כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 4

•אליאור•
״אוקיי…״ מלמלתי אחרי שליאב ואביב מיהרו לצאת מהבית בריצה וסגרתי את הדלת עם רגלי.
״אני בבית!״ הכרזתי כאשר נכנסתי הביתה.
״אליאורי כפרה, איפה היית?״ שאלה אימא בדאגה וקפצה עליי בחיבוק.
״סתם, חברים.״ מלמלתי. ״מה יש לאכול?״ שאלתי כאשר התיישבתי במטבח ליד אביתר. ״אני גווע.״ מלמלתי.
תוך חמש דקות אימא דאגה לארגן לי צלחת עם אוכל.
״איך אתה מרגיש?״ שאלתי את אביתר בזלזול והכנסתי כף אורז לפי.
״אליאור, אני מתחנן. שישאר בנינו.״ הוא הביט בי במבט מתחנן.
״אני פשוט לא מבין, למה אתה מחפש להסתבך בכוח?״ שאלתי.
״אולי תרד ממני כבר?״ הוא אמר בעצבים. ״אני לא ילד קטן, אוקיי?״ הוא הרים את קולו.
״תגיד לי, אתה חושב שאני אחד החברים שלך?״ הרמתי את קולי והתקרבתי אליו. 
״מי רוצה בכלל להיות חבר שלך?״ הוא שאל בעצבים.
״דבר יפה,״ אמרתי בעצבים ואחזתי בידו.
״קפוץ לי.״ הוא אמר ויצא מהמטבח בעצבים, הילד הזה עוד יהרוג אותי בסוף.
״מה זה?״ שאלה אביב כשנכנסה למטבח, הבטתי בה בשאלה. ״ככה אתה אוכל בלעדיי?״ היא שאלה בקול פגוע וניגשה לסיר והכינה לה צלחת והתיישבה לידי.
״אז איפה היית עד עכשיו?״ היא שברה את השתיקה ששררה בבנינו.
״סתם, עם חברים.״ עניתי והכנסתי כף אורז לפי.
״מה קורה איתך ועם ליאב?״ שאלתי בחשדנות.
״מה קורה איתי ועם ליאב?״ היא חזרה על השאלה שלי.
״לא יודע.״ עניתי והכנסתי עוד כפית אורז לפי. ״לא קורה כלום?״ שאלתי בחשדנות.
״כלום.״ היא ענתה והכניסה חתיכת קציצה לפיה.
״ובכל זאת?״ שאלתי בחיוך.
״כלום,״ היא ענתה בעצבים והכניסה כף אורז לפיה.
״מה עשיתם עד שעה כזאת?״ שאלתי בחשדנות וחייכתי חיוך שובב.
״זה לא עניינך.״ היא אמרה ושיחקה עם האוכל שהיה לה בצלחת.
״סליחה?״ שאלתי בחצי צעקה, אביב הרימה את מבטה שהיה מוסט לכיוון הצלחת והביטה בי בשאלה. ״מה זאת אומרת לא ענייני?״ שאלתי בעצבים מדומים.
״בדיוק כמו שזה נשמע,״ היא צחקה.
״אני אחיך הגדול, זה בעוד איך ענייני.״ אמרתי ברצינות.
״זה לא שאני שואלת אותך מה אתה עושה עם קים או עם החברים שלך.״ היא ענתה.
״אני אחיך הגדול, זכותי לדעת.״ אמרתי ומבטי הפך לרציני.
״אם אתה כל כך מתעקש לדעת אז למדנו.״ היא ענתה בכניעה.
״למדתם?״ בלעתי את רוקי.
״כן למדנו. מרוצה?״ היא צחקה.
״בטוחה?״ שאלתי בחשדנות.
״תירגע כבר, לחץ.״ היא אמרה ולגמה מכוס המים שלה שהייתה מונחת על השולחן.
״למדתם לשון?״ שאלתי בגיחוך וחייכתי חיוך שובב.
״איכס, מגעיל.״ היא אמרה בגועל והניחה את הכוס על השולחן. ״אתה יודע שאני לא רוצה חבר, לפחות לא עכשיו.״ היא אמרה.
צחקתי. ״עכשיו ברצינות, מה עשיתם כל כך הרבה זמן?״ שאלתי.
״אמרתי לך, למדנו.״ היא ענתה בחוסר סבלנות.
״ואני גם ממש מאמין לך.״ גיחכתי. ״שנינו מכירים את ליאב, שנינו יודעים כמה הוא שונא לימודים. הוא בחיים לא פתח ספר, אז איך פתאום הוא לומד?״ שאלתי בחשדנות.
״זה מבחן חשוב.״ היא ענתה אבל עדיין לא השתכנעתי.
״טוב, ביי.״ היא אמרה וקמה ממקומה.
״מה, לאן?״ שאלתי אותה.
״להתקלח.״ היא ענתה. ״הלימודים האלה גרמו לי להרגיש קצת מלוכלכת.״ היא צחקה.
״הלימודים או דברים אחרים?״ חייכתי חיוך שובב.
״אליאור!״ היא אמרה בחצי צעקה והרביצה לי עם המגבת.
״אח, כמה אני מת עלייך.״ מלמלתי בזמן שנשקתי לראשה.
אביב עלתה לחדר שלה ולאחר שסיימתי לאכול עליתי גם אני לחדר שלי, עברתי ליד החדר של אביתר, התלבטתי אם להיכנס או, אבל בסוף החלטתי לוותר. עשיתי מקלחת קצרה.
לאחר שיצאתי מהמקלחת הפלאפון שלי צלצל, זאת הייתה קים.
איך שראיתי את השם שלה על הצג עזבתי הכל.
״היי אהובי,״ קולה בקע מהצד שני של הקו.
אח, כמה התגעגעתי ללשמוע את הקול שלה.
״היי נסיכה,״ אמרתי בחיוך.
״אני עולה על המטוס חזרה לארץ בעוד כמה דקות, רק רציתי לשמוע אותך קצת רגע לפני.״ היא אמרה.
״נשבע שבדיוק חשבתי עליך,״ הודיתי.
״אני לא מאמינה שמחר אנחנו נפגשים.״ היא אמרה בהתלהבות.
״אני כבר מת לראות אותך.״ אמרתי בכנות.
״אתה בא מחר לאסוף אותי מהשדה?״ היא שאלה.
״ברור!״ אישרתי.
״טוב חיים שלי, אני עולה למטוס,״ היא אמרה.
״ניפגש מחר.״ חייכתי והשיחה נותקה.
לאחר מכן הפלאפון שלי צלצל, שוב. הפעם זה היה לידור.
״הא אחי,״ עניתי לשיחה.
״שומע, יש מסיבה בתל אביב נראה לי הולך להיות פיצוץ, אתה בעניין?״ הוא שאל.
״אם אני בעניין?״ שאלתי שאלה רטורית. ״ברור שכן!״ עניתי מבלי לחכות לתשובה.
״רבע שעה ואני אצלך.״ הוא אמר.
״סבבה.״ אמרתי וניתקתי את השיחה והתחלתי להתארגן במהירות.

•אביתר•
הסתגרתי בחדר שלי, שכבתי במיטה שלי ובהיתי בתקרה, שיחקתי עם כדור קטן בין הידיים, העפתי מבט בטבלת ייאוש שהכנתי שהייתה תלויה על לוח השעם מצד מיטתי.
״רק עוד שבועיים וחצי,״ מלמלתי וסימנתי איקס על היום בטבלת ייאוש.
הסטתי את מבטי לכיוון החלון, כבר היה חושך בחוץ. היום יום חמישי, כל יום חמישי אנחנו יוצאים למסיבה, אבל בגלל הריתוק המזורגג הזה אני תקוע בבית כמו כלב, בזמן שאליאור והחברים שלי יוצאים להינות.
צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיי, לקחתי את הפלאפון ועניתי לשיחה.
״הא אחי,״ נשמע קולו של דור על קו.
״מה…״ עניתי בחוסר חשק.
״מה אתה נשמע שבוז?״ הוא שאל.
״ריתוק… אתה יודע איך זה,״ עניתי ביובש.
״איך בריתוק באמת?״ הוא שאל בהתעניינות.
״מה אני אגיד לך… גן עדן, חיים דבש.״ עניתי בציניות.
״נו אל תהיה כבד, בוא למסיבה היום.״ דור התחנן.
״איך בדיוק?״ שאלתי בעצבים.
אני אוהב את דור מאוד, הוא החבר הכי טוב שלי. הוא הבנאדם היחידי שעוד איכשהו לא מעצבן אותי, אבל עם כמה שאני אוהב אותו לפעמים הוא כזה אידיוט.
״אתה דואג?״ הוא שאל.
״לענות לך על זה ברצינות?״ שאלתי.
״אז אל תדאג. אנחנו נארגן פעולת בריחה.״ הוא אמר בעידוד.
״הא כן?״ שאלתי בגיחוך. ״איך בדיוק?״ שאלתי. ״אולי תשכרו מטוס שיבריח אותי ישירות מהחלון, או בכלל תבריחו אותי במזוודה ענקית, או בכלל אני אברח דרך החלון עם מצנח.״ גיחכתי.
״טוב… אז כנראה שאין לי רעיון.״ אמר דור בייאוש.
״שבועיים וחצי, קטן עליי.״ מלמלתי בייאוש.
״מצטער אחי, ניסיתי.״ אמר דור בהתנצלות.
״אז מה, אתה עושה כל הזמן הזה בבית?״ שאל דור.
״אוכל, ישן, אוכל ישן…״ עניתי.
״נו, אז לא כל כך נורא.״ אמר דור בניחום.
״רוצה להתחלף?״ שאלתי בציניות.
״לא, אני… אני טוב לי ככה.״ הוא אמר בבהלה, צחקקתי.
״האמת זה רעיון לא רע בכלל, אתה תשאר בבית במקומי ואני אלך למסיבה.״ אמרתי בציניות.
״שמע אחי, אני אוהב אותך והכל אבל…״ 
״אחרי הכל חברים טובים עושים הכל אחד בשביל שני.״ אמרתי. ״אני הייתי עושה את בשבילך.״ הוספתי.
״אז מה אתה אומר?״ שאלתי.
״אממ… אני, אני חייב ללכת.״ הוא גמגם.
״מה נבהלת?״ צחקתי. ״תירגע, אני לא מבקש ממך ללכת למסיבה במקומך.״ הרגעתי אותו.
״שלא תבין לא נכון, הייתי עושה את זה בשבילך בכיף אבל…״ הוא התחמק.
״ממילא עוד שבועיים נלך למסיבות ביחד,״ הוא העביר נושא. 
כן…״ מלמלתי.
״טוב אחי, אני חייב לזוז.״ הוא אמר.
״אז תזוז.״ צחקתי.
״אז אני זז.״ הוא צחק.
״ביי אחי.״ צחקתי וניתקתי את השיחה.

•לידור•
אחרי השיחה עם אליאור התארגנתי בזריז, פתחתי את ארון הבגדים שלי והוצאתי ג׳ינס בהיר וחולצה מכופתרת בצבע ורוד בהיר, העפתי מבט אחרון במראה.
״ביי מאמא,״ אמרתי לאימא ונשקתי על לחייה.
״וואו, איזה חתיך אתה.״ אמרה אימא בהתפעלות ואני חייכתי חיוך ביישני.
״לאן היום?״ היא שאלה.
״מסיבה.״ עניתי בחיוך.
״תהנה חיים שלי, לא לשתות יותר מידי.״ היא אמרה באזהרה.
לקחתי פלאפון ומפתחות ויצאתי מהבית.
–
הגעתי לבית של אליאור, ונקשתי על הדלת.
״לידורי!״ רחל קפצה עליי בחיבוק. ״עיוני, כמה זמן לא ראיתי אותך.״ היא אמרה וליטפה את פניי.
רחל היא כמו אימא שנייה בשבילי, אחת הסיבות שתמיד אהבתי לבוא הנה זה בגלל הבישולים שלה, היא בשלנית מספר אחת.
״מה שלום אימא?״ היא שאלה בהתעניינות.
״היא בסדר, ברוך השם, השבח לאל.״ עניתי בחיוך.
״עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שראינו אותך כאן אצלנו.״ היא אמרה.
״אל תדאגי, עכשיו את הולכת לראות אותי עוד הרבה.״ אמרתי וגירדתי בעורפי.
״מה זאת אומרת?״ היא שאלה.
״אימא ואני חזרנו לקיסריה.״ אמרתי בחיוך.
״אימא, אני לא מוצא את החולצה הכחולה שלי.״ קולו של אליאור בקע מלמעלה, צחקקתי.
״ראית מה זה, היה ונשאר תינוק קטן ומפונק.״ אמרה רחל בגיחוך.
״אימא!״ קולו של אליאור שוב בקע מלמעלה.
״כדאי שתלכי לטפל בתינוק הקטן שלך,״ גיחכתי.
רחל עלתה למעלה לאליאור ובינתיים אני התיישבתי בסלון וצפיתי בטלוויזיה.

•אביב•
יצאתי מהמקלחת כשמגבת כרוכה סביב פלג גופי והתלבשתי בזריזות.
סירקתי את שיערי הארוך, מדהים עד כמה הוא ארוך, ואיך לא שמתי לב לזה עד עכשיו.
טוב… האמת כשאני מחוץ לבית, לרוב שיערי אסוף לקוקו גבוה או לקוקו בלרינה.
אף פעם לא אהבתי את השיער שלי או כל חלק בגוף שלי, אף פעם לא באמת הייתי שלימה עם עצמי מבחינה חיצונית.
לאחר שסיימתי לסרק את שיערי החלטתי הפעם באופן שונה מהרגיל, לפזר אותו.
הרכבתי את המשקפיים שלי והתיישבתי על המיטה שלי ועברתי ברפרוף על החומר למבחן של מחר.
לפתע בקע מהפלאפון שלי צליל של הודעה, זה היה מהקבוצה ׳שתי נסיכות וליאב אחד׳ זו הקבוצה שלי, של נועה וליאב. נועה הייתה זו שהמציאה את השם של הקבוצה.
״אוף, רק עכשיו סיימתי ללמוד ואני גמורה.״ נועה שלחה לקבוצה.
״האמת שגם אנחנו סיימנו לא מזמן.״ כתבתי בשמי ובשם ליאב.
״איך היה?״ נועה שלחה.
״סיוט.״ 
״מעייף.״ ליאב ואני שלחנו באותו זמן.
״תחליטו, סיוט או מעייף?״ כתבתי נועה.
״גם וגם.״ כתבתי.
״סליחה?״ ליאב התערב בשיחה.
״מצטערת ליאבי, אבל אתה תלמיד גרוע.״ כתבתי בציניות.
״כשאני אוציא מאה במבחן, את עוד תבואי לבקש סליחה.״ הוא שלח.
״אני בספק אם זה יקרה.״ נועה שלחה.
״לכו לישון י׳שתי חרשניות.״ ליאב שלח.
״לך אתה לישון.״ שלחתי בהתגרות.
״אני אלך אם את תלכי.״ הוא שלח.
״אוקיי, אז יש זמן.״ שלחתי.
״אתם שני חפרנים.״ נועה שלחה.
״אני בעד שכולנו נלך לישון.״ שלחתי.
״גם אני, לילה טוב.״ נועה שלחה.
״לילה טוב חרשניות.״ ליאב שלח.
כיביתי את המסך וחייכתי לעצמי, באותו רגע הרגשתי צמאה. נעלתי את נעלי הבית שלי וירדתי למטבח, בדרך למטבח זמזמתי לי שיר שאני אוהבת.

•לידור•
נו כמה זמן אני צריך לחכות לו, העפתי מבט בשעון השעה הייתה כבר עשר.
״רק אז אני אשבר לאט…״ לפתע שמעתי קול יפה, הקול בקע מכיוון המטבח.
פסעתי לכיוון המטבח, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו.
״אצעק בשמך כמעט, כשאחר יתאהב ויגלה אותך…״ עמדתי בפתח המטבח הייתה שם מישהי יפייפיה עם פיג׳מה ורודה קצרצרה, זאת כנראה אביב. עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותה, אני בכלל זוכר את אביב כילדה קטנה ונמוכה עם גשר על השיניים ומשקפיים עגולות.
״השתפרת, נמש.״ אמרתי בהתפעלות ומחאתי כפיים.
מאז שהיינו קטנים הייתי קורא לאביב ׳נמש׳ בגלל הנמשים שיש לה על הפנים.
תמיד אהבתי לעצבן אותה, כשהיא מתעצבנת הלחיים שלה נהיות אדומות כמו עגבנייה וזה מצחיק בטירוף.
אחרי המוות של נופר, קרה השינוי ביחסים שלי ושל אביב.
התחברנו יותר, התקרבנו יותר, נהיינו ממש ידידים טובים.
״הבהלת אותי,״ היא מלמלה בזמן שהסתובבה והניחה את ידה על ליבה.
״ל… לידור,״ היא הייתה המומה כשראתה אותי.
אביב השתנתה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה. ציפיתי לראות אביב אחרת, שונה.
האביב שאני מכיר לא מפזרת את השיער, או לובשת ורוד, היא לובשת בעיקר טרניגים ודברים רחבים, היא הרכיבה משקפיים עם מסגרת שחורה, הן התאימו לה בול לפנים.
״השתנית.״ שברתי את השתיקה ששררה בנינו. ״לטובה.״ הוספתי בחיוך, היא חייכה חיוך מבוייש והשפילה מבט.
״גם אתה.״ היא אמרה בחיוך, החזרתי לה חיוך.
״מה… מה אתה עושה פה?״ היא שאלה.
״חזרתי.״ עניתי בפשטות.
״חזרת?״ היא חזרה על דבריי והבעת פנייה הייתה מבולבלת.
״לקיסריה, לשכונה.״ עניתי בחיוך.
״אז זה אומר שאני הולכת לראות אותך הרבה,״ היא נאנחה.
״הרווחת.״ חייכתי חיוך מתגרה.
״לא ממש.״ היא מלמלה.

•אביב•
הופתעתי לראות את לידור במטבח, עברו חמש שנים מאז שראיתי אותו.
׳נמש׳. כמה זמן לא שמעתי את השם הזה.
לידור נהג לקרוא לי כך, בגלל הנמשים שיש לי על הפנים.
לידור הביט בי בחיוך והחל לבחון אותי מכף רגל ועד ראש, ורק פתאום קלטתי מה אני לעזאזל לובשת.
לומר שלא הובכתי מכל הסיטואציה, הובכתי ומאוד.
הסטתי את מבטי אליו, הוא גבה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו, פניו הפכו לבוגרות יותר, הזיפים על הפנים שלו הפכו אותו לבוגר יותר. וגופו היה חטוב יותר, המשכתי להסתכל עליו אבל לא יותר מידי, שלא ייווצר מצב שאני בוהה בו.
עוד מאז שהיינו ילדים קטנים לידור ואני לא הסתדרנו, הוא היה מעצבן אותי כל הזמן, מושך לי בשיער, מחביא לי את המשחקים. והדבר הכי מעצבן מכל זה, כשאני עצבנית הלחיים שלי נהיות אדומות כמו עגבנייה. בגלל הנמשים שלי אליאור אומר שאני נראית כמו תות שדה.
אחותו הקטנה, נופר. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, בהתחלה היינו כמו חתול ועכבר, רבנו כל הזמן. אבל בסוף התאחדנו כי מצאנו אויב משותף- לידור ואליאור.
לפני חמש שנים היא נפטרה לאחר שנתיים שנאבקה במחלה הארורה, ומאז בעצם קרה השינוי ביחסים של לידור ושלי.
״אז מה, אני מבינה שעכשיו אני הולכת לראות אותך הרבה,״ נאנחתי.
״הרווחת,״ הוא חייך.
״זהו, שבקשר לזה אני לא בטוחה.״ עקצתי אותו וחייכתי חיוך מתגרה.
״עוד לא נולדה הבחורה שתתבאס בכל פעם שהיא תראה את לידור ביטון.״ הוא אמר בגאווה.
״אז הינה.״ אמרתי והצבעתי על עצמי. ״נעים מאוד, אביב נהרי.״ אמרתי בגאווה.
״היית ונשארת אותה קופה.״ הוא מלמל.
״היית ונשארת אותו ילד שחי בסרט.״ אמרתי באותו טון.
״היחידה שחיה בסרט מבין שנינו זו את.״ הוא אמר והתקרב אליי וליטף את לחיי, המגע שלו גרם לצמרמורת נעימה לעבור בגופי, אבל מיד התעשטתי על עצמי.
״לא נראה לי,״ עניתי והורדתי את ידו מפניי בגסות וחייכתי חיוך מתגרה. ״לילה טוב, לידור.״ חייכתי וליטפתי את לחיו. 
לאחר מכן יצאתי מהמטבח מותירה אחרי את לידור, חסר מילים, קפוא במקומו. לומר שלראות את לידור עומד ככה חסר מילים. לא עורר אצלי משהו, אז זה עורר אצלי הרבה דברים. פעם זה היה הפוך, הוא היה אומר ואני הייתי שותקת.
אבל עכשיו… עכשיו הגלגל מסתובב.
״אוהו…. איך שגלגל מסתובב לו…״ זמזמתי לי בדרך לחדר וחייכתי חיוך מרוצה.