סופות חול של מחשבות

מדבר של מחשבות,סופות של חול
שומם דומם ורותח,כמעט שאין מנוס מהכוויות
אוחז בראשי הקודח והזמן מתמרח זה משגע אותי
מניף את הידיים למעלה בתחינה הדמעות מתייבשות על הפנים
אני מלוכלך אני רוצה כל כך ולא מגיע,זה מפיל אותי שוב ושוב
שומר את הסחרחורות וזה עומד בגרון שמסרב להיפתח
אין גשם אין מים ולא פתרון פלאי בשמיים הכול חרב לאט לאט.
חולני אני הקולני שכבר לא פוצה את פי,לא מצליח
מתקמט שוב וכבר כתבתי כל כך הרבה על עצב וקלון
טיפחתי שדים עצומים שמתחבאים בין השורות של המילים השחורות
תוקפים אותי בזה אחר זה במדבר,נלחם ולא יכול להם,מאבד שליטה
יהיה בסדר אני חושב בין גרגירי החול,זה יגמר ואני אלך אל המעיין
אין שם היא לא שם הם לא שם אני לבד,המדבר בתוך הראש אני מבודד
זיעה קרה ליד המדורה בלילה הקר ועמוק של המקום הצחיח הזה
מתחבט בשאלות זה לא יכול להיות אין קיום שאין בו מחשבה
יוצר עוד ועוד שדים ועיניים ננעצות בי מהחושך המאיים
שוב אני קם למשמר נדרך כמו אקדח ומשחרר את הרסן
ההדק נלחץ אני נמחץ והפה משתחרר אני נאנח
מדוע למצוא שקט בתוך הראש נהיה כל כך מסובך
לפחות זה רק כאן בחוץ יותר קל בחוץ מים זורמים עליי
יכול לגעת להירטב יכול לחשוב ולהתחשב
המציאות שלי היא מדברית,פנימית ונקמנית לפחות לפעמים
אני נלחם בה,נאבק בשדים,השחורים הלבנים האלה
לעיתים בורח ממנה לצדדים,מתפרק בחטאים
וחוזר למסלול ההר תלול החבל נמשך וחייב להיאחז
יש שם,היא שם הם שם,חזרתי.