היחידה \ 15

אחרי דק' של עבודה מדוקדקת קול ושרה סיימו את העבודה .
"תחבשי לה את הכתף " אמר קול ברצינות ויצא מהחדר .
לאחר שהרגישה דקירות עזות בכתפה הצליחה אנאבל לגרור את עצמה עד לפתח המרפאה ושמה קול הספיק לתפוס אותה לפני שהתמוטטה .
אנאבל הביטה בעיניה של שרה שדמתה כמו שני טיפות מים למישהי שהכירה . "את הבת של בקי נכון ? " שאלה בעדינות תוך כדי חבישה .
"כן , את מוכרת לי כל כך " אמרה אנאבל מקמטת את מצחה .
שרה חייכה "כנראה פגשת את אמא שלי ליאן " אמרה . וזה היה נכון! חשבה אנאבל היא דמתה לה מאוד .
"איפה אתה לעזאזל? " שאל קול עצבני את טום ,
טום שתק מס' רגעים "הייתי במשימה כלשהיא אני בדרך לבל למה? " שאל , טום נכנס לחדרה של אנאבל ומצא אותו ריק .
"טום בל במרפאה , אסור היה לה לצאת מהחדר למה נתתם לה לצאת? , מחט אחת השתחררה מהתפר ונכנסה לה לעור בצורה לא נכונה " אמר קול עצבני .
"אני מגיע " אמר טום ויצא מהחדר במהירות .
"זהו סיימנו , חבשתי לך פעמיים את המקום ככה שעכשיו לא תוכלי להזיז כלל את הכתף " אמרה שרה מחייכת .
"תוכלי לעזור לי לקום ? " ביקשה בל . שרה עזרה לה לעמוד על הרגליים ויצאה איתה . "את לא יכולה ללכת ברגל " אמרה שרה , אנאבל חייכה אליה חיוך רחב "אבל אני רוצה , אני ארגיש כמו חולה וזה יכניס אותי לדיכאון אם יעזרו לי בכל דבר קטן " אמרה .
שרה נכנעה "טוב בסדר , אני יודעת שטום לא כזאת אופציה , אז אני מציעה את עצמי לעזור לך להתארגן על עצמך " .
אנאבל הבינה למה היא מתכוונת שרה צדקה היא עדיין לא תצליח להחליף בגדים או להתקלח לבד . "את ממש טובה אליי , תודה! " אמרה נבוכה .
"את לא יודעת כמה חיכיתי שתגיע לכאן מישהי בת גילי " אמרה מחייכת . "מכל היישוב היחסית גדול הזה אין כאן אף אחת בת גילנו ? " שאלה אנאבל מופתעת .
"יש , אבל לא כולם כאלה נחמדים כמוך או כמו טום , או כמו ד"ר קול " .
שרה התכוונה ללוות את אנאבל לביתה כאשר ביציאה מהמרפאה טום הגיע . "אני מצטער , מצטער ,מצטער " אמר טום עוטף את פניה של אנאבל בידיו.
"זה בסדר " אמרה אנאבל מנסה להרחיק את ידיו מפניה . שרה הבחינה בגישתה המשתנה של אנאבל , וגם טום הרגיש זאת . "טוב , את בידיים טובות עכשיו . " אמרה שרה מחייכת והוסיפה "אני יבוא אליך יותר מאוחר " .
"שרה תודה רבה אני חייב לך " אמר טום .
אנאבל וטום חזרו בשתיקה אל חדרה . אנאבל הניחה את מעילה על קצה המיטה , טום שם לב שהיא מתקשה לעלות אל המיטה ועזר לה ,הוא הרים והושיב אותה על המיטה , הוא הוריד לה את הנעליים וכיסה אותה בסמיכה .
אנאבל נשענה אחורה אל עץ המיטה וחיכתה שהוא התיישב , הוא התיישב מולה והביט בה . "למה את כועסת עלי ? " שאל , "אני לא " אמרה ושתקה מס' רגעים .
"טום בבקשה בוא נניח לדבר הזה שיש בינינו" ביקשה .
טום התקרב אליה "אני לא יכול " ענה . הם הביטו אחד לשני בעניים ההרגשה שלהם הייתה שהם מתקשרים בלי דיבור , "ואם תיעלם שוב " אמרה , טום הבין עד כמה הוא פגע בה , עד כמה הפצע עמוק אצלה , הוא חייב לעזור לה לתת בו אמון שוב ! . "אני יוכיח לך " אמר.
הוא החליט שהוא רוצה כנות ביניהם והחליט לספר לה על חוויות שעבר לפני שהכיר את בקי . אנאבל זזה הצידה והוא התיישב לידה שניהם דיברו אחד עם השני , בהו דרך החלון , הגניבו מבטים אחד אל השני ולבסוף נרדמו . טום נרדם כשידו נמצאת תחת ראשה של אנאבל שנח על חזהו , הכתף הפצועה שלה נחה על גבי כרית וידה השנייה אחזה בידו של טום , שניהם ישנו בטוחים יחד , רגועים ומתחזקים אחד מהשני יותר ויותר.

טום פקח עניים ראשון , הוא הביט בשעונו שהונח על השידה , "לעזאזל " לחש לעצמו השעה הייתה 10 בבוקר ב8 חיכו לו כבר . הוא רצה לקום ! , אך במבט שהוא הציץ באנאבל הוא רצה להישאר להמשיך להביט בה , היא ישנה רגועה כאילו אין דבר שיכול לפגוע בה .
בלית ברירה טום הרים את ראשה בעדינות והניח אותו על הכרית , לרגע קל חשב שהיא תתעורר , אבל היא לא . במהירות שיא טום נעל את נעליו , לבש את מעילו .
לפני שיצא התקרב טום אל אנאבל והניח את שפתיו על שפתיה , להפתעתו היא הגיבה .
"תפסיק ! " זמזם המצפון בראשו של טום , זה לא הוגן חשב טום הוא הניח לה ויצא מהחדר במהירות .
ברגע שהדלת נטרקה פקחה אנאבל את העניים , בשביל מה זה היה טוב ? שאלה את עצמה , מדוע היא הגיבה במהירות כזאת לנשיקה של טום . לפני שהספיקה להמשיך לתהות נשמעה דפיקה בדלת .היא קמה באיטיות מהמיטה ופתחה את הדלת .
"היי , אני מפריעה ? " שאלה שרה . "ממש לא בואי תכנסי " .
"באתי . חשבתי אולי תצטרכי עזרה , פשוט אתמול הרגשתי לא נעים לבוא , הייתי בטוחה שטום כאן אז את לא זקוקה לעזרתי " .
אנאבל הביטה היישר בעיניה של שרה ונדהמה ממנה , "את כל כך טובה אליי שרה ! " .
"אני פשוט חושבת . " עצרה את עצמה שרה , בשניות ששתקה אנאבל הייתה בטוחה שהיא משכתבת לעצמה את התסריט בראש .
"יש לי הרגשה טובה לגביך " אמרה שרה .
בזמן ששרה עזרה לאנאבל לסרק את שערה הארוך , הן דיברו על הנושאים הכי מעניינים .
"תספרי לי איך הכול הולך " ביקשה אנאבל .
"כעיקרון זה כמו כל יישוב רגיל בתים , חנויות , גנים בית ספר . אבל כאן לא מסתירים סודות . כולם יודעים עם מי היית אתמול , מה את עושה היום . רובנו מחשיבים את עצמנו למשפחה אחת גדולה , גם ארוחות ערב בדרך כלל אוכלים ביחד ".
אנאבל הופתעה , "את רוצה להגיד לי שכולם מכירים אותי ? " .
שרה צחקה "את צוחקת עליי ? כולם מדברים רק עלייך! , הם משתוקקים לראות אותך באחת מהארוחות ערב השבוע . "
פתאום אנאבל הרגישה פחד לצאת מהחדר .
"הלחצתי אותך " אמרה שרה מחייכת . במשך אותו יום אנאבל החליטה לנוח , ולתת לגופה להחלים עד להחלטה שלה שתשנה הכל……