראה היה שהוא אוזר כוחות בכדי להגיד את מה שרצה "קלוד, אני לא רוצה להישמע חטטן, אבל בכל זאת רציתי לשאול אותך משהו" נראה שהבנתי למה הוא חותר, הוא רוצה לשאול אותי מה קורה ביני לבין ליהי. הסיטואציה שבה שמוליק מתפתל הצחיקה אותי, אך המשכתי עם הבעתי הרצינית, כאילו אין לי מושג במה מדובר. "שמוליק, לשאול לא עולה כסף. מקסימום אני לא אענה. עשינו עסק?" הוא הנהן, קמץ את שפתיו לאות הסכמה והמשיך "כמו שכבר אמרתי לך, היו לי הרבה מאוד התנגדויות לקשר בינך לבין ליהי בגלל אבא שלך. אבל הבת שלי יודעת להפנט אותי ולתת לה לעשות מה שהיא רוצה. בסופו של דבר אני חייב להודות שאני מאוד מחבב אותך בגלל שאתה חרוץ ופקח והכי חשוב בגלל שאף פעם לא התעסקת במשהו לא חוקי. לפחות לא משהו שאני לא הייתי עושה. אנחנו מארחים אותך בביתנו ואתה יושב לאכול איתנו כאילו היית בן משפחה. השאלה היא מה הלאה? הייתי רוצה לדעת מה קורה איתך ועם ליהי. האם הקשר ביניכם רציני?"
"למה אתה שואל אותי ולא את הבת שלך?"
"האמת היא שאני ואמא שלה ניסינו לשאול, אבל היא בקשה שלא נתערב, ואמרה שכאשר יהיו לה חדשות היא תודיע לנו"
"אם זה מה שהבת שלך רוצה, למה אתה שואל אותי? אתה רוצה שאני אסתבך איתה? אתה יודע שלהסתבך איתה זה לא דבר נעים".
שמוליק חשב כמה רגעים איך לשכנע אותי לספר לו לאן הולך הקשר ביני ובין הבת שלו, אך מחשבתו נקטעה בשל יריות שנשמעו מכיוון כניסת הבניין. צרור היריות היה ארוך, ככל הנראה מרובה אוטומטי, ואחריו נשמע קול אופנוע שהלך ודעך במהירות. שנינו קפאנו לרגע במקום, מנסים לעכל את מה ששמענו. לאחר מכן הסתכלנו אחד בעיני השני, צעקנו ביחד "אלי" ורצנו לכיוון פתח הבניין. ירדנו במהירות במדרגות ביחד עם עוד מהאנשים ששהו בבניין ורצו לדעת מה קורה למטה. כשהגענו ראינו את אלי יושב על הרצפה בלובי הבניין, נשען על הקיר ורגליו בפיסוק קל. לידו עמד השומר שהספיק להביא לו כוס מים וניסה להרגיע אותו.
שמוליק התכופף לכדי עמידה שפופה בכדי שיהיה בגובה העיניים של אלי ושאל אותו אם הוא נפגע. אלי נענע את ראשו מצד לצד לאות שלילה. הוא לא שם לב לדם שזרם מזרעו ולא יכול היה לדבר בגלל ההלם.
המשטרה הגיעה במהירות וסגרה את הכניסה לבניין בסרט פלסטיק, כך שהסקרנים לא יוכלו להתקרב למקום. אנחנו התפנינו עם אלי לבית חולים איכילוב, כאשר שמוליק ליווה אותו באמבולנס ואני נסעתי אחריהם. בבית החולים טפלו בזרועו של אלי שנשרטה קלות והוא קבל תרופת ווליום בכדי להירגע. לאחר מכן הוא נחקר קצרות על ידי המשטרה. התברר שהיו אלו שני רוכבי אופנוע, ששעטו לעברו תוך כדי נסיעה על המדרכה מיד כשיצא מן הבניין. רק בנס אף אחד לא נפגע. לאחר מכן הוא שוחרר לביתו עם הוראה להגיע למחרת בבוקר לתחנת המשטרה הקרובה ולמסור עדות.
איזה מצב מטורף. בדיוק למצב הזה לא רציתי להגיע. בזמן שאלי חיכה בתור לפקידה בכדי שתתן לו את טופס השחרור, קניתי אספרסו כפול מאחת מעגלות הקפה הפרושות בבית החולים ומצאתי פינה ריקה שבה אוכל לחשוב כיצד ניתן לצאת מהמצב שרק הלך והסתבך. הבנתי שהדבר הכי טוב הוא לחזור לתוכנית המקורית, ולערב את אבא בפרטי הפרשה. במקביל כדאי לארגן לאלי שני שומרי ראש ושכפץ טוב שיתלוו אליו עד שהפרשה תסתיים.
בפתח בית החולים נפרדתי מאלי ושמוליק שנסעו לביתו של אלי והבטחתי שאצור איתם קשר עוד היום, כשאצא מקיסריה. משם נסעתי ישירות לבית ההורים. מיד לאחר שהתנעתי את הרכב הכנסתי דיסק של מיטב השירים הצרפתיים בשנות השבעים והשמונים, שתרמו למוחי קצת שלווה ורוגע ולאחר הטירוף של כל היום. הטלפון היחיד שעשיתי בדרך היה לליהי. עדכנתי אותה בפרטים, שככל הנראה, יהיו בעיתון מחר, ואת השאר החלטתי שהיא לא צריכה לדעת.

בשעה עשר בלילה הגעתי לבית ההורים. שני חיילים של אבא שמרו על הבית מבחוץ, כאשר הבחינו בי הנהנו בראשם לשלום ופתחו את השער. נלי, כהרגלה, פתחה את דלת הבית ולאחר שחיבקה אותי עד כדי מעיכה, ציוותה עליי לבוא למטבח ולאכול מהממולאים המשובחים שלה. כמובן שהלכתי בעקבותיה, אבל רק אחרי שוידאתי שאבא בבית. אמא ישבה בפינת הטלוויזיה, כשראתה אותי קמה לקראתי ונשקה על לחיי לפי המסורת הצרפתית, חצי על הלחי חצי באוויר. תהיתי מתי ואם בכלל הגינונים האלו יעברו לה והיא תתחיל להתנהג כישראלית לכל דבר.
הריח של הממולאים הזכיר לי שלא הכנסתי לפי שום דבר מאז העוגייה של הבוקר, ולכן הצלחת התרוקנה במהירות. מה גם שרציתי לדבר עם אבא כמה שיותר מהר כדי למנוע את ניסיון ההתנקשות הבא באלי.
עליתי לקומה השלישית במעלית שהותקנה לאחרונה ליד גרם המדרגות והגעתי לחדר העבודה של אבא המשתרע על פני מחצית מהקומה. מחציתה השנייה היא מרפסת ענקית ממנה ניתן לראות את הים ואת האחוזות האחרות ובהן בריכות שחיה מנצנצות. אבא נוהג לשבת שעות רבות במשרד הזה וכן לארח בו אנשי עסקים. לפעמים נרקמות עסקאות באופן נינוח יותר כאשר נוף הים והאוויר מרגיעים את האורחים.
נקשתי בדלת ושמעתי את אבא קם "מי שם?"
"קלוד"
"כנס, למה אתה מחכה?"
אבא קם לקראתי וחבק אותי. חבקתי אותו בחזרה בעדינות בגלל הפציעה ובקשתי ממנו דיווח מקיף על מצבו הרפואי. התיישבנו על הכורסא והוא אמר "אני חושב שמצבי טוב מבעבר. הפחתתי באופן משמעותי את הסיגריות. עכשיו אני מעשן רק באירועים מיוחדים, שזה יוצא, בממוצע, סיגריה ליום. אני מקפיד לשמור על כושר ומבלה עם הנכדים. נלי משתדלת לבשל מאכלים עם הרבה ירקות ופחות שומן, ולכן הורדתי תשעה קילוגרמים. גם צמצום העסקים הלא חוקיים הוריד לי כאב ראש. המשטרה רואה שזה הכיוון שלי ולא מציקה לי יותר מידי."
"אבא, אני ממש גאה בך, כל הכבוד. תראה מה שכדור קטן יכול לעשות".
צחקנו ולאחר מכן שתינו את התה עם העוגיות שנלי הכינה וצפינו בטלוויזיה. השעה הייתה מאוחרת ותוכנית סיכום חדשות היום החלה. על המרקע הופיעו תמונות מבית המשרדים של שמוליק בליווי דיווחים על ניסיון ההתנקשות.
אבא שאל "שמעת משהו? יש לך מושג מה קרה?"
"בדיוק על זה רציתי לדבר איתך"
גוללתי בפניו את הסיפור החל מהמניות ועד הירי של היום. לאחר שסיימתי אבא קם, התיישב מאחורי שולחן הכתיבה והצית סיגריה. לקחתי ממנו אחת בשבילי והתיישבתי בכסא שמולו מחכה למוצא פיו.
"דבר ראשון צריך לדאוג להגנה עבור אלי. אני מציע שיהיו אלו שני מאבטחים מחברת אבטחה טובה, שלא קשורה אלינו. כמו כן הוא צריך להתחיל להסתובב עם שכפץ. אתה יכול לקחת אחד מהמחסן לפני שאתה הולך".
"זה בדיוק מה שאני אעשה. ומה הלאה? חשבתי לארגן מחר פגישה בינך ובין שמוליק. השאלה אם אתה רוצה להיות מעורב?".
אבא חשב כמה רגעים. ההחלטה בנושא מאוד חשובה. אם הוא נכנס לתסבוכת הזו הוא יכול להיגרר בחזרה למלחמה עם הכרמונים. "אני חושב שאתה כבר מעורב ואני לא אשאיר את הבן שלי לבד מול המטורפים האלו. תארגן פגישה עם שמוליק למחר בבוקר במקום הרגיל ואני אגיע. עכשיו בוא נרד קצת לסלון, לא נעים להסתגר בחדר יותר מידי".
התרוממתי מהכסא מלא התפעלות מרגש ההתחשבות החדש. הייתי רגיל לא לדעת אם אבא בבית או לא מרוב השעות בהן היה מבלה בחדר הזה רחוק משאר בני המשפחה.

המקום הרגיל היה בית מלון קטן בנתניה לשם אבא יכול היה להיכנס דרך הדלת האחורית ולהיות בטוח שרק אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם יודעים על מקום הימצאו . שמוליק ואני הגענו בדיוק בשעה שתיים כפי שקבענו ונכנסנו מעורף המלון ישירות למעלית השירות שלקחה אותנו לקומה העליונה. שלושה חיילים שמרו על המסדרון ובדקו את שמוליק בדיקה קפדנית לאורך גופו לפני שהוא קבל אישור להיכנס לחדר. כשנכנסנו פנימה האווירה החשדנית השתנתה ללבבית. הרי מדובר במשפחה. אבא קם ולחץ את ידו של שמוליק בחום. שאל אותו לשלומו ואמר לו שיהיה בסדר, מה שלא הרגיע את שמוליק. התיישבנו ולאחר סיבוב "דרינק" מסורתי, הגענו לנושא שלשמו באנו.
אבא פתח את השיחה ופניו השירו מבט לשמוליק. הקול שלו היה נמוך וקצבו איטי בלווי הפסקות, מה שיצר יראת כבוד כלפיו "קלוד סיפר לי אתמול את כל פרטי הפרשה. היה לי לילה שלם לחשוב כיצד ניתן לפעול והגעתי למסקנה שהדרך הטובה ביותר היא שקלוד ייפגש עם ששי כרמון, הבן של גורג', אצל הבורר. ששי בן אדם הגיוני. אחרי שקלוד יסביר לו שהוא הסתבך איתך ואולי עם פוליטיקאים, שהם במקרה חברים שלך שיכולים לארגן "עקיצות" של המשטרה בבית שלו ובכל העסקים האחרים הוא יבין. בפגישה צריך לטפל בשני נושאים. האחד, לספר לו שהשומרים בבניין קראו למשטרה ולא אלי בכדי שירדו לו מהגב. הדבר השני הוא לנסות להבין מדוע אבא שלו מעוניין במניות האלו? מה יש בחברה הזו, I.D.SECURTY שלא ידוע לנו?. בכל מקרה אני מציע לא למכור את המניות עד שנדע מה קורה שם". אבא עצר לרגע ופנה אלי "בנוסף צריך "לזרוק" לו שאנחנו יוצאים מהפרוטקשיין כי זה כבר לא מעניין אותנו. הוא כנראה יתרגם את זה למחווה ענקית בתמורה לשלום בית ויהיה מרוצה למשך תקופה מסוימת עד שנושא הנקמה באלי ישכח".
"אבא, אתה בטוח שאתה מוכן לתת להם כל כך הרבה? אתה יודע שהם לא יירגעו אחרי זה, אלא ירצו עוד".
אבא חייך "אין לי בעיה. אמרתי לך שאני רוצה להיפטר מכל העסקים הלא חוקיים ובייחוד מהפרוטקשיין. אל תשכח להגיד לו בפגישה שלא יתקרב לבתי העסק שלנו. אני רוצה שידע שיש קו אדום שאותו הוא לא יוכל לעבור. אם מישהו מהבית שלו יתקרב לאחת המסעדות שלנו או אפילו יגיע לקנות פלאפל מבחינתי זה יהיה חציה של הקו".
עדיין הייתי מודאג בגלל המניות, "מדוע אתה חושב שהם ירדו מנושא המניות?"
"אני חושב שאני נותן להם הרבה יותר מהמניות האלו. עכשיו תהיה להם הרבה עבודה. הם ינסו להיכנס לכל אותם מקומות שנצא מהם. ובנוסף, אחרי ששמוליק "ירמוז" על המהלך לשר הפנים ולראש עיריית נתניה, הכרמונים יצטרכו להתמודד עם "הפרעות" של המשטרה ולא יהיה להם זמן למשהו אחר".
שמוליק שהקשיב עד עכשיו אמר "כל מה שנאמר מקובל עלי" הוא עשה הפסקה קצרה וחשב על הדרך בה יגיד את הדברים הבאים לאבא "אלברט, אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה. אני לא מגיע מהעולם הזה וללא עזרתך ועזרת קלוד לא הייתי יודע כיצד לפתור את המצב אליו הגענו. אבל יש לי חששות. אני מבקש בכל לשון של בקשה, שאם הפגישה עם הכרמונים תתקיים לא יוזכר בה קשר ביני ובינך מעבר לקשר המקרי שנובע מעובדת היותו של קלוד מועסקת באחת החברות שלי". הוא עשה הפסקה נוספת והסתכל אלי "קלוד, אני מתכוון לקשר עיסקי כמובן. על מה שקורה בינך ובין הבת שלי אני אמשיך לדבר איתך בהזדמנות אחרת." כולנו צחקנו והוא המשיך "הטיפוס הזה, משה, האחיין של גורג, נשמע לי קצת מסוכן. האם הוא יקשיב לדוד שלו ולא ימשיך להתנקם באלי?"
חזרתי על דברי אבא "אל תדאג, הם יקנו את הסיפור עם השומר שהזעיק את המשטרה".
נשארנו בחדר עוד כשעה, סיכמנו פרטים נוספים תוך כדי ארוחת צהריים ונפרדנו. עכשיו הכי חשוב היה לקבוע פגישה ביני ובין ששי בהקדם האפשרי. אבא הבטיח לדאוג לפגישה ולהודיע לי בערב אם, מתי ואיפה היא תתקיים.