הפרי האסור-שיעור חדש-פרק שביעי

״כל תלמידי שכבות יא׳ ויב׳ מתבקשים להגיע לאולם הטקסים,למנהל יש כמה מילים לשאת״ אני,זואי,לאון,אנני ורון-החבר של אנני החלפנו מבטים מבולבלים,עוד לא צילצל לשעה הראשונה ואין שום סיבה מיוחדת למנהל לשאת דברים.
כשהגענו לחדר הטקסים שמסודר כמו אולם תאטרון עם הרבה פחות כיסאות,התיישבנו בשורה כשאנני וזואי משני צידי,עומרי מצידה השני של אנני ליטף את ידה ודור לאון וטאו מצידה של של זואי. החדר המה ילדים,כולם התלחששו על מטרת הכינוס, שמעתי כמה סיפורים מתגלגלים. אחד טען שהמנהל מתכנן להתפטר כי גילו על הרומן שלו ושל אתי-המורה לאזרחות. השני טען שהבן שלו חלה בסרטן ראיות ושהוא מתכנן להכביד בעונשים על אישון בשטח בית הספר. עוד כמה סיפורים או ממש מופרכים או ממש משעממים התגלגלו בין כיסאות התלמידים. אני הבטתי בילדים הדוהרים את האולם מדלת הכניסה,הרחבתי את עיני וחיפשתי את שיערות החום-דבש של שון ואת עיניו הירוקות מנצנצות אבל הן לא נכנסו כל זמן שהסתכלתי ״אחמ..״ נשמע קולו של מר אמנון המנהל ברמקולים וההתלחששויות השתתקו ברגע ״אני רוצה לדבר איתם״ המנהל ליטף את כרסו וסידר את משקפיו על גשר אפו. לא היה לו דף להקריא ממנו,והוא היה מרושל כאילו לא התכונן מראש,היה מובן שזה עניין שהובא לידעתו זה עתה ושהוא מיהר לטפל בזה ״הובא לידעתי שאתמול נערכה מסיבה״ מבטים מבולבלים עברו בין הילדים באולם ״מצטער שלא הזמנתי אותך״ לחש ניב שישב לצידו של עומרי אחי והשורה שלנו התפוצצה מצחוק ״משהו מצחיק אתכם?״ מר אמנון הפנה את מבטו אלינו, השתתקנו מיד. ״המשטרה שהוזעקה למקום מצאה המון בני נוער-קטינים. שיכורים ומעשנים, חוזרים בנהיגה הביתה כשהם לא בפיכחות…לדביריהם 80% מבני הנוער הנוכחים שם היו תלמידי בית הספר שלנו,אני חייב לציין שדבר כזה לא יעבור על סדר היום!״ ההתלחששויות התחדשו,אני לא הייתי מרוכזת בדבריו,והם גם לא כלכך הפריעו לי.. הרי מה הוא כבר יכול לעשות? להשעות חצי מהתיכון?
בזמן שהייתי שקועה בהרהורים ראיתי את תום יורד לכיוון הבמה ותופס מקום לצידו של מנהל בית הספר ״לשמחתי,לאחרונה הצטרף לסגל המורים שלנו עוזר מאמן קבוצת הכדורגל-תום שפרד שעובד במשרה חלקית כשוטר,הוא הסכים להעביר לכל אחת מהכיתות שלכם כמה שעות שבועיות-שיוספו במערכת השעות בסוף היום שלכם ובהם יסביר על הסיכונים הכרוכים בשתיה,עישון,סמים,הסכנות בנהיגה תחת שכרות והעונשים במשטרתיים״ המנהל סיים את דבריו וטפח על שכמו של תום שקיפץ מעט,הרגשתי את הפה שלי פעור כלכך ואת עיניי מתרחבות.

״אני לא מאמינה!״ התלוננה זואי כשישבנו בשולחן הקבוע שלנו בקפיטריה ״אין לך זכות להתלונן,את במלא מסיימת כל יום ב12,מה אני אגיד?״ אמרה אנני ביאוש ״רומי,מה יש לך?״ שאלה אותי אנני כשסיימה להתלונן, פתאום שמתי לב שאני בוררת את צלחתי ביאוש כאילו אני מנסה להחליט אם השיעורים הנוספים-עם תום,טובים או רעים ״אני..כלום,עייפה מאתמול״ עניתי לה בגמגום ״מתי הכניסו את השיעור שלך?״ היא שאלה ובדיוק כשסיימה צלצול הפעמון נשמע ״עכשיו״ אמרתי במבט ספק משועשע ספק עייף והתהלכתי לכיוון הכיתה. כמה תלמידים כבר נכנסו לפני,ראיתי מבעד למשקוף את תום מסדר ניירת על שולחנו,בראשי היתה המחשבה על להבריז מהשיעור אבל הדחקתי אותה ונכנסתי במהירות לכיתה,תום נשאר שקוע בניירת. לאחר שכמעט כל הכיתה נכנסה הוא הרים את ראשו ובחן את הצד הראשון של הכיתה ״אוקי..״ הוא אמר והשתהה,עיניו עדיין לא נחו עלי ״כמו שהמנהל הציג אותי כבר,שמי תום,אני שוטר במשרה חלקית ועוזר למאמן הכדורגל שלכם,ועכשיו אני גם אעביר את השיעור ה..״ הוא נעצר,עכשיו עיניו נחו עלי הוא כאילו חייך אליי עינייו,החזרתי חיוך עם הפה וקישקשתי כמה דברים בזיית הדף ״עכשיו אני בטוח שלפחות כמה מכם היו במסיבה אתמול״ הוא אמר ובחן עוד כמה תלמידים ״היום..הייתי רוצה לדבר איתכם על סמים״ התלחששויות הלכו וגברו בכיתה ותום השתיק אותן במחיאת כף ״כמה מכם השתמשו בעבר בסמים?״ תום שאל וידיים ספורות הונפו באוויר,הוא הצביע על ג׳ורג׳ ביל״אתה, אתה יכול להסביר לנו למה השתמשת,האם זה היה לחץ חברתי או..״ ג׳ורג׳ עצר את דבריו של תום בגיחוך ״לחץ חברתי? עלי??״ הוא אמר והרים את גבותיו ״אם כך..למה?״ תום התיישב על השולחן והמשיך את השיחה ״זה כיף״ ג׳ורג׳ ענה בזלזול,תום רק נעץ בו מבט וג׳ורג׳ פתח שוב את פיו ״זה,משחרר וממקד בו זמנית,זה גורם לך להרגיש שאתה מעל לכל החושים שלך ולהיות מהופנט,משוחרר,כמובן תלוי מה את לוקח..לכל דבר יש השפעה אחרת, אבל זה כמו קסם זה נוגד את כל חוקי הטבע״ ג׳ורג׳ השתתק כשהבין שנסחף ״אני רואה שאתה מנוסה בזה״ אמר לו תום בנימה חברית,ג׳ורג׳ משך בכתפו ״אני לא מבינה״ שמעתי את עצמי אומרת פתאום,כל המבטים הופנו פתאום לסוף הכיתה,למקום בו ניצב שולחני המבט היחיד שעניין אותי היה זה של תום ״את רוצה להגיד משהו רומי?״ כמה לחשושים החלו לאחר שתום קרא לי בשמי הפרטי ״כן,אני רוצה להגיד משהו,אלה ההשפעות של הסמים,והם מחוץ לחוק?״ אמרתי בכמעט צעקה ״כמובן שזה לא בדיוק ולא הכל..״ ניסה תום להשחיל ״הסמים מסחררים אותך וגורמים לך להרגיש מעל הכל?כמו שהדופק נהיה מהיר יותר ואני מרגישה כמו בתוך סיפור אגדה או חלום…קסם בערך,הרגשה שנוגדת את כל חוקי הטבע? אוקי יודע מה? אני חושבת שצריך לעצור גם אנשים מסוימים ולהוציא אותם מהחוק,כי הם יכולים לגרום לבדיוק אותה הרגשה!״ הפעם באמת צעקתי את זה ולא הורדתי את עיני מתום אפילו לרגע. הוא היה מופתע,הפה,הגוף שלו שהתקשח אבל עיניו..הן שידרו רוגע מעצבן,רוגע משגע. הלחשושים הגוברים הגיעו לאוזני וטיפסו על גבי ״נראה לי שמישהי פה מאוהבת״ מישהו מצידו השני של הכיתה ציחקק,לא הבנתי מי ולא היה לי אכפת. תום שתק לא זע. הרגשתי שאני חייבית לצאת,להתרחק. אספתי את חפצי ויצאתי בטריקת דלת מהכיתה,תום לא העז לפצוח את הפה וזה הרגיז אותי, טיילתי במסדרונות,ניסיתי לסדר את המחשבות בתוך ראשי,שני צבעים התערפלו בתוכו הסגול אפור של עיניו של תום והחום ירוק של עיניו של שון בלי לשים לב דמעות זלגו על לחיי ואני תפסתי את ראשי והחלקתי על הלוקר שלי עד שהתיישבתי על הרצפה ובכיתי ובכיתי ״אחמ״ קצר נשמע מעלי ואני הישרתי מבט על נעלי העור המחויטות של המנהל שלנו מר אמנון ״שלום לך״ הרמתי את ראשי במבט התמים ביותר שהצלחתי לגייס. המנהל כנראה ראה את הדמעות שבעיני ומבטו התרכך ״מה קרה לך?״ הוא שאל בדאגה ״הי..״ ניסיתי להמשיך אבל הדמעות שעמדו בגרוני איימו להתפרץ והעדפתי לשתוק ״איזה שיעור יש לך עכשיו?״ המנהל המשיך לחקור ״תום..״ זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מפי ״אני מבין..״ המנהל ליטף את כרסו וחשב. לאחר מספר דקות ממושכות הוא פתח את פיו ״מתוקה,יש סיבה לכך שאת בחוץ?״ הרמתי את ראשי וניענעתי אותו לשלילה ״בואי,נחזיר אותך לכיתה״ הוא אמר והסתובב,אני התרוממתי והלכתי על עקבותיו ״תום, רומי פה שייכת לשיעור שלך,אני לא יודע מה הסיבה אבל מצאתי אותה בחוץ,בכדאי שהיא תיכנס״ אמר המנהל לאחר שפתח את הדלת ודחף אותי פנימה אל הכיתה,הייתי מבוישת כלכך. התיישבתי בסוף הכיתה וטמנתי את ראשי בגקט המחוייט שהיה לא נוח להפליא. תום המשיך לדבר,עכשיו הוא עבר לסיגריות וג׳ולייט, הבלונדה השנואה עליי סיפרה לו על דודה שנפטר לפני כמה שנים מסרטן ריאות והתייפחה מעט יותר מידי,כנראה בשביל תשומת ליבו של תום. כשהצילצול הגואל נשמע אספתי את דברי וניסיתי להתעלם ממבטו של תום הרמתי את הילקוט והלכתי לכיוון היציאה ״לא כל כך מהר רומי,אני צריך לדבר איתך. תוכלי להישאר לכמה דקות?״ עיניו של תום ננעצו בתוך עיני במבט מופתע-מתחנן-מרוצה-מבולבל, הכל יחד. ולא איפשרו לי לזוז אפילו צעד נוסף