ביער שלא קיים

החיות שבאמת חיו בתוך הגבולות הנעלמים של יער שלא קיים היו נפגשות מדי שבוע ליד עץ החורף הרדום מזה חמש מאות שנה.
שבוע אחד, בערב הסתיו החמקמק באביב המושלג, בשיא חגיגת המסיבה שתמיד נשכחת או בורחת, בדיוק לפני השעה שכולם מפספסים, תמהו החיות הקיימות מדוע האילה החלומית שנחשבת למעדן לדובי השמיים אף פעם לא מגיעה.
"היא מפחדת," ענתה הינשוף, עיניה הסגולות בחנו את הקהל המשונה והתוסס ממרומי ענפי העץ הרדום.
"ממה יש לה לפחד," תמה גיחך האריה. פרוותו חיה ומתרעמת, כפות רגליו וציפורניו רכות כשושנים, פיו עוד מדיף ריח צחנת דגים שבורים. "הרי אין כאן דובים!"