קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ה: ספנסר בלאק

קוסמים אפלים: ההתחלה- פרק ה: ספנסר בלאק

" ואז כריסטופר מאקוודי, הערפד המטורף הזה דחף אותי, הוא היה עם סכין, הוא קרע את חולצתי ואז הוא ניגש אל ההורים שלי, והוא עוד צועק לי 'תשתי דם אדם' ואני צועקת דמעות כסופות זולגות על לחיי האדמדמות, אני נושכת את שפתיי מנסה שלא לפרוץ שוב בבכי, אבל אז הוא הרג את אבא שלי, שיערו האפרפר של אבי שינה את צבעו לאדום וכתם של דם כיסה את החולצה שהוא הכי אהב, החולצה של פלוטו ושל מיקי מאוס, אני הייתי עם נעלי בית, כי יצאתי לרגע מהבית, אמי חשפה את שיניה החדות ואז הערפד נשך אותה והיא מתה. מדהים איך ערפד יכול לנשוך ערפד. זה קטע שצריך לציין אותו בספר היסטוריה. אמא שלי ואבא שלי, שכבו על השביל הצר, ליד הקיר האפרפר, עם הכתובות השחורות, איש עבר עם כלב לבן ושאל אותנו אם הכל בסדר. אני ידעתי שאני צריכה להמשיך הלאה, אבל לא יכלתי, היה לי קשה ואז הערפד הזה, כריסטופר, שוב בא אליי וצרח: 'תשתי דם אדם או שאני אהרוג גם אותך' ובסוף אני הרגתי אותו, זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה, זה שהוא רצח את הוריי, מאז אני נושכת רק בעלי חיים ולא בני אדם, חששתם קצת ממני בהתחלה? נכון? אבל זה בסדר. אני גם לא שתיתי הרבה דם מחיות כמה חודשים אחרי שקרה האירוע של הרצח. אני הרגשתי מאוד לא נעים, אני דילגתי על ארוחות, אני ישבתי על הספה האדומה כל הזמן, בבית שלי ובכיתי…"
הנערים פיהקו וישבו ליד הבית של אלנה.
"אתם עייפים, כדי שתלכו לישון" אמרה אלנה, "אוי לא, שמש אדמדמה מתחילה לעלות, השמיים נהיים כחולים ובהירים, אני צריכה להיכנס לביתי, להתראות."
אלנה נכנסה לבית שלה.
"הגיוני, ערפדים לא פעילים בלילות!" אמר מייק, אחד הנערים השקטים בחבורה והחליק את שיערו.
לפתע, קול מוזר מילא את היער ונתן לו אווירה מכושפת.
"שמעתם את זה?" שאל מייק.
"זה נשמע כמו שד!" אמרה אנה.
הנערים המשיכו ללכת ביער, "עוד כמה דקות השחר עולה!"
"ולא ישנו בכלל, אולי נעצור לנוח ליד אחד העצים…"
"טוב, אבל רק לכמה דקות."
הנערים שכבו מתחת לעץ גדול וזקן, עם גזע עבה ומחוספס, עליו הירקרקים נתנו לו יופי ועליו הצהובים שהיו מפוזרים סביבו קיבלו גוון אדמדם באוויר השמיים, בשעה של לפנות בוקר.
פוג צחק ושיפשף את ידיו. "זה הרגע, זה הזמן הנכון!" הוא אמר והתנפל על הנערים בפראות.
"מה?! מה קורה כאן?!" צרחה אנה.
פוג עמד ליד הנערים ורצה לדקור את הנערים עם הסכינים שלו שהלכו והתארכו. הנערים נבהלו ונסוגו לאחור.
"יש לנו נשקים?!"
"לא!"
"ולא טוב להילחם ככה בלילה."
"אז מה נעשה?"
"אין ספק, השד הכי רשע שראיתי ביער הזה."
השד צחק צחוק מרושע ואז נעץ בנערים מבט זועם.
"רוצו!"

הנערים התחילו לרוץ, אבל השד התגלגל אחריהם ורץ, מדי פעם הם הביטו לאחור. "הוא מאחורינו!"
לפתע, מארק, אחד הנערים דרך את הקשת שלו וכיוון אותה אל השד.
עיניו של השד האדימו והוא הזדחל.
"מה?! מה הוא עושה?!"
"שלא יתקרב אליך! זוז!" צרחה אמנדה.

השד הסתכל על הנערים במבט מאיים, "כן, תתרגלו, אני אתחיל להתנהג אליכם בתוקפנות כי תוקפנות- זה שם המשחק."
הנערים רצו, הרוח הקרה ליטפה אותם, אבל הם הזיעו, הם כמעט ולא שמעו כלום בזמן שהם רצו מהר, רק את הרוח נושבת.
פוג רץ אחרי הנערים, הוא לא התאמץ בכלל, הוא לא נהנה שיצורים עוברים בקרבתו ועוברים בשטח שלו, אבל הוא נהנה מלחשוב על הניצחון, הוא ידע שבסוף הוא זה שינצח, היה לו מבט קר, שיערותיו השחורות התנפנפו ברוח ואז הוא שמע צליל מוזר ואז שריקה, אלו היו המכשפות.
קבוצה קטנה של מכשפות עם מטאטים, חלפה מעל פוג, הוא נזעם, פניו האדימו והוא רץ, קפץ, דילג, זינק על קיר לבן, במדרף אחרי הנערים ואז הוא החליק, אבל פניו לא היו מושפלות, הוא המשיך וטיפס.

השחר עלה, השמש עמדה במרכז השמיים והעננים הלבנבנים שקיבלו גוון כתמתם, העננים הרחוקים יותר קיבלו גוון ורדרד ונגלה נוף מרהיב, של עצים חומות ומגדלים. פטריות אדומות עם נקודות לבנות, פרחים וצמחים כיסו את הדשא בשמיכה דקה, אביבית ופרחונית. הצריחים הלבנים והקדושים של האלפים האפלים היו גבוהים, גדולים ומפוארים, חלונותיהם האדומים נסגרו ונפתחו בגלל שהייתה רוח חזקה, הדלת החומה והגדולה נפתחה בצליל חריקה ואיש זקן עם מגבעת שחורה, מקל הליכה וחולצה קצרה עמד בפתח הדלת ונשען על מקל ההליכה שלו, הוא נעץ מבט חד באנשים שישבו סביב שולחן עגול עם מפה אדומה ודקה.

"ראיתם את דיאנה, הסוסה שלי?"
"סליחה אדוני, מה שמך?"
"ספנסר בלאק…"
"אין כאן שום סוסה ולמה אתה נכנס לצריח הקדוש ואתה לא חולץ נעליים או לוקח פרי מהקערה שבכניסה?"
"אני עוד לא נכנסתי, אתם לא רואים שאני עומד בפתח הדלת?"
"סליחה אדוני, כאן זה לא המקום המתאים לשאול על סוסים…"
"אבל ראיתם אותה? יש לה פרווה ורעמה שחורים כפחם, עיניים ירוקות עמוקות וצלקת קטנה על האף!"
"אדוני, לא ראינו אותה, אני מבקש, קח את הרגליים שלך ופשוט תלך, אתה מפריע לנו במהלך הטקס הקדוש."
"פוג זה שמפריע לכם, לא?" שאל ספנסר בחיוך.
"אתה צוחק?"
"בסדר, אני אלך!" אמר ספנסר והתחיל ללכת.
"רגע אחד, איך קוראים לסוסה?"
ספנסר עצר, הסתובב ונעץ מבט חד באנשים שישבו סביב השולחן העגול.