עוד קצת ואני נשברת
איך הם כל כך אטומים?
למה אף אחד לא מבין?
בא לי לברוח
בא לי לצעוק הכי חזק עכשיו
אבל הדבר הנורא הוא,
שגם אם אני יעשה את זה
אף אחד לא באמת ישמע אותי.
כל כך בא לי לוותר,
אני מרחק נגיעה מזה.
אני תמיד זו שמעודדת ומרגיעה.
אבל הלבד הזה שנפל עליי ברגע, גומר אותי.
אפשר שרק הפעם נתחלף בתפקידים?
תגובות (6)
אממ וואו… הפלת עליי קצת ענן כבד עכשיו… אני לא יכולה להבין אותך כרגע כי כרגע אני מרגישה טוב. ואולי מחר אני ארגיש רע כי בערך 70% בחודש הוא הרגשה רעה ונמאס לי מזה.
את כתבת עמוק אבל לצערי לא אוכל להבין אותך
אני אהבתי מאוד וכע יש רגעים של חולשה והרגע הזה שקראתי כמו שכתבתי בשיר אחד שלי זה רגע שאני לא יכולה להגדיר
לא היה לי כל כך מה לאמר אחרי שקראתי את זה.
כזה קצר-עם הרבה משמעות.
את לא מבינה כמה שהתחברתי לקטע הזה…
הוא כל כך מדבר עליי במקרים שונים.
והתחושה הזאת כל כך נוראית אבל כמו שציינתי:מקרים שונים.
זה עובר. באמת.
ואפילו שאחרי זה יגיע עוד פעם הדבר הזה (ככל הנראה) גם הוא יעבור.
ואחרי זה יגיע עוד אחד. ועוד אחד.
ככה זה כל הזמן, כל החיים כמעט.
בהקשרים שונים.
תודה רון♥מעריכה את זה מאוד.
וואוו מדהיים
הזדהיתי עם כל מילה
קצר אבל מושלם
נתי…
מקווה שאני פוגשת אותך במצב קצת יותר מאושש מהמקום הזה.
הבית השני, היה חזק בעיני, כמה פעמים אנחנו מתחננים מאנשים שיקשיבו לנו, שיהיו לידינו והם נעלמים. אבל לי בניגוד אלייך יש מחשבה אחרת, מה אם אנשים לצידי, אך מחפשים עזרה במצבי מצוקה מאנשים אחרים?