נערת השמש שלי: פרולוג

הייתי רוצה לקרוא לסיפור שלנו סיפור אהבה טיפוסי, הייתי רוצה להגיד שאני הייתי רוקיסט מגניב והיא הייתה נערה קלאסית שבמקרה עברה במקום ומאז הכול היסטוריה.
אבל האמת היא, שהיא הייתה הרוקיסטית הכי מגניבה שהכרתי בחיים שלי, ואני הייתי סתם בחור עם צ'לו.
היא הייתה יפהפייה ומעולם לא הבנתי מה היא עושה איתי, היא יפהפייה אפילו עכשיו, אפילו כאשר כל פניה שרוטות ומרוטשות והיא נראית כל-כך חיוורת, נערת השמש שלי נראית כמעט מתה והיא עדיין הייתה האדם הכי יפה על פני כדור הארץ.
כל-כך קיוויתי כי היא תפקח את עיניה ותצחק עליי, תגיד כי היא רק עובדה עליי.
הייתי מוכן לתת הכל רק בשביל שמשאלתי תתגשם.
עכשיו, אני רוצה להזהיר אתכם מפני משאלות ילדים, בעיקר משום שהן לעולם לא יוצאות בדיוק כפי שרציתם, משהו תמיד ישתבש, ובמקרה שלי הכל השתבש.
היא פקחה את עיניה, זה החלק היחיד במשאלתי שהיה כמו שרציתי, משום שבמקום שהיא תאמר שהיא אוהבת אותי ושהיא לעולם לא תעזוב אותי, הדבר היחיד שהיא אמרה היה "כולם מתו, ואני לא, למה?" אני לא יכול להסביר לכם את מחשבותיי באותו רגע, בעיקר משום שלא חשבתי, פשוט בהיתי בה, ולא הייתי מוכן לעקל את העובדה שהיא מתלוננת על כך שהיא לא מתה.
אבל אני מניח שהיא לא ידע שאלו יהיו המילים האחרונות שלה, שאחריהן, היא תקבל את מבוקשה, ותפגוש את כל אלו שכבר מתו וכנראה מחכים רק לה.
שנייה לאחר שהיא אמרה את המילים, היא נכנסה לדום לב ולא יצאה ממנו, ואז, אני התחלתי להצטער שאני עדיין נושם.