שוקולדים – פרק 2

פרק שני – קלוד פארגון דצמבר 2003

השהייה במעלית גרמה לי סחרחורת קלה והזכירה את התקף פחד הגבהים בטיול למצפה רמון כאשר הייתי בכתה ח'. עליתי לקומה ארבעים ושלוש במגדל העגול על שם עזריאלי והלכתי לפי החץ שעל השלט "תמר אחזקות בע"מ". לחצתי על הזמזם ונכנסתי למשרד מפואר. מזכירה מטופחת בשנות הארבעים לחייה ישבה מאחורי דלפק עץ כבד וקבלה את פני בחיוך. "בוקר טוב מר פארג'ון, אלי כבר יתפנה אליך. תרצה לשתות משהו?"
"בשמחה, כוס אספרסו כפול ואם אין אז קפה שחור עם כפית סוכר". התיישבתי בפינת ההסבה על כורסת עור שהייתה נוחה במיוחד וחיכיתי. לאחר מספר דקות המזכירה חזרה עם מגש קטן ועליו קפה עבורי ועבור אלי וצלחת עוגיות ובקשה שאבוא אחריה. המשרד של אלי היה מרווח מאוד ומהחלון הענק שמאחוריו נפרשה כל העיר תל אביב ובסופה הים. אלי קם, התקרב אלי ולחץ אץ ידי "בוקר טוב קלוד וברוך הבא. שב בנוח ואני אספר לך קצת על הפעילות של החברה ועל התפקיד שלך".
כך התחלתי לעבוד בפעם הראשונה בחיי והייתי חדור מוטיבציה להצליח וללמוד את הביזניס. הקצבתי לעצמי שנתיים עד שלוש שנים בחברה ולאחר מכן אני אפרוש כנפיים ואנהל בעצמי את עסקיי. כמובן שלא שיתפתי אף אחד במחשבה הזו ומההתחלה הראיתי מחויבות ומסירות. קבלתי משרד צמוד למשרדו של אלי כיאה לחבר של הבת של הבוס וביליתי בו ימים כלילות. בנוסף לניהול פרויקטים שתחת ניהולו, אלי הציע לי לקחת חלק בפעילות הבורסאית ולפקח על ערכי המניות השונות בבעלות החברה. צורפתי למחלקה של הכלכלן הראשי, שלימד אותי את כל חוקי ותככי הבורסה, ומכיוון שהבורסה תמיד עניינה אותי צללתי מיד לעולם של תלטק, מעוף ועוד מושגים שלא היו שגורים בפי עד אז.

באותם ימים אבא חזר לכושרו והשתקם כמעט לגמרי מהפציעה. הוא הפסיק לעשן והתחיל להתאמן בליווי מאמן כושר אישי בחדר הכושר שבניתי בקומה התחתונה בבית. הפציעה, שהבהירה לו שהמוות מחכה מעבר לפינה ושהוא לא חסין, גרמה לו לרצות לחזק את הקשר עם ילדיו ולכן נאלץ לחסל את עסקי בתי הזונות כדרישת אחותי.
מתישהו לפני ראש השנה, לאחר שליהי לחצה עלי להכיר לה את משפחתי, הודעתי לאמא שאני מגיע עם החברה החדשה שלי לארוחת שבת. הסברתי שאני לא מתכוון להתחתן איתה, בכל אופן הנושא לא עומד כרגע על הפרק ושכולם יתנהגו יפה. אמא שמחה מאוד, שאלה מליון שאלות ולא שכחה לנזוף בי על כך שלא הכרתי לה את ליהי עד עכשיו.
בשעה שש בערב באתי לאסוף את ליהי. נכנסתי לסלון ושמוליק קבל את פני. מיד כשראה אותי קם וטפח על כתפי. "שמעתי שמרוצים ממך. ההצעה שלך לקנות מניות של חברת I.D.SECURTY מאוד משתלמת. מאז שהתחלנו במסע לרכישת המניות הן עולות כל הזמן. הבנתי שהם מתעסקים בפרוייקטים הקשורים במשרד הביטחון".
"תיארתי לעצמי שתאהב את העסקה. לפני מספר חודשים קראתי את הכתבה בעיתון מעריב שבה ראינו אותך ובה שבחת ועודדת את ההשקעה בתעשיות הביטחוניות". השיחה שלנו נקטעה על ידי ליהי, שירדה במדרגות עצבנית ורטנה בלי הפסקה על השמלה החדשה שקנתה ונקרעה. היא כזאת חמודה כשהיא עצבנית, כי היא לא שומרת כלום בבטן ואחרי כמה דקות היא נרגעת ושוכחת הכל. לעומתה, לעולם לא יראו מתי אני מתעצבן. אני מקפיד לשמור על פני פוקר, כך שאף אחד לא יודע מה מתחולל אצלי בראש.
בגלל שמיהרנו לא סיימתי את השיחה עם שמוליק וקבענו שנמשיך אותה למחרת אחר הצהריים.
בשעה שבע וחצי הגענו לקיסריה. נלי, העוזרת פתחה את הדלת ונישקה אותי על לחיי. חבקתי אותה בחוזקה והחזרתי לה נשיקה על המצח. איזו אישה נפלאה. היא גרה עם אריה בעלה בדירת שני חדרים שנבנתה עבורם בקצה השני של הגינה והם מתחזקים את הבית בחמש עשרה השנים האחרונות. "נלי, מה שלומך? את נראית נפלא כרגיל" החמאתי לה והיא הסמיקה. "תכירי את ליהי, חברה שלי". ליהי נשקה לנלי על לחיה ונכנסה איתי לפינת האוכל הצמודה למטבח. אף על פי שהבית היה ענק נראה היה לאמא שחדר אוכל הוא משהו מנוכר, ולכן היא הציבה את שולחן האוכל בקרבת המטבח. ערכתי לליהי היכרות עם כל המשפחה והתיישבנו סביב השולחן. שמחתי מאוד לראות את אחותי ושני הילדים שערכו הכרות מאוחרת עם סבא וסבתא ועם נלי ואריה שתמיד מצטרפים לארוחת ליל שישי כאילו הם חלק מהמשפחה. אבא קדש, חלק חלה שהמליח לכולם וה"קישקושידה" התחילה. לכולם היו שאלות לליהי, ואמא כל הזמן דאגה שהיא תאכל בגלל שהיא "מאוד רזה". אחותי התעניינה בלימודי העיצוב ואחי החייל התעניין בעסקים של שמוליק. לעומתם אבא ישב בראש השולחן, כהרגלו, בחן את כול הנוכחים והקשיב לדברים שנאמרו בלי להוציא מילה מהפה. כשהסתיימה הארוחה וכל הילדים פינו את הכלים למטבח אבא בקש שאבוא לשוחח איתו בחדר השני. קמתי והלכתי איתו תוך כדי חיפוש המבט של ליהי. ליהי קלטה אותי מיד ופניה המחייכות סימנו לי "אתה יכול להשאיר אותי כאן בלי כל חשש".

"מה נשמע בן?" אבא אמר והמשיך לפני שהזדמן לי לענות לו "כבר מזמן רציתי להגיד לך שאני שמח שאתה הולך בדרך שבחרת. וגם הבחורה שהכרת נראית נחמדה".
"תודה. מה שלומך? אתה נראה טרוד, לא הוצאת מילה כל הארוחה".
נראה שהוא הסכים עם האבחנה שלי ולכן לקח לעצמו כמה רגעים בכדי לתכנן את התשובה.
"לאחרונה, בעקבות הפציעה היו לי הרבה התלבטויות בנוגע לעתיד העסקים של המשפחה. אף אחד מהאחים שלך לא מוכן להיכנס לעסק ונראה שגם אתה מתרחק. מצאת עבודה, אתה גר בתל אביב, רחוק מאיתנו ויש לך חברה מעולם שונה מזה שגדלת בו. בבית החולים היה לי הרבה זמן להרהר בעתיד. שתדע שהייתה זו הפעם הראשונה ששיתפתי את אמא במחשבות האלו".
גילוי הלב של אבא שיתק אותי לרגע. אף פעם לא ניהלתי איתו שיחה מסוג זה או שיחה על עסקים.
"ומה אמא אמרה?"
"אמא חשבה שאני צריך לדבר איתך, ולבדוק אם אפשר להפוך את הביזניס שלנו לחוקי. כלומר להשקיע את הכסף בבורסה או בחברה אחרת. כל יום אני שומע שהבורסה עולה וכדאי להשקיע במניות, אז חשבתי לעצמי, שאולי כדאי לקחת יועץ, או מישהו שמבין בנושא וברור שהכי טוב שהוא יהיה הבן שלי. מה דעתך?".
חיבקתי את אבא בפעם הראשונה מאז שהייתי ילד קטן ואמרתי "אני שמח שהגעת להחלטה הזו. גם שמעתי שיצאת מעסקי הנשים".
"כן. זה נכון. אבל כרגע יש לי עוד כמה עסקים ואני צריך לחשוב איך עושים את כל הצעדים בחוכמה כדי לא לגרום לאויבים מחוץ לבית להזיק לנו. אני אפילו מאמין שאם מישהו קרוב אלינו יריח שאני מצמצם פעילות הוא יתרגם את זה לחולשה וינסה לפגוע בנו, כך שחשוב שבינתיים לא תדבר על הנושא עם אף אחד".
"בסדר גמור. אל תדאג, נחשוב ביחד ונצליח להרים עסק רציני. אני אהיה איתך בקשר עוד השבוע".
לאחר השיחה אבא נראה הרבה יותר רגוע, כאילו אבן נגולה מעל ליבו. חזרנו לסלון שם כולם היו עסוקים במשחק טריוויה בניצוחה של ליהי שהקריאה את ההגדרות והוסיפה רמזים לנכדים.

במשך הלילה התחברתי לאינטרנט וחיפשתי את כל הכתבות על חברת I.D.SECURTY. כמו כן נכנסתי לאתר הבית של החברה וממנו הבנתי שהבעלים ישראלים ושהוא מקיים שיתוף פעולה עם מספר חברות מדרום אפריקה. לאחרונה הפכו מדינות דרום אפריקה לשותפות אסטרטגיות בחברות בכל העולם בגלל חומרי הגלם הזולים, ששליטים מושחתים מוכנים למכור לכל המרבה בשוחד.
למחרת בארבע אחר הצהריים התייצבתי בבית משפחת שוכמן להמשך השיחה עם שמוליק. הוא חיכה לי במשרד שבקומה הראשונה אליו נכנסתי בפעם הראשונה מאז שהכרתי את ליהי. המשרד היה עמוס ספרים, שהונחו בסדר מופתי בספרייה כבדה. הספרייה, שהגיעה עד התקרה חולקה לשניים. בצד אחד ספרי דת ויהדות ובצד השני ספרים אחרים. המשכתי לבחון את החדר ונדהמתי לגלות את כמות המכשירים האלקטרונים שהיו בכל פינה. מסתבר שהאיש הגדול הזה חובב חידושים טכנולוגיים ובזמן הפנוי שלו משחק בפלייסטיישן. עיניי נחו על המשחקים, הייתי צריך להתבונן בהם היטב כדי להאמין שזה באמת מה שאני רואה. שמוליק שם לב לדבר ואמר בחיבה "קלוד, בוא נדבר על עסקים ואחר כך נשחק". צחקתי והתיישבתי מולו בצד השני של שולחן הכתיבה. הוצאתי את המחשב הנייד ופתחתי את המצגת עליה עמלתי חצי לילה. שמוליק שמח לגלות את הרצינות שאני משקיע בעבודה והחמיא לי על הנתונים שהראיתי. הצגתי גרפים המראים את עליית ערך המניה לאורך השנים ואת התפתחות שוק התעשיות הביטחוניות בעולם. מסתבר שהחל משנות השמונים של המאה הקודמת הייצוא של התעשיות הביטחוניות גדל בקצב דומה לייצוא ההייטק בעיקר בגלל המלחמות הבלתי פוסקות באפריקה והתפרקות הגוש הקומוניסטי. במקומות אלו קמו מדינות חדשות או כוחות מורדים, שלא הרימו את הראש קודם לכן באותה עוצמה. לאחר שעה וחצי של נתונים ודיון פילוסופי על נכונות קיום התעשייה הביטחונית שמוליק קם והכריז "קלוד, תודה רבה. מספיק מצגות ועבודה להיום. עכשיו צריך קצת פלייסטיישין לנשמה". סגרתי את המחשב והתיישבתי לידו על אחת מהכורסאות הרכות מול מסך הפלסמה הענקי. לקחנו בידנו את השלטים וכמו שני ילדים קטנים שקענו במשחקי מלחמה.

המשך השבוע לא היה קל עבורי. חשבתי על ההצעה של אבא, שהיא מאוד מפתה אבל לא מתאימה למצב בו הייתי. התחלתי עבודה חדשה שמאוד אהבתי ושבכל יום למדתי דרכה משהו חדש על עולם העסקים ולא הרגשתי שאני מוכן כרגע לנהל עסקי הון באופן עצמאי. לא מספיק ללמוד את השפה של הבורסה כדי להצליח, אלא את מה שמסתתר מתחת לפני השטח. עולם העסקים הוא כמו משחק שחמט. ישנם עשרה שחקנים ראשיים שהמהלכים שהם עושים משפיעים אחד על השני והשאר חיילים או בעלי תפקידים זוטרים שמתאימים את צעדיהם לעשירים מהם. מדי פעם יש חייל שממציא מהלך מתוחכם או המצאה חדשה, ומצליח להתקדם, אבל בסוף הוא מוכר את עצמו תמורת הרבה כסף לאחד המלכים ונעלם.
אני רוצה להיות אחד המלכים, כמו שמוליק, ולכן אני חייב להמשיך וללמוד ממנו. אבל מצד שני מה יכולתי להגיד לאבא, כאשר תשובה שלילית לא באה בחשבון?
ליהי שמה לב למצב המעורער בו הייתי נתון למרות שלא אמרתי דבר והחליטה לברר מה קורה. באחד הערבים, נכנסתי הביתה כשכל גופי דורש להיזרק על הספה עם כוס קפה וסנדוויץ שאזמין מבית הקפה. כשפתחתי את הדלת ריח וניל מעורב בסויה מלא את חלל הבית וליהי לבושה בסינר נעמדה מאחורי השולחן בפינת האוכל. על השולחן היא פרשה מפה לבנה ועליה כלי חרסינה פרחוניים שלא הכרתי ונרות שהיו המקור לריח הווניל.
"ואוו איזו הפתעה" החמאתי לה והתקרבתי לנשקה, אך היא התרחקה וחייכה חיוך שהסתיר מאחוריו סוד.
"היי מתוק, אני משערת שאתה רעב, אז כדאי שתשב". עשיתי כדבריה והיא התיישבה מולי ומסרה לי תבנית מלאה בסושי. "הכנתי לבד, מה דעתך?" הטעם היה מדהים, המליחות של הדג והאצות בלווי הרוטב המתקתק השתלבו בצורה מושלמת. "איפה למדת להכין את זה? יש לך עוד כמה התמחויות שאני עדיין לא מכיר?"
"בהחלט כן, לאט לאט אני אכיר לך את רובן"
"למה לא את כולן?"
"אישה חייבת לשמור קצת סודות לעצמה, אחרת לא יישאר לאיש שלה מה לכבוש ולגלות והוא יחפש לעשות זאת במקום אחר".
כך המשכנו להקניט אחד את השני ולדבר ברמזים שנהיו משעשעים יותר ויותר ככל שבקבוק היין הלך והתרוקן. בסוף הארוחה קמתי לפנות את הכלים למטבח אך ליהי בקשה שאשב וארגע מהיום הלחוץ שעבר עלי והיא תעשה זאת. נשענתי בחזרה על הכסא, לוקח לעצמי כמה דקות בכדי לעכל את יצירותיה של האישה המטריפה, שהתקרבה אלי והתיישבה על ברכי כשפניה מולי ושיערה מדיף ריח של קוקוס. ידי הורמו ללטף את גבה המושלם, שלהפתעתי היה עירום למעט הסינר. כאלו הפתעות אני אוהב. המשכתי ללטף בעדינות את גבה תוך כדי הורדת ידי לחלקים אינטימיים בגופה שגם כן הסתתרו מאחורי אותו סינר ולא גילו לי עד עכשיו שהם חשופים. פרמתי לאט את הקשר סביב מותניה ונמלאתי מחדש בתיאבון, שגרם לעייפות שהייתה להעלם ולידיי לשאת בקלילות את הטבחית המהוללת לסלון בכדי לתבוע ממנה את הקינוח על השטיח.
כשסיימנו הדלקתי סיגריה וקרבתי אלי את המאפרה. ליהי הלכה לחדר השינה וחזרה לבושה בכותונת עם ציורי מיקימאוס, התיישבה מולי ברגליים משולבות ואמרה "עכשיו, תספר לי מה עובר עליך כל השבוע" הבטתי בה ולקחתי שאיפה מהסיגריה. התבוננתי היטב בבחורה שבאותו רגע התחוור לי שאני אוהב אותה, וגם הבנתי שהגיע הזמן לשתף אותה במה שקורה לי, אחרת אני אאבד אותה. אמרתי לעצמי שזה הזמן שבו המשחקים הופכים למערכת יחסים רצינית, ואני הוא זה שבחר במערכת הזו, לכן אני חייב לשחק לפי הכללים. ליהי באה מהעולם שבו לנשים יש זכות לדעת ולהתערב, ולא מהמקום בו הייתי יכול לשמור על חשאיות מפני בת הזוג שלי.
במשך שעה ארוכה ספרתי לה את כל מה שקרה בחדר עם אבא באותו ליל שישי, על התוכנית העסקית שרקמתי לעצמי ועל אי השילוב בין השניים. ליהי הקשיבה בריכוז וכשסיימתי לדבר אמרה "אני חושבת שאתה צריך לדבר עם אבא. אם העסקים של אבא שלך הופכים לחוקיים, יש סיכוי שהוא יוכל להיות שותף סמוי בעסק כלשהו. אל תחשוב שאני תמימה. אני יודעת שלא כל העסקים של אבא טהורים. דבר איתו, אני בטוחה שהוא יתעניין במשקיע, הרי הוא אוהב כסף". זו בדיוק התשובה. איך לא חשבתי על זה בעצמי? הנחתי את הסיגריה במאפרה, תפסתי את ליהי, גלגלתי אותה מתחתי והסתכלתי לה בעיניים "את לא מפסיקה להפתיע אותי, ולכן אני אוהב אותך"
"גם אני אוהבת אותך" היא ענתה. המשכנו להתחבק ולצחוק וחשבנו כמה ברי מזל אנחנו שמצאנו אחד את השני כמו שזוגות מאוהבים עושים. יחד עם זאת קצת נבהלתי מעצמי וממה שאמרתי לבחורה בפעם הראשונה בחיי. ניסיתי לנתח באופן מהיר את המצב החדש והגעתי למסקנה שאני צריך להסיט מיד את החששות ולהודות שאני מכור לאישה היפה הזו, אני מאוהב.

השיחה עם שמוליק לא הייתה קלה. ישבנו במשרד שבבית והסברתי לו את הבקשות של אבא ואת השינויים שהוא עושה בעסק. הוא הרצין את פניו ואמר "כל העסקים שלי חוקיים. אף אחד לא יכול למצוא ניצוץ פלילי בעסק שלי, ולכן אתה מאוד מקשה עלי עם הבקשה שלך". הוא השתהה לרגע והמשיך "למרות זאת הסכום שנקבת עצום וכרגע רוב העסקים שנשארו למשפחה שלך חוקיים. אני מציע שתקים חברה על השם שלך עם חשבון בנק שבו יישב הכסף, ואתה תשלם מיסים על רווחים כנדרש. כמו כן אני לא רוצה לשמוע את השם של אבא שלך נקשר אלי מסיבה כלשהי".
שמחתי. תפסתי שתי ציפורים במכה אחת. מעכשיו אני מנהל את תיק המניות של משפחת פארגון ובבית ההשקעות "תמר השקעות". "שמוליק, תודה. אני מבטיח לך שאתה לא תתחרט על ההחלטה". קמתי מהכסא ולחצתי את ידו "עכשיו אני חייב ללכת, אתה מכיר את הבת שלך, לא מתחשק לי להרגיז אותה". צחקנו לאות הבנה ויצאתי מהדלת.