הרס מוחלט

"אתה הרסת לי את החיים!" אמרה כמעט בצעקה וניסתה להסתיר את הדמעה שהחלה לזלוג על לחייה הסמוקות.

"קלרה, את לא מבינה. זה בכלל לא מה שאת חושבת! תני לי להסביר לך מה באמת קרה" הוא התחנן והניח את ידו ברכות על כתפה. הוא חש ברעידות גופה. לא עברו שתי שניות וקלרה הסיתה את ידו של אדי מכתפה.

"אל תיגע בי ושלא תעז להתקרב אליי! אני שונאת אותך!" עתה טון הדיבור שלה היה גבוה בהרבה מאשר קודם לכן.

שפתיה היו אדומות כדובדבן והיא הייתה חיוורת.

קלרה לא האמינה שהיא תגיע למצב הזה. למצב בו היא צועקת על האדם שהייתה מאוהבת בו.

"קלרה," הוא הניח את ידיו על לחיה והסית את שערה. "אני אוהב אותך" לחש.

"אומרים שלא פוגעים באדם שאוהבים, אז למה אתה פגעת בי? למה שברת את ליבי לחתיכות? אני שונאת אותך! אני שונאת אותך, אדי" דחפה אותו מימנה ורצה הרחק מימנו.

הגשם שירד רק התאים לסיטואציה. כמו בסרטים.

"העננים בוכים, איתי" קלרה מלמלה לעצמה.

היה קשה לה לעכל מה שהרגע קרה. בחיים לא חשבה שאדי יבגוד בה, שהיא תגלה שהיא בהריון ושליבה.. שליבה ישבר לתמיד.